הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מורד חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי

ערעור לאחר המועד/ בית הדין הגדול 1248480/4

הרב שלמה שפירא ( בית הדין הרבני הגדול)
הרב שלמה שפירא דחה בקשה לערער אחר המועד, למרות כמה טענות שהציג המבקש ובהן הסביר מדוע לא יכול היה להגיש את הערעור במועד. כיון שהטענות אינן מספיקות.

ב"ה

תיק 1248480/4

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא

המבקש:          פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד מאיר יצחק וינד)

נגד

המשיבה:        פלונית (ע"י ב"כ עו"ד עופר אלפסי)

הנדון: אי־היתר לערער בחלוף זמן רב למרות טענת המבקש כי בהיותו אסיר בזמן זה נמנע ממנו להגיש ערעור עד כה

החלטה

לפניי בקשה לפתיחתו המחודשת של תיק ערעור שנמחק לפני כשנה וחצי(!) לאחר שהמבקש לא הפקיד את הערובה להוצאות המשפט שנקבעה בשעתו כתנאי לשמיעת ערעורו.

היעתרות לבקשה זו ומתן רשות למעשה לערער על פסק דין שניתן לפני זמן כה רב ומזמן היה לחלוט בחלוף המועד להגשת ערעור – חריגה היא. מכל מקום בהתאם לתקנות הדיון הועברה הבקשה לתגובת המשיבה שהגיעה אף היא לשולחננו.

לאחר העיון בבקשה ובתגובה אני דוחה את הבקשה.

העילות שהעלה המבקש כדי להצדיק את ההיתר לערער לאחר זמן כה רב אינן משכנעות, חלקן עוסקות בקושי שלו לערער בתוך הזמן – אף שמלכתחילה אכן הגיש ערעור כאמור – או להשלים את תשלום הערובה במועד או בכלל. ברם סכום הערובה שנקבע לא היה ברף גבוה, ואף לוּ התקשה המבקש לעמוד בו מצופה היה כי יגיש אז בקשה לארכה להפקדתו או בקשה להפחתתו וכיוצא באלה – את אלה לא עשה.

על דרך כלל נאמר כי לרוב מי שמשוכנע בצדקתו ואינו חושש מהפסד הערובה אלא שמתקשה הוא לגייס את הסכום במועד – מבקש ארכה, לעומתו מי שיש לו סיבות לחשוש מאובדן הערובה ושערעורו לא היה אלא ניסיון סרק "בשיטת מצליח" או ניסיון להציק לצד שכנגדו – עשוי לוותר על ערעורו ללא בקשה כזו. למרות האמור, איני קובע בוודאות כי המבקש משתייך לקטגוריה השנייה, אך אין בדבריו כדי לשכנע כי ההפך הוא הנכון, ומה גם שאף לוּ היה כך לא מן ההכרח שהיה בדברים כדי להצדיק את היתר הערעור לאחר שנה ומחצה.

חלק אחר מהעילות עוסק בהתנהלותו של המבקש מאז ועד עתה, שבגינה נמנע ממנו לדבריו לשוב לפנות לבית הדין, בין השאר מדובר בעיסוקו בתקופה זו בעיסוקים מפוקפקים ופליליים שבגינם נאסר. אולם גם אסירים יכולים לנהל הליכים משפטיים ואף עושים זאת. הדבר אומנם אינו נקל, אולם עובדת היותו של אדם אסיר – וקל וחומר בהיותו כזה רק בחלק מהזמן המדובר – אינה מספקת כדי להתיר לו לערער לאחר שנה וחצי. ונזכיר גם כי סופיות הדיון אינה עיקרון־על בשיטת המשפט של בית הדין הרבני, אבל יש לה יסודות צודקים של מניעת עינוי הדין ושל מתן האפשרות לזוכה בדין ליהנות מפירות זכייתו, ובהינתן שזכות ערעור אינה זכות מוקנית מעיקר דין תורה אלא מן התקנה יש בה מקום לעיקרון זה ולכן גם נקבעה מגבלת הזמן להגשת הערעור. התרת ערעור למרות חלוף הזמן פוגעת בזכויות של הצד שכנגד וצריך שיהיו לה טעמים מספיקים שיצדיקו פגיעה כזו, קושי שגרם המערער לעצמו משבחר לשלוח יד בעסקים פליליים – קשה לראותו כמצדיק פגיעה בצד שכנגד.

ולבסוף, המבקש מסביר כי החלטות שניתנו לאחרונה ושלא צפה אותן מראש, ושהגבירו לטעמו את פגיעתה של פסיקת בית הדין בו, הן שהמריצוהו לערער עתה, לאחר שבעבר אכן סבר וקיבל – גם אם בדיעבד – את אותה פסיקה. לא זו בלבד שאין זה טעם לאפשר לו לערער עתה על הפסיקה החלוטה אלא להפך, שכן מן הדברים עולה כי אכן ויתר בעבר במודע על זכות הערעור – לפחות משהוצמד לה 'תג מחיר' של הצורך האפשרי לשאת בהוצאות אם יידחה הערעור והצורך לערוב לכך מראש. אם ניתנו לאחרונה החלטות נוספות שלטעמו של המערער שגויות הן – אפשר שעומדת לו זכות לערער עליהן או שיכול הוא לבקש רשות לעשות כך (אם טרם חלף המועד מאותן החלטות), אך אין בדבר כדי להחיות זכות ערעור על פסק הדין הקודם, זכות שנסתם עליה הגולל זה מכבר.

סוף דבר

א.         הבקשה להתיר את הערעור למרות הזמן הרב שחלף – נדחית. התיק ייסגר.

ב.         החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.

ניתן ביום כ"ח בתמוז התשפ"א (8.7.2021).

הרב שלמה שפירא

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה

 

 

 

 

ב"ה

תיק 1248480/4

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא

המבקש:          פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד מאיר יצחק וינד)

נגד

המשיבה:        פלונית (ע"י ב"כ עו"ד עופר אלפסי)

הנדון: אי־היתר לערער בחלוף זמן רב למרות טענת המבקש כי בהיותו אסיר בזמן זה נמנע ממנו להגיש ערעור עד כה

החלטה

לפניי בקשה לפתיחתו המחודשת של תיק ערעור שנמחק לפני כשנה וחצי(!) לאחר שהמבקש לא הפקיד את הערובה להוצאות המשפט שנקבעה בשעתו כתנאי לשמיעת ערעורו.

היעתרות לבקשה זו ומתן רשות למעשה לערער על פסק דין שניתן לפני זמן כה רב ומזמן היה לחלוט בחלוף המועד להגשת ערעור – חריגה היא. מכל מקום בהתאם לתקנות הדיון הועברה הבקשה לתגובת המשיבה שהגיעה אף היא לשולחננו.

לאחר העיון בבקשה ובתגובה אני דוחה את הבקשה.

העילות שהעלה המבקש כדי להצדיק את ההיתר לערער לאחר זמן כה רב אינן משכנעות, חלקן עוסקות בקושי שלו לערער בתוך הזמן – אף שמלכתחילה אכן הגיש ערעור כאמור – או להשלים את תשלום הערובה במועד או בכלל. ברם סכום הערובה שנקבע לא היה ברף גבוה, ואף לוּ התקשה המבקש לעמוד בו מצופה היה כי יגיש אז בקשה לארכה להפקדתו או בקשה להפחתתו וכיוצא באלה – את אלה לא עשה.

על דרך כלל נאמר כי לרוב מי שמשוכנע בצדקתו ואינו חושש מהפסד הערובה אלא שמתקשה הוא לגייס את הסכום במועד – מבקש ארכה, לעומתו מי שיש לו סיבות לחשוש מאובדן הערובה ושערעורו לא היה אלא ניסיון סרק "בשיטת מצליח" או ניסיון להציק לצד שכנגדו – עשוי לוותר על ערעורו ללא בקשה כזו. למרות האמור, איני קובע בוודאות כי המבקש משתייך לקטגוריה השנייה, אך אין בדבריו כדי לשכנע כי ההפך הוא הנכון, ומה גם שאף לוּ היה כך לא מן ההכרח שהיה בדברים כדי להצדיק את היתר הערעור לאחר שנה ומחצה.

חלק אחר מהעילות עוסק בהתנהלותו של המבקש מאז ועד עתה, שבגינה נמנע ממנו לדבריו לשוב לפנות לבית הדין, בין השאר מדובר בעיסוקו בתקופה זו בעיסוקים מפוקפקים ופליליים שבגינם נאסר. אולם גם אסירים יכולים לנהל הליכים משפטיים ואף עושים זאת. הדבר אומנם אינו נקל, אולם עובדת היותו של אדם אסיר – וקל וחומר בהיותו כזה רק בחלק מהזמן המדובר – אינה מספקת כדי להתיר לו לערער לאחר שנה וחצי. ונזכיר גם כי סופיות הדיון אינה עיקרון־על בשיטת המשפט של בית הדין הרבני, אבל יש לה יסודות צודקים של מניעת עינוי הדין ושל מתן האפשרות לזוכה בדין ליהנות מפירות זכייתו, ובהינתן שזכות ערעור אינה זכות מוקנית מעיקר דין תורה אלא מן התקנה יש בה מקום לעיקרון זה ולכן גם נקבעה מגבלת הזמן להגשת הערעור. התרת ערעור למרות חלוף הזמן פוגעת בזכויות של הצד שכנגד וצריך שיהיו לה טעמים מספיקים שיצדיקו פגיעה כזו, קושי שגרם המערער לעצמו משבחר לשלוח יד בעסקים פליליים – קשה לראותו כמצדיק פגיעה בצד שכנגד.

ולבסוף, המבקש מסביר כי החלטות שניתנו לאחרונה ושלא צפה אותן מראש, ושהגבירו לטעמו את פגיעתה של פסיקת בית הדין בו, הן שהמריצוהו לערער עתה, לאחר שבעבר אכן סבר וקיבל – גם אם בדיעבד – את אותה פסיקה. לא זו בלבד שאין זה טעם לאפשר לו לערער עתה על הפסיקה החלוטה אלא להפך, שכן מן הדברים עולה כי אכן ויתר בעבר במודע על זכות הערעור – לפחות משהוצמד לה 'תג מחיר' של הצורך האפשרי לשאת בהוצאות אם יידחה הערעור והצורך לערוב לכך מראש. אם ניתנו לאחרונה החלטות נוספות שלטעמו של המערער שגויות הן – אפשר שעומדת לו זכות לערער עליהן או שיכול הוא לבקש רשות לעשות כך (אם טרם חלף המועד מאותן החלטות), אך אין בדבר כדי להחיות זכות ערעור על פסק הדין הקודם, זכות שנסתם עליה הגולל זה מכבר.

סוף דבר

א.         הבקשה להתיר את הערעור למרות הזמן הרב שחלף – נדחית. התיק ייסגר.

ב.         החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.

ניתן ביום כ"ח בתמוז התשפ"א (8.7.2021).

הרב שלמה שפירא

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה