ב"ה

תיק ‏826461/30

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא

המבקשת:       פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ורדה חקלאי)

נגד

המשיב:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד אבי גפן)

הנדון: בר"ע הממחזרת טענות ישנות ומטיחה אשמות שווא בדייני ביה"ד האזורי

החלטה

לפני בית הדין בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית הדין האזורי הנותנת הוראות לסיום הליך פירוק השיתוף בין הצדדים.

הבקשה נשלחה לתגובת המשיב ותגובתו התקבלה.

המבקשת בבקשתה מאריכה בטענותיה מגלה טפח ומסתירה טפחיים ומעלה טענות שכבר ניתנו בהם החלטות חלוטות וחלקן אף אושרו בערעור. אין ספק שמטרתה בבקשה זו להמשיך ולהאריך את הליכי פירוק השיתוף ולמנוע מהמשיב את זכויותיו. בהחלטה זו לא נאריך בתיאור ההליכים, הליכים שנסקרו באריכות בהחלטות השונות של בית הדין על שתי ערכאותיו.

הצדדים התגרשו כבר בשנת תשע"א, אך המאבקים בעניין חלוקת הרכוש ממשיכים גם כיום – שמונה שנים אחרי הגירושין. המבקשת חמסה מהמשיב את הקשר עם ילדיו, עקב כך קבע בית המשפט שהאב פטור ממזונות ילדיו (החלטה יוצאת דופן, אך כנראה נכונה במקרה שלפנינו). המבקשת מנסה לחמוס את כספו של המשיב בתעלולים שונים.

בית דיננו בהחלטתו מיום כ"א בטבת תשע"ח (8.1.18) התווה את הדרך להשלים איזון המשאבים, בפועל העניינים התנהלו בעצלתיים. ההחלטה המעורערת מתווה דרך להשלמת איזון המשאבים הכולל – איזון משאבים ולא רק פירוק שיתוף בבית – איזון משאבים שיאפשר למשיב לקבל זכויותיו הממוניות.

כאמור, ברוב הטענות שהועלו בכתב הערעור כבר ניתנו החלטות חלוטות. בית הדין דחה ובצדק דחה את הטענה החדשה שהעלתה המבקשת שבה ביקשה לחלט את הסכום שהפקיד המשיב בעת המכרז – ההתמחרות על בית הצדדים, בטענה שהצעתו לקניית בית הצדדים נעשתה בחוסר תום לב.

בנסיבות המקרה שלפנינו אין מקום למתן רשות ערעור על החלטה זו. שאר טענות המבקשת כבר הועלו בעבר ונדחו. כפי שכתבנו, החלטת בית הדין היא לעניין איזון המשאבים וסילוק כל החובות, ולא רק לעניין פירוק השיתוף בבית (שאומנם הוא הנכס העיקרי של הצדדים).

בית הדין דוחה את טענת המבקשת ולפיה בית הדין מוטה ופועל נגדה: בית הדין מתנהל בתיק זה באורך רוח מול התנהלות לא ישרה ולא מוסרית של המבקשת. בית הדין נתן החלטותיו על פי החומר שבתיק ועל פי הנסיבות.

השתלחות בבית הדין היא הדרך הקלה של מי שהחלטות בית הדין אינן נראות לו ושמנסה להתחמק מקיומן, אינו רואה מומי עצמו אך נוח לו להטיל פגם בדיינים וכעין שכתב הרמב"ן (ויקרא יט, יד):

והוסיף לאו אחר במושלים, הנשיא והדיין, בעבור שדרך האנשים לקללם בחדרי משכבם כאשר בהשפטו יצא רשע. ובקללת הנשיא והדיין תקלות רבות, כי המון העם בסכלותם ישנאו אותם ויתעוררו לקום עליהם, והם במשפטם יעמידו ארץ.

עיון בהחלטת בית הדין האזורי מורה שבית הדין נצמד להוראותינו בעבר, ומנסה להביא פרשה עגומה זו לידי סיום.

אין מקום להתערבותנו ולהנחת מכשול נוסף בתיק זה. גם לו היינו נענים לבקשת רשות הערעור, היה הדבר מותנה בהפקדת סכום גבוה להבטחת הוצאותיו של המשיב. אך כאמור עיון מדוקדק בכל החומר שבתיק מורה שלא יהיה זה נכון לאשר למבקשת להגיש את ערעורה – דבר שיגרום לה כמעט בוודאות הוצאות נוספות.

מסקנות והוראות

לאור האמור בית הדין קובע:

א.         אין בכל הטענות שנכתבו בבקשת רשות הערעור כדי לסתור את החלטת בית הדין ואין מקום לתת בעניינה רשות ערעור. לאור האמור אנו דוחים את בקשת רשות הערעור.

ב.         על בית הדין האזורי להמשיך לפעול באופן נמרץ להשלמת ההליכים בתיק זה.

ג.          על המבקשת לשלם למשיב סך 2,000 ש"ח הוצאותיו בגין הגשת התגובה.

ד.         עם מתן החלטה זו מורה בית הדין לסגור את התיק.

ה.         ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום כ"א בתמוז התשע"ט (24.7.2019).

הרב שלמה שפירא

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה