אשה שנישאה והתגרשה ע"י קייסים באתיופיה / בית הדין תל אביב 1304404/1

 בבית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו

לפני כבוד הדיינים:

הרב אייל יוסף

הנדון: נישואי קייסים

פסק דין

לפני בקשה להכרת אבהות.

המבקשים נולדו באתיופיה, ע"פ חוות דעת חוקר יהדות שניהם יהודים ביתא ישראל.

המבקש רשום בת"ז אלמן לדבריו היה נשוי באתיופיה, בשלב מסוים עבר לגור בסודן שם נפטרו אשתו ושלושת ילדיו. המבקש עלה לארץ לבדו בשנת 1984 במבצע שלמה.

המבקשת רשומה בת"ז גרושה לדבריה נשאה באתיופיה בנישואים על ידי קייס בגיל צעיר מאד (שבע או שמונה). מנישואים אלו נולדה לה לבת. המבקשת התגרשה באתיופיה ועלתה לארץ עם בתה בשנת 1984 במבצע שלמה.

המבקשים הכירו בארץ בשנת 1989, ולאחר כמה חודשים נשאו, אך לא נרשמו לנישואין ולא נערכה להם חו"ק כדת משה וישראל, אלא רק נישואי קייסים כמו שנעשה באתיופיה. מנישואים אלו נולדו להם שלשה ילדים [ד] ו[מ] ילידי 1990 ו[ע] ילידת 1999. הצדדים הצהירו בפנינו כי שניהם ההורים הביולוגים של הילדים כיום כולם בגירים.

היום מבקש אחד מהילדים להינשא ומכאן בקשתם להכרת אבהות. טרם ייתן בית הדין החלטה בבקשה להכרת אבהות, יש לדון בכשרותם של הילדים, הואיל והאישה הייתה נשואה באתיופיה ולא התגרשה כדת משה וישראל.

גירושי קייסים באתיופיה

לאחר חקירה ודרישה מפי רבני העדה מתברר שאין לעדה האתיופית גירושין כדת משה וישראל. הגירושין היו נעשים ע"י שהאיש והאישה היו מופיעים בפני הקייס ומבקשים להתגרש. הקייס היה מאשר את גירושיהם, ואז היה הבעל אומר לאישה בלשון הזה: 'הרי את מותרת לכל אדם'. הרי שלא הייתה כתיבה ונתינה כדת משה וישראל. נמצא שיתכן שהאישה נשאה בקידושין ולא התגרשה כדת משה וישראל ויתכן שילדיה  פסולים לבא בקהל.

נשואי קייסים באתיופיה

בית הדין חקר אודות נישואי הקייסים שהיו נוהגים באתיופיה. לאחר חקירה ודרישה מפי רבני העדה מתברר שאין לעדה האתיופית קידושין כדת משה וישראל, וממילא האישה לא היית נשואה כדת משה וישראל, וממילא גם אם גירושי הקייסים אינם כדת משה וישראל אין לפסול את הילדים מלבוא בקהל. עיין בשו"ת יביע אומר למרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל (חלק ח' אבן העזר סימן יא) שדן בכשרות העדה האתיופית לבא בקהל ישראל. בתוך התשובה כתב, וזה לשונו:

והנה לאחר חקירה ודרישה מפי זקני העדה וכהניה מתברר שאין לעדה האתיופית קידושין כלל בנתינה ואמירה כפי שחייבה התורה. והנישואין שביניהם שבדרך כלל נעשים מגיל ארבע עשרה שנה ומעלה לחתן או לכלה ולפעמים אף פחות מכן נערכים באופן זה. הורי הבחור מבקרים אצל הורי הנערה ואם מצאה חן בעיניהם מביעים את רצונם לנישואי בניהם וקובעים זמן לנישואיהם, ואילו החתן והכלה אינם רואים זה את זו עד ליום החופה, ויום או יומיים לפני טקס החופה שולחים הורי החתן תכשיטים ומתנות להורי הכלה עבור הכלה, ובמקום הטקס של הנישואין החתן נמצא בתוך האנשים והכלה בין הנשים ולא קרב זה אל זה, אך אבי החתן מכריז בפני הנוכחים ומודיע לאבי הכלה על כריתת ברית הנישואין בין החתן והכלה ואינו נותן שום דבר, לא הוא ולא החתן והכהן של העדה אומר פסוקי ברכה באמירה בלבד ותו לא. ואחר הטקס  והסעודה הולכים החתן והכלה יחדיו ומתייחדים זע"ז. נמצא שאין עושים מעשה קידושין באמירה ובנתינה כדת של תורה, כי אין להם מושג מדין קיחה קיחה משדה עפרון. גם כשהולכים ומתייחדים יחדיו אין כאן קידושי ביאה שהרי צריך לומר לה בפני שני עדים הרי את מקודשת לי בביאה זו ולהתייחד בפניהם כמבואר ברמב"ם פרק ג' מהלכות אישות הלכה ה' ושו"ע אבה"ע סימן לג' סעיף א'. ע"ע בספר דינא דחיי עשין דף א' ע"ד שלדברי הכל צריך שיאמר בפני עדים שהוא מקדשה בביאה, ולא אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא כשהיה לו עסק אישות עמה, כגון המגרש את אשתו ואחר כך בא עליה וכיוצא בזה וכמבואר ברמב"ם פרק י' מהלכות גירושין הלכה יט' ובשו"ע אבה"ע סימן קמט' סעיף ה'. ובנידון דידן שאין שום אמירה כזאת והכל נעשה על דעת טקס הנישואין אין כאן סרך קידושין...

נמצא לדעת מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל אין בנישואי הקייסים סרך קידושין כדת משה וישראל לא באמירה ולא בביאה. וגם אם נאמר שיש בקידושיהם סוג של אמירה הרי הדין נותן שצריך אמירה בפני עדים כשרים,  ומאחר שמפי רבני העדה שמענו שבכל הטקסים של נשואי הקייסים היו רק בני משפחה משני הצדדים, נמצא שגם עדים כשרים לא היו.

למסקנה:

1.

2.

 ניתן ביום כ"ח בשבט התשפ"א (10/02/2021).