הרשם לקבלת עדכונים
פיטורי עובדת בהריון ב"הסכמתה" / ארץ חמדה גזית 72034
בפני בית הדין ארץ-חמדה גזית בצפת הובאה תביעה בנושאי פיטורי עובדת בהריון. במהלך הדיון התברר מעמדם ההלכתי של דיני העבודה וחיוב הוצאות משפט. התובעת עבדה במשרת הוראה חלקית אצל הנתבעת. לקראת סוף שנת הלימודים הודיעה הנתבעת לתובעת שהיא מפוטרת עקב קיצוצים. במהלך שימוע שנעשה לתובעת הודיעה התובעת שהיא בהריון. בפגישה נוספת הסביר ב"כ הנתבעת לתובעת את סיבת הפיטורין והציע לה להמשיך לעבוד אצלו ללא התחייבות להעסקה קבועה. במהלך השנה הבאה התובעת לא עבדה אצל הנתבעת. לטענת התובעת היא התנגדה לפיטוריה בשל ההריון ועל כן פיטוריה אינם חוקיים. ב"כ הנתבעת טען שהוא הבין מהתובעת שהיא מסכימה לפיטוריה, והפיטורים חוקיים.
דיון הלכתי
בבדיקה, התברר שפיטוריה היו מנוגדים לחוק. על כן נותר לבדוק האם חוקי העבודה, בנוגע לפיטורי נשים בהריון תקפים על פי להלכה.
פוסקים רבים מעניקים תוקף הלכתי לחוקי המדינה מטעם "דינא דמלכותא" או מטעם תקנות הקהל". אולם אין מדובר בתוקף אוטומטי, אלא בנוגע לדינים הנוגעים בין השלטון לאזרח. בנוגע לתקפות דינא דמלכותא ביחסים הממוניים שבין האזרחים קבע הרשב"א (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן כב) כלל אימתי דינא דמלכותא תקף: "דכל שיש טעם במה שהמלך מצוה, ומנהיג דבר לתקון הנהגת המדינה, יכול הוא לומר: ממון שראוי להיות לזה מן הדין, יהא לחבירו". כלל זה נפסק ברמ"א (חו"מ שסט,יא) "לא אמרינן דינא דמלכותא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה".
כיון שחוקי העבודה באים להגן על הצדדים החלשים בחברה, שהם השכירים, יש להעניק להם תוקף הלכתי מדינא דמלכותא וכן ע"פ תקנות הקהל. החוק המונע פיטורי נשים בהריון נראה כתואם את רוח התורה והמסורת היהודית הרואה בלידה ובפריון ערכים נעלים. על חוק זה היה אומר החתם סופר (שו"ת ה,מד) את דבריו: "התיקון שתיקנו שרי הקומידאט שאינינו נגד דין תורה אלא כתורה עשו ואלו באו לפנינו היינו גם כן מתקנים כן".
פסק הדין
בית הדין מקבל את טענת התובעת ופסק שיש לשלם לתובעת כאילו עבדה באותה תקופה (בניכוי דמי האבטלה שקיבלה).
הוצאות משפט – כיון שהפיטורין נעשו שלא לפי החוק וההלכה, פסק בית הדין שהנתבעת תשא בהוצאות משפט.
