הרשם לקבלת עדכונים
תביעת נזיקין על בושת והוצאת שם רע / ארץ חמדה גזית 72099
תמצות פסק הדין
נושאים לדיון
1. תשלום על בושת דברים והוצאת שם רע
מעיקר הדין, אין חובת תשלום על בושת בדברים בלבד, וכך גם נפסק בשו"ע (חו"מ תכ,לח). אלא שכבר ציין הב"י (סי' תכ) את תקנת הגאונים לחייב בבושת:
כתב רב שרירא גאון המבייש את חבירו בדברים מנדין אותו עד שיפייס המבוייש כראוי לפי כבודו.
וברמב"ם (חובל ומזיק ג,ה) לאחר שכתב שהמבייש בבושת דברים פטור, כתב:
ויש לבית דין בכל מקום ובכל זמן לגדור כפי מה שיראו.
הטעם לחיוב בבושת דברים מובא ברא"ש (ב"ק ח,טו):
ומסתברא דיותר בושת בדברים מבושת של חבלה דאין דבר גדול כלשון הרע ודבה שאדם מוציא על חבירו
וכך נפסק להלכה בשו"ע (תכ,לח):
ויש לבית דין בכל מקום ובכל זמן לגדור כפי מה שיראו. ויש אומרים שמנדין אותו עד שיפייס המבוייש. הגה: וי"א דמכין אותו מכת מרדות. והמוציא שם רע על חבירו, הוי בכלל המבייש בדברים.
2. חובת תשלום על ביוש שאין בו לשון הרע
הרמ"א מביא מחלוקת לגבי דברים שיכול האומר לתרץ דבריו באופן שאינם לשון הרע:
האומר לחבירו: פסול אתה, י"א דיכול לתרץ דפסול משום קורבה קאמר ואין זה ביוש ויש חולקין.
החוות יאיר (סי' סה) מכריע, שדברי גנות שאין בהם משום דופי של עבירה או פסול (כגון אמירת שקרן), אין בהם דין תשלום בושת, אולם יש חובת תשלום משום לצאת ידי שמים ומשום הצורך לגדור את הדבר.
בהסבר החוות יאיר, נראה לומר, הסיבה לחילוק בין הביושים נובעת מדברי הרא"ש (שהובאו לעיל) שעיקר החיוב בבושת משום שגרוע מבושת של חבלה. הדברים הללו אמורים בבושת שיש בה דיבה אבל לא בבושת של גנאי. לעומת זאת, מדברי הרמב"ם, שחיוב התשלום בבושת הוא משום הרצון לגדור גדר, עולה שאין מדובר בזכויתיו של המבויש שנפגעו, אלא קנס שקנסו את המביש משום הרצון של בית הדין לקיים חברה מתוקנת. הכרעת החוות יאיר, היא שניתן לחייב את המבייש במקום שיש צורך לגדור גדר.
נראה גם להוסיף, שהצורך לקיים חברה מתוקנת משמעותו שלא לחייב עונש על כל אמירה לא נעימה בין אדם לחברו, אלא רק על דברים חריפים וחמורים. יש לציין, שגם בביוש שאין בו לשון הרע יש חובה לפייס את המבויש (רמב"ם, הלכות תשובה ב,ט).
3. האם הביטוי 'מתעסק עם קטינים' יש בו משום בושת המחייב בתשלום?
לטענת התובע משמעותו של הביטוי ייחוס מעשים אסורים, הנתבע טוען שכוונתו בביטוי הייתה שלתובע קשר רב עם צעירים, ללא ייחוס מעשים אסורים. לדעת בית הדין נראה שהצדק עם התובע והביטוי הנו בעל משמעות של ביצוע מעשים פליליים חמורים.
פסק הדין
למרות שלבית הדין סמכות להורות על חיוב כספי בשל בושת במקרה זה הכריע בית הדין לחייב את הנתבע בהתנצלות פומבית בלבד וזאת מהסיבות הבאות:
- הנתבע לא אמר במפורש שהתובע עשה איסור מפורש שיש לו ידיעה ברורה לגביו. ומשום כך, אין זה בגדר הטלת חשד אמיתי, אלא דומה לביוש בדבר שיש בו איסור.
- חלק מהותי מחיוב התשלום הוא משום גדירת הדבר. על ידי פרסום הבהרה והתנצלות פומבית יש משום הרתעה מספיקה לנתבע ולאחרים