י.ד. פיצויי הלנת שכר

הלנת שכר היא מעשה חמור אשר נאסר בחמשה לאווים ועשה, כאמור. למרות זאת, מעבר להתייחסות חמורה זו התורה אינה מחייבת את המעסיק בתשלום נוסף על השכר בו הוא חייב, כאשר הלין שכר שכיר.

אולם כתבו הפוסקים[1] כי מעסיק המלין את שכר עובדיו עשוי לגרום להם באופן עקיף לנזקים כלכליים נוספים. לדוגמה, אדם שלא קיבל את שכרו במועד, וצריך כסף כדי לקיים את בני משפחתו עשוי להגיע למצב של משיכת יתר ולהתחייב בתשלום ריבית. נזקים אלו מוגדרים מבחינה הלכתית כ'גרמא' ועל פי שורת הדין האדם פטור מלשלם עליהם. אולם חז"ל מדגישים כי נזק בגרמא אינו מעשה ניטרלי מבחינה מוסרית. הוא מעשה אסור[2] אלא שלא ניתן לחייב לשלם עליו בדיני אדם. לכן אומרים חז"ל כי בבית דין של מעלה ידונו את האדם ויחייבו אותו גם על נזקים שהזיק בגרמא[3]. אי לכך יש להסיק כי גם אם איננו יכולים לחייב את המעסיק לפצות את העובד, מעסיק ירא שמים הרוצה לתקן את מעשיו, צריך להציע לעובד פיצוי על העיכוב בתשלום. יתרה מזאת, אם העובד יתבע את המעסיק בדין תורה, והם יחתמו על שטר בוררות המסמיך את בית הדין לפשר, ראוי לבית הדין לחייב את המעסיק לפצות את העובד על הנזק שנגרם לו עקב העיכוב בתשלום שכרו[4].

החוק במדינת ישראל[5] אף קונס את המלין שכר באופן יחסי לזמן בו הולן השכר[6], מה שעשוי במשך הזמן להגיע לסכומים גבוהים ביותר. קנס זה נועד למטרה ראויה שכן הוא בא לענוש את המעסיק המחזיק בשכרו של העובד, ולהרתיע את העוברים על האיסור שאסרה התורה להלין שכר. לכן יש פוסקים הסבורים כי הוא מוצדק על פי ההלכה[7]. אולם יש הסבורים כי יישום החוק עשוי להיות כרוך באיסור ריבית, החל גם על ריבית המוטלת על שכר עבודה שלא שולם[8].

לפיכך, למעשה יש לקבל את העיקרון של החוק אך לא את פרטיו, ועל בית הדין לקנוס את המעסיק בפיצוי חד פעמי על פי חומרת המעשה, הנסיבות שבהן הוא נעשה, משכו, מספר הפעמים שנעשה, גובה השכר שהולן, ועוד[9]. כמו כן, אם העובד פנה לבית הדין והמעסיק סירב להגיע ובעקבות זאת העובד נאלץ לתבוע את שכרו בבית דין לעבודה[10] הוא רשאי לתבוע גם פיצויי הלנת שכר[11].