הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים שיתוף נכסים

סקירת פס"ד: הערכת שכר טרחת עו"ד

הרב שמואל פולצ'ק
סכסוך בין לקוח לעורך דינו על סכום שכר הטרחה הגיע לבית הדין. בפסק הדין נקבע כי על הנתבע לשלם בהתאם לנוהג המקובל בשוק, בסך הכל חויב הנתבע במיליון ש"ח

לא פעם מתעוררת מחלוקת בין עורך דין ללקוח שלו על גובה שכר הטרחה המגיע לו. על כן מומלץ מאד, לפחות כשמדובר בסכומים גבוהים, לכתוב במפורש את פרטי הסכם שכר הטרחה. כאשר הדבר לא נעשה, לפעמים יש צורך בהכרעת צד שלישי, אשר החלטתו אינה בהכרח תואמת את ציפיות לפחות אחד הצדדים. כך היה במקרה שנדון, בפסק דין בן עשרות עמודים, בפני בית הדין של ארץ חמדה גזית בירושלים (תיק 72060, בפני הדיינים: הרב יוסף כרמל; אב"ד, הרב דניאל מן, הרב סיני לוי).

התובע - משרד עורכי דין, סיפק במשך כארבע שנים שירותים משפטיים לאיש עסקים. לאחר שהיחסים בין המשרד ללקוח עלו על שרטון, תבע המשרד מאיש העסקים סכום של כ-2.7 מיליון ש"ח כשכר טרחה על פעולות רבות שבוצעו במהלך שנים אלה, ושלטענתו אינם כלולים בתשלום של כ-1.6 מיליון ש"ח שכבר שולמו.

הנתבע טען ביחס לחלק מהתביעות שמדובר בטיפול בעסקאות נדל"ן שלא יצאו לפועל, בהם המנהג המקובל הוא שהתשלום מותנה בהשלמת העסקה. התובע, מנגד, טען שמנהג זה הוא רק בעסקאות פשוטות כגון רכישת דירה, אך לא בעסקאות גדולות ומותאמות אישית כפי שהיה כאן. בית הדין קיבל בעניין זה את עמדת התובע, שכן עמדת המוצא היא שהעובד עבור אחר זכאי לשכר, אם לא נהוג ולא הוסכם אחרת (ע"פ רמ"א חו"מ רסד, ד), וכאן לא הוכח שיש מנהג או הסכמה המנוגדים לעמדת מוצא זו.

תשלום ללא סיכום

לגבי תיקים בהם לא סוכם מה השכר, דרש התובע סכום של 320$ לשעת עבודה, כפי התעריף המקובל במשרדו, ולפי הדיווח של עורכי הדין במשרד על שעות עבודתם בתיקים אלה. הנתבע טען ששכר זה מנופח. בתיק מסוים נקבע תעריף של 250$ לשעת עבודה בלבד, ובתיקים בהם לא נקבע שכר לשעת עבודה כלל, המשמעות היא שאין שכר לפי שעות העבודה אלא לפי פרמטרים אחרים. עוד טען הנתבע שאין לסמוך על רישום שעות העבודה במשרד עורכי הדין כי מקובל לנפח שעות עבודה ברישומים כאלה.

בית הדין קבע שתשלום לפי שעות היא הדרך הטובה ביותר לקביעת השכר במצב הנתון. לגבי גובה השכר, אמנם ההלכה היא שכאשר הדבר לא סוכם מראש זכאי הפועל לקבל רק את הסכום הנמוך ביותר המקובל לעבודה שבוצעה (שו"ע חו"מ שלג, ח). אולם בית הדין קבע שבעסקאות ענק כגון אלה, עוסקים רק עורכי דין מיומנים ומנוסים, ועל כן יש לקבוע את השכר בגובה הנמוך ביותר המקובל על ידי עורכי דין מנוסים כאלה, ולא בגובה הנמוך ביותר לשעת עבודה של עורך דין צעיר ובלתי מנוסה שאיכות עבודתו שונה לחלוטין.

תיעוד אמין

בעניין הנאמנות של המשרד על כמות השעות שבוצעו – היה מקום לחשוב שהמוציא מחברו עליו הראיה, ואין המשרד נאמן ללא ראיות חיצוניות על כמות השעות שהושקעו בתיקי הנתבע. אולם, בית הדין קבע כי בהסכם בו ידוע מראש שרק הזוכה יוכל לדעת לכמה הוא זכאי והחייב לא יוכל לדעת זאת באופן בלתי תלוי, נאמן הצד הזוכה להישבע וליטול את שלו (ע"פ רמ"א חו"מ צא, ג; ש"ך שם, כג).

בית הדין חידש שבזמננו שלא נהוג להשביע בבתי הדין, הזוכה נאמן ליטול את שלו גם ללא שבועה, אם הוא תומך את טענתו בתיעוד מסודר שמתבצע תוך כדי העבודה כמקובל, ובלבד שלא תהיה סיבה לבית הדין לחשוד באמינות תיעוד זה. כשם שבזמן חז"ל ההנחה הייתה שהחייב הסכים להאמין לזוכה בשבועה, כי אין זה סביר להעמיד שני עדים על כל פעולה, כך בזמננו ההנחה היא שהחייב הסכים שהזוכה יהיה נאמן גם בלא שבועה, אם יש לו תיעוד.

לפיכך, בית הדין קבע שיש לסמוך על דיווחי השעות של עורכי הדין במשרד, ולקבוע את התעריף לשעה לתיקים בהם לא סוכם או לא הוכח סיכום אחר, ב-60% מהתעריף המקובל במשרד, כהערכה של הקצה הנמוך של השכר המקובל לעבודה כזו. לפיכך חייב בית הדין את הנתבע לשלם לתובע כמיליון ש"ח. 

פורסם במוסף צדק של מקור ראשון, גיליון מס' 916.