קביעת מועד הקרע - 1247185-1

ב"ה

תיק ‏1247185/1

בבית הדין הרבני האזורי רחובות

לפני כבוד הדיינים:

הרב ציון אשכנזי – אב"ד, הרב אליהו עמאר, הרב שמואל דומב

התובע:           פלוני

נגד

הנתבעת:         פלונית

                                        הנדון: קביעת מועד הקרע                                       

החלטה

בפנינו סיכומי הצדדים אודות מועד הקרע ביניהם.

האיש מבקש לקבוע למועד הקרע את יום 21.11.19, יום בו הגיש האיש את כלל התיקים הפתוחים בפנינו כולל את התיק לחלוקת הרכוש.

לעומתו, האשה עותרת לקבוע את למועד הקרע ליום 20.5.19, יום בו פתח האיש תיק ליישוב סכסוך.

טענות הצדדים

לטענת האיש, בני הזוג חיים יחדיו בבית אחד ולנים בחדר אחד, ולמרות שהצדדים הפרידו את חשבונותיהם קודם לפתיחת התובענה לפירוק השיתוף, עדיין היה קיים ביניהם שיתוף רעיוני עד להגשת התביעה על ידו, שכן הצדדים חיים בבית אחד, ונושאים בנטל הכלכלה המשותפת של שלשת הקטינים במשותף.

לטענת האיש עד היום אין הפרדה רכושית בין הצדדים, ובני הזוג "אינם מתנהלים ההתנהלות כלכלית עצמאית". ומאחר ולטענתו קביעת מועד הקרע קודם למועד פקיעת הנישואין יתקיים באחת משתי חלופות. האחת, חלוף שנה מיום פתיחת התיק, והשנית, על פי מבחן מהותי המתמקד בטיב הקשר הזוגי - כלכלי בין הצדדים, על דרך קביעת קיומו של קרע בין בני הזוג במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים מתוך תקופה רציפה של שנה (אף אם הם גרים תחת קורת גג אחת). ומאחר ולא אחת מחלופות אלו נתקיימו במקרה דנן, עותר האיש לקבוע את יום פתיחת הקובלנה לחלוקת הרכוש כיום מועד הקרע.

האשה לעומתו, טוענת כי פתיחת התיק ליישוב סכסוך כמוהו כפתיחת התיק לחלוקת הרכוש, שכן אלולא התקנה המחייבת פתיחת הליך יישוב סכסוך קודם לפתיחת תביעה היה האיש פותח בו ביום את תיק התביעה.

בנוסף מציינת האשה ציטוטים מכתב התביעה של האיש, בו טוען האיש בעצמו, כי על אף שהם מתגוררים תחת קורת גג אחת הצדדים חיים בנפרד, ובסעיף 3 לתביעתו כתב האיש "חיי הצדדים נקלעו למשבר למעלה משנה והם חיים בניכור אחד מהשני ואינם חיים כבעל ואשה משך כל אותה תקופה, ובחדרים נפרדים". ואף מלין כי מחודש יוני 19 חדלה האשה מלהפקיד את משכורתה לחשבון המשותף.

לטענת האשה, עיקר רצונו של האיש לקבוע את מועד הקרע ביום פתיחת התביעה לחלוקת רכוש ולא ביום בו הוא עצמו פתח את התיק ליישוב סכסוך, מקורה בהברחת כספים שביצע האיש, עת העביר 10 אחוז מחלקו בסוכנות הביטוח המשותפת לו ולשותפה נוספת, ובמועד הנטען על ידי האשה ביום פתיחת התיק ליישוב סכסוך האיש החזיק ב 50 אחוז מהחברה, ולאחר מכן העביר 10 אחוזים מחלקו לחזקת השותפה, כאשר כיום היא מחזיקה ב 60 אחוזים והאיש נותר עם 40 אחוזים בלבד.

דיון והכרעה

ראשית יצוין, כי צודקת טענת האשה, כי האיש סותר את דבריו בין הנטען על ידו בכתב התביעה אשר הגיש לבית הדין, שם טען לקרע עמוק בין הצדדים ותקופה העולה על שנה שהעמיק הקרע ביניהם עד שהם חיים בניכור זה מזו ואינם חיים כבעל ואשה, אל מול טיעוניו בעת עתירתו למועד הקרע, בהם טוען הוא כי הם עדיין חיים כבעל ואשה, בחדר אחד ובמיטה אחת. ומאחר ולא נוצר קרע בין בני הזוג במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים מתוך תקופה רציפה של שנה הרי שאין להקדים את מועד הקרע למועד הנטען על ידו.

עיקר טענותיו של האיש נסובים על חלוקה משותפת של העול הכלכלי לצורך קיום שלושת ילדיהם, וזאת למרות כי לשני הצדדים חשבונות בנק נפרדים, וכי האשה חדלה מהפקדת משכורתה לחשבון המשותף עוד קודם לפתיחת התיק לחלוקת הרכוש.

אולם, מעיון בכתב התביעה אשר הוגש על ידו, בסעיף 27 – מפרט האיש את הוצאות הקטינים וכותב:"הוצאות אלו צריכות להתחלק בין בני הזוג בצורה שווה". ואף מהנטען על ידו במהלך הדיון בפנינו (ראה שורה 54 לפרוטוקול הדיון), האב שב ודורש משמורת משותפת על הילדים, ודורש פעם אחר פעם כי ההורים יחלקו ביניהם את כל הוצאות הקטינים. הרי ש"השיתוף הרעיוני" אותו מציין האיש בטיעוניו לאיחור מועד הקרע, יסודו ככל הנראה בתפישתם של שני ההורים, כי  גם האם לא שללה את נושא המשמורת המשותפת, אשר לטענת האב כבר החלה בפועל עת כל הורה שוהה עם הילדים שבת אחת בגפו. ולפיכך אין לראות בשיתוף רעיוני זה, ככוונת שיתוף אשר יש בה לגבור על מועד הקרע בין הצדדים.

זאת ועוד, בסעיף 31 לכתב התביעה, כותב האיש:"בית הדין יתבקש לקבוע כי מועד הקרע הינו כשנה קודם הגשת כתב תביעה זה – עם הנתק בין הצדדים, ולכל המאוחר עם התנתקות הנתבעת מהחשבון המשותף ביוני 2019". בנוסף לציטוטים אשר הביאה האשה לנטען על ידו בסעיף 3 כי למעלה משנה הינם חיים בניכור זה מזו.  לאחר העיון בכתביו של האיש המפציר בבית הדין בכתב התביעה להקדים את מועד הקרע ככל האפשר, ולא עוברים ימים מרובים והאיש שב בו מרצונו זה, ודורש הוא בכל כוחו את ההיפך הגמור מהנטען על ידו, עולה מאליה התמיהה מדוע זה הפך האיש את טיעוניו, תמיהה זו מעלה הרהורים כי אכן יש אמת בטענת האשה כי עיקר רצונו של האיש לאיחור מועד הקרע הינו מחמת הברחת כספים ונכסים אשר ניסה לעשותם בטווח התאריכים הנטענים.

לעומת האמור, טענת האשה כי האיש נמנע מפתיחת תיקי התביעה כבר בחודש מאי איננה מתוך שהיה רצונו לשלום אלא מכורח תקנות הדיון המונעת פתיחת תיקי תביעה, ובהצטבר טענותיה כי האיש עצמו בכתב התביעה ציין את עומק הקרע ביניהם זמן רב קודם לכן, ובוודאי בהתקבץ המציאות, שעם תום תקופת ההמתנה הנדרשת בין פתיחת תיק יח"ס לפתיחת תיקי התביעה לא איחר האיש מיד להגיש את תביעתו הכרוכה בפנינו, דבר המחזק את טענת האשה כי עיכוב התביעה לחלוקת הרכוש הינו טכני ולא ענייני.

לאור העובדה כי שני הצדדים טוענים על קרע עמוק ביניהם המתארך למעלה משנה קודם לפתיחת התיק, הרי שמתקיימת החלופה השנית אשר ציטט האיש בטענתו – "על פי מבחן מהותי המתמקד בטיב הקשר הזוגי – כלכלי בין הצדדים, על דרך קביעת קיומו של קרע בין בני הזוג במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים מתוך תקופה רציפה של שנה (אף אם הם גרים תחת קורת גג אחת)". ומשכך יש לביה"ד לקבל את עמדת האשה ולהקדים ולקבוע את מועד הקרע ליום פתיחת תיק ליישוב סכסוך על ידי האיש.

החלטה

לאור האמור בית הדין קובע את מועד הקרע בין הצדדים, ליום 20.5.2019 יום פתיחת התיק ליישוב סכסוך על ידי האיש.

ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"א בניסן התש"פ (15.04.2020).