הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי והתפטרות עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לפני עיוור מועד הקרע ריח הגט רכב אוטונומי קדימויות בהצלת נפשות הצלת נפשות

איזון עסק שמאות שערכו כערך השמאי העובד בו / בית הדין הגדול 1388245/2

הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז - אילוז ( בית הדין הרבני הגדול)
שמאי הקים חברה לשמאות רכב, שהוא השמאי העובד בה. גירושין הביאו לפירוק בית השמאי. ובית הדין מינה שמאי לשום את חברת השמאות. בית הדין האזורי הלל את השמאי, וקבע שמדובר במוניטין אישי בלבד, ושבלא עבודתו אין ערך לחברה. בית הדין הגדול דחה זאת ואמר שיש ערך עצמי לחברת השמאות.

ב"ה

תיק 1388245/2

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז

המערערת:      פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אבי גפן)

נגד

המשיב:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד יעל קרן)

הנדון: איזון שווי עסק שערכו תלוי מוניטין שנצברו הודות לפועלו של בעליו

פסק דין

לפנינו ערעור שהגישה האישה על החלטת בית הדין האזורי רחובות (הרכב א) מיום ו' בכסלו התשפ"ג (30.11.22), החלטה שבה קבע בית הדין שלא לערוך איזון משאבים בעסק האיש, הנכס העיקרי השייך לצדדים.

לדברי האישה לעסק יש שווי והוא בר־איזון. לדברי האיש לעסק אין שווי עצמי, כל מהותו בנויה על עבודתו בפועל מדי יום ביומו, ולכן אין מה לאזן.

מדובר בעסק לשמאות רכב שהקים האיש במהלך חיי הנישואין הנקרא בשם "[ש']".

לבקשת הצדדים ובהחלטת בית הדין האזורי התבקש האקטואר להגיש חוות דעת, בין היתר, בנוגע לשווי העסק לצורך איזון המשאבים. על פי חוות דעת האקטואר העסק הוערך בסך של 1,201,662 ש"ח, והשווי לאחר הורדת מס רווחי הון עומד על סך 901,246 ש"ח.

בית הדין האזורי דחה, בהחלטתו – מושא הערעור, את קביעת האקטואר והמלצתו המקצועית וקבע כי עסק האיש לשמאות רכב אינו בר־איזון מאחר שמדובר במוניטין אישי, וללא האיש אין לעסק ערך עצמי כלשהו. כמו כן קבע בית הדין שגם במוניטין האישי אין לאישה חלק מפני שהשכר שיקבל יבוא מעמל כפיו אחרי הגירושין, והאיש אינו משועבד לעבוד בעבור האישה אחרי הגירושין.

 וזו לשון ההחלטה:

בית הדין מבהיר כי בבואנו לקבוע ערכו של עסק כבר־חלוקה חובתנו לבדוק אם ניתן לממש את הערך הנטען במכירת העסק בשוק החופשי, ובזה ישנם חילוקים מהותיים בין סוכנות ביטוח, משרד אדריכלים או מרפאה שבהם ערך העסק אינו נמדד לפי בעל המקצוע העומד בראשו בלבד, אלא בעיקר על פי מספר הקליינטים ותיקי הלקוחות הנמצאים בו, שכן שוויה של חנות אינו נמדד על פי בעל החנות אלא על פי מחזורי המכירות המתבצע בה, וגם אם יתחלף בעל העסק ויחדול מעבודתו בעסק זה לאלתר עדיין ייוותר שווי העסק על כנו בהתאם למכסת הלקוחות [...] בעסק שבהיעדר בעל המקצוע הספציפי העומד בראשו יוותר העסק ללא ערך עצמי, הרי ששומא עלינו לקבוע שבכגון זה מדובר במוניטין אישי ולא בעסק בר־איזון.

לאור האמור, הרי ברור שבמקרה זה, שמדובר בשמאי רכב – הלקוחות אינם לקוחות של משרד מסוים, אלא הכול בנוי על קשר אישי של האיש אל מול המוסכים באזור מחייתו, וככל והאיש יחדול לעבוד בחברה זו הרי שאין ערך עצמי לחברה. ולפיכך אנו קובעים כי מדובר במוניטין אישי בלבד.

החלטת בית הדין סותרת את קביעת האקטואר, ולא ברור לנו על סמך איזה ניסיון מקצועי קבע קביעה זו, שלעסק אין ערך כלל, ואין אפשרות למוכרו.

המשיבה טוענת שני טיעונים:

הראשון: בית הדין היה צריך לבטל את דעתו בפני חוות הדעת המומחית של רואה החשבון, שזהו תחום התמחותו, ולבית הדין אין את הידע והניסיון המקצועי לצורך הקביעה שקבע.

השני: מסקנת בית הדין כשלעצמה, שלעסק אין שווי, מוטעית. כאמור, בית הדין האזורי קבע ששווי העסק נובע ממוניטין אישי ולא עסקי. המערערת טוענת שמדובר בטעות הנראית לעין בשיקול הדעת, שכן ניתן למכור את העסק עם שמו ועל תיקי הלקוחות שבו לצד ג', ללא שהמשיב עצמו יצטרך לעבוד בחברה – מה שמוכיח שלא מדובר במוניטין אישי.

לצורך הכרעה נקדים תחילה את העובדות ומשמעותן.

האיש הגיש תביעתו לגירושין, תביעה שלה כרך ענייני הרכוש, ובסופה ביקש:

מינוי אקטואר לשווי העסק [...]

התובע יבקש מכבוד בית הדין הרבני כי ימנה אקטואר אשר יעריך את שווי העסק [ש'] [...]

גם האישה בכתב ההגנה מטעמה טענה לעניין העסק. שם כתבה שעסק השמאות, שהוקם בתקופת הנישואין ובו עבדה גם היא, שווה יותר מדירת הצדדים. האישה בכתב הגנתה הפליגה ברווחיו של העסק – דבר המשליך, לדבריה, על שוויו.

טיעוני שני הצדדים מוכיחים ששניהם הבינו הסכימו והודו שלעסק יש ערך, ושניהם ביקשו להעריכו ולאזנו. האיש עצמו ביקש מבית הדין קמא למנות אקטואר כדי להעריך את שווי העסק לשמאות רכב ורכוש [ש'], ולבצע איזון לגבי עסק זה. גם בית הדין הסכים לקביעה זו ובהחלטתו מיום ו' באייר התשפ"א (18.4.21) קבע כי לאור הסכמות הצדדים הוא ממנה אקטואר לערוך איזון משאבים כולל את בית העסק.

האקטואר הגיש חוות דעת שבה קבע את שווי העסק. האקטואר השאיר לשיקול דעת בית הדין אם האיזון יהיה על כל הסכום או על שוויו בהפחתת מס רווחי הון האמור להשתלם אם יימכר. גם בהבהרה שהגיש האקטואר חזר על קביעתו שלעסק יש ערך, הסביר שמלכתחילה נדרש להעריך את שווי העסק וקבע שמדובר בעסק בעל שווי שהוערך לפי שיטת היוון תזרימי מזומנים. חוות הדעת העריכה את העסק בהתאם לתוצאותיו העסקיות הצפויות (בנטרול שכר ראוי ובביצוע התאמות נדרשות). הדברים מורים שאין ספק שלדעת האקטואר מדובר בנכס בעל שווי רב של למעלה ממיליון שקל, כאשר השכר הראוי לעבודתו של האיש או כל מי שיעבוד בו מובא בחשבון, בנוסף לשווי העסק.

נוסיף ונאמר: אילו חשב האקטואר שלעסק אין שווי היה עליו לומר במפורש "לעסק אין שווי, מה שניתן להעריך הוא מוניטין אישי". מומחה לא יקבע שווי עסק משום שביקשו ממנו לשום שווי עסק כשלעסק לכשעצמו אין שווי. הרי זה דומה למי שבא לרופא ואומר "על פי מה שבדקתי באינטרנט אני חולה במחלה מסוימת", והרופא יקבל את אבחנתו מבלי לבדוק את הדברים – אין ספק שכל רופא יבדוק את הדברים בעצמו, ייתן את אבחנתו וייתן טיפול בהתאם. וברור שאם יגיע למסקנה אחרת, יגיד לחולה "אתה טועה, ולא זו מחלתך" וייתן את הטיפול בהתאם. אם לא יעשה כן וייתן טיפול על פי בקשת ואבחנת החולה – מעשיו וטיפולו, מהווים רשלנות פושעת. והוא הדין בנידון דידן: האקטואר נתן שומה לשווי העסק וברור שאומן לא מרע אומנותיה ולעסק יש שווי.

 האקטואר העריך בדוח שהגיש את שווי העסק והפחית כושר השתכרות אישי מהשווי, דהיינו הפחית כל חודש 25,000 ש"ח שניתנים לאיש ורק את הנותר העריך כשווי עסק, בזה הפחית בפועל מסכום האיזון את כושר השתכרות האישי שיגיע לאיש בגין עבודתו בפועל, שבשכר זה אין לאישה חלק, הדוח נתן לאישה רק חצי משווי העסק – המוניטין העסקי. האקטואר חזר על הדברים גם בהבהרה שהגיש, כאשר כתב במפורש כי לו נמכר העסק אזי סביר כי היה נמכר בסכום בתחום הערכת השווי.

גם האמירה שבמצב הדברים הנתון ללא האיש לא קיים עסק – אינה הופכת את העסק למוניטין אישי: הרי כמעט בכל עסק, הצלחתו של העסק מותנה בהיות בעל העסק פעיל מרכזי בו, אך הדבר אינו הופך את העסק למוניטין אישי, אינו מאיין את האפשרות למכור את העסק ואינו מפריך את הקביעה כי יש לעסק שווי. ברור שכל בעל עסק יכול להחליט בוקר אחד שהוא סוגר את העסק, אך אין זה אומר שאין לעסק שווי בעת סגירתו, כמו שצד מסוים במהלך הליך גירושין יכול לעשות מניפולציות שונות על שווי העסק, על כמות נכסיו ושוויים, גובה הכנסותיו וכו', ורבים גם עושים כן. גם בהיותו הבעלים, במקרה שלנו, הוא יכול להעסיק עובדים שכירים ולשלם להם כדי שיעברו ממוסך למוסך כהגדרת האיש – הכול ייעשה תחת מטריית משרדו והקשרים שקשר עם חברות הביטוח השונות והמשרד ימשיך לשגשג. והוא הדין אם העסק יימכר, הקונה יוכל לערוך שמאויות בעצמו אם התמחה בדבר, ואם לא – ביכולתו לשכור מי שיפעל במקומו.

האקטואר העריך את שווי העסק לפי המבחנים המקצועיים המקובלים, והאיש למעשה קונה את החלק של האישה בעסק. בהבהרה מצד האקטואר נכתב שלכל היותר יצטרך האיש להמשיך לעבוד בעסק אחר מכירתו תקופה מסוימת, אך לא כל חייו. הדבר מקובל בעת מכירת עסקים ואף בעת מכירת חברות גדולות עם עובדים רבים שבהן בעל העסק ממשיך לעבוד עוד תקופה מסוימת בעסק, כדי לקיים חפיפה והעברת העסק בצורה מסודרת.

אכן שוויו של העסק נובע מהקשרים שקשר האיש, שגרמו לזרימת פניות לעריכת שמאות ובעיקר מחברות הביטוח, שהרי רוב התביעות לתשלום נזק הן מגורמי ביטוח מחד גיסא ומאנשים פרטיים שסומכים על המלצת בעל המוסך על שמאי מאידך גיסא, ושמאי שעובד בנמרצות וביעילות מוכר לגורמים המבקשים את השמאות, והם סומכים עליו. אך עבודה זו נעשית על פי פרמטרים קבועים ומקצועיים ויכולה להיעשות על ידי כל מי שמתמקצע בנושא. מסתבר שגם יחסי אנוש ראויים גורמים להבאת לקוחות, אך ודאי שאין הכרח שהשמאי ששמו מתנוסס על חוות הדעת יעשה אותה בעצמו, ומשכך אחרי תקופת חפיפה ומששמאי אחר ראוי מחליף את הקודם, חברות הביטוח ימשיכו לפנות למחליף, אחרי שטיב עבודתו נבחן בתקופת החפיפה. משכך, המוניטין שצבר העסק, הגורם לפניה אליו, ממשיך אצל מי שהתנהל מולו במשך השנים, וגורם לפנות לחברה זו. אין זה מעלה או מוריד אם [ש'] תפעל באמצעות שמאויותיו של [פלוני] או של פלוני אחר. חברות הביטוח ובעלי המוסכים רגילים להתנהל מול חברה שפעלו מולה במשך שנים, ואין זה מעלה או מוריד מי עושה בפועל את השמאות, אם אכן הוא שמאי מקצועי. בעת מכירת העסק המוכר מכיר לאלו ששכרו שירותיו במשך השנים את הקונה (כשזה חלק מעסקת המכירה), ובדרך כלל הם ממשיכים לפעול מול הבעלים החדש.

בתגובתו אלינו כתב האקטואר: "אני מעריך כי בקונסטלציות מסוימות ניתן יהיה למכור העסק, אך סבור אני כי על [פלוני] יהיה להמשיך לעבוד בעסק (לפחות לתקופה מסוימת)."

אפשר להבין מאמירה זו שאם האיש יהיה מעוניין למכור את העסק כגון אם יצא לפנסיה או יעבור להתגורר באזור אחר, הוא ימצא את האפשרות לעשות זאת בין שימכור חלק מהעסק לשותף בין שימכור את כל העסק לשמאי אחר, כמות שהוא, ואותו שמאי ייכנס 'בנעליו' בעסק הקיים וימשיך את העסק כעסק משגשג ובין שימכור את העסק לחברת שמאות גדולה אחרת כשהוא עצמו ייכנס כמחלקה באותה חברת שמאות. זהו הנוהג והנוהל בבעלי עסקים שכאלה, כשאין להם כוח או רצון לשאת את כל העול על צווארם. אין ספק שאם האיש ירצה למכור את העסק כעסק 'חי', וכן עושה האדם הסביר כשהוא רוצה לקבל את ערכו, שהרי עסק מכניס זה – יש לו שווי לא נמוך למי שמעוניין להפעילו, ולכן קבע האקטואר שהשווי המוערך לעסק זה נכון ליום הקרע הוא כ־1,200,000 ש"ח.

אין בקביעה שייתכן שהאיש יידרש לעבוד תקופה מסוימת בעסק זה עד שהקונה ייכנס בנעליו כדי לקבוע שאין שווי עצמי לעסק, מפני שזוהי הדרך הנוהגת במכירת נכסים אלו וכמו שביארנו. עובדה זו אינה הופכת את העסק למוניטין אישי, שהרי דבר זה נצרך כדי להעביר את העסק כעסק 'חי', ולא 'להמיתו' ולמנוע על ידי זה את קבלת התמורה שהאדם הסביר היה דורש ומקבל תמורת מה שיצר ובנה, אף שלאיש, במקרה שלפנינו, אין עניין שהאישה תקבל ממה שטרח ועמל עליו, גם בסיועה, ולכן ייתכן שהוא יהיה מוכן להניח לעסק להתפרק כדי שהיא לא תקבל את שוויו של עסק שצבר מוניטין במשך שנים, ואחר כך להקים אותו מחדש – ייתכן שב'שינוי השם' – ולהשתמש במה שצבר בחיי הנישואין. מכירת העסק כדבר 'חי' אינה משעבדת את האיש לכל חייו כפי שהוא טוען, מדובר בהתנהגות עסקית מקובלת שבה בעל העסק מעביר את העסק תוך תקופת חפיפה מסוימת, וישנן דוגמאות רבות לעסקים כאלה שנמכרים ויש להם שווי, כמו משרד רואי חשבון או עורכי דין שנמכר וכפי שציינו בדיון. (ומובן שהדברים נכונים בעיקר במקרים שהגורם הקונה יעמיד איש מקצוע באותו שיעור קומה של המוכר, ואין כאן מקום להאריך.)

האקטואר חזר ואמר בתגובתו לפנייתנו כי השווי של העסק מבוסס על ביצועיו הכספיים, הרי שסבר שעסקינן בעסק שיש לו שווי שנכון למועד הקרע היה 1,200,000 ש"ח. האקטואר אינו קובע מסמרות אם הערכת השווי נשענת על השם הטוב שרכשה החברה או על תיק הלקוחות שצברה, מפני שלשיטתו לא מדובר בתיק לקוחות קלאסי, אך על כל פנים הרי האקטואר אומר בצורה ברורה כי יש כאן נכס בעל שווי שניתן לממש אותו ולמכור אותו על ידי העברת הקשרים והלקוחות שצבר לאורך השנים ושעימם יוכל להמשיך להפעיל את העסק ואף להגדיל אותו כפי שקורה פעמים רבות כשעסקים נמכרים לאחרים, והרי אם היה מדובר בעסקים רק במוניטין אישי – כל בעל מקצוע חופשי היה צריך לסגור את העסק ולא יוכל להעביר לבניו או לאחרים את העסק שיפעילו אותו בהעדרו וימשיכו את דרכו.

מסתבר שגם כשהעסק פעל במשך השנים האיש היה עובד עם שמאים נוספים כאשר הוא מעביר להם עבודות והם עושים את העבודה תחת שמו והאיש מקבל מכך אחוזים וכן איפכא, שכן זוהי ההתנהגות המקובלת בענף זה, הרי שאין זה משנה אם האיש מעסיק עובדים או עושה שיתופי פעולה עם שמאים אחרים.

במסגרת דוח איזון המשאבים בוצעה הערכת שווי לעסק ונקבע שנכון למועד הקרע שווי העסק נאמד בסכום של 1,201,662 ש"ח. עוד נרשם כי לבקשת האיש בוצע גם תחשיב של שווי העסק נטו בניכוי מס רווחי הון בעת מכירת העסק – הרי שגם לשיטת האיש, כפי שכתב בכתב תביעתו וכדכתבנו לעיל, אין חולק שמדובר בעסק, שהרי עסקינן בניכוי מס רווחי הון, והדברים נכונים רק כאשר אנו מדברים על מכירת עסק, כשיש עסק, והרי בסופו של דבר האקטואר מונה כדי להעריך את שווי העסק וכך עשה ואף קבע שווי מדויק לעסק. אם האקטואר היה סבור שלא מדובר בעסק הרי היה צריך לכתוב שאין כל שווי לעסק והיה קובע ששווי העסק אפס לעניין איזון משאבים או שלא היה נותן שווי לעסק בהעדר עסק.

נוסיף ונאמר: באחד מהתיקים שנידון לפנינו ניתנה חוות דעת אקטואר על שווי גן ילדים, גן שאותו הפעילה האישה, במקרה זה שוחחנו עם רו"ח אבי יחזקאל על משמעות שווי הגן – אם יש לו שווי כשלעצמו, והרי ידוע שהורים רושמים ילדים לגני ילדים, בהתאם לגננת המפעילה את הגן, ובמקרה ההוא משיימכר הגן הרי אותה גננת לא תפעילו, וממילא איזה שווי יהיה לו – הרי הרישום לגן נובע לרוב מהמוניטין האישי? והסביר לנו האקטואר הנ"ל, שהערכת שווי עסק במקרים שכאלו בנויה על החישוב של אדם שיהיה מוכן לקנות את העסק, יתפעל את המקום בתשלום בעבור השכירות, שכר גננות ושאר הוצאות, וההכנסה שתהיה לו משכר הלימוד של רישום מספר ילדים בהפחתת ההוצאות, היא שוויו של העסק, אף שלא יהיה את המוניטין של הגננת המפעילה אותו. זהו הנוהג וזהו השווי האקטוארי של גן ודברים הדומים לו, ייתכן שכך מפני שבסופו של דבר הגרים באזור שולחים לגן זה בכל מקרה, ומשכך הרי זה דומה למקרה שלפנינו.

בר מדין, המציאות השכיחה היא שאדם פונה לעסקים שהוא רגיל לפנות עליהם בגלל מפעילים שהפעילו העסק בעבר אף שכיום אנשים אחרים מפעילים אותם. כן אני נוהג בעסקים שאיתם פעלתי בעבר ואיתם אני פועל גם היום, אחרי שחזרתי לירושלים אחרי יותר מעשרים שנות העדרות, אף שכיום מפעילים אותם אנשים אחרים. כן נהגתי במגורי בפתח תקווה כשהייתי משתמש בשירותיהם של עסקים מסוימים שבני משפחת אשתי פעלו עימם שנים רבות לפני שהגענו לגור שם, וכן נהגנו אף שהבעלים המקוריים שנתנו את המוניטין לעסק כבר לא ניהלו אותו כי על כל פנים המוניטין היה של עסק זה אף שהאיש שמומחיותו הקנתה את השם והמוניטין לעסק כבר לא הפעילו. משכך הוא הדין לנידון דידן.

זהו ההסבר ההגיוני הקובע שווי עסק, שרכש מוניטין על ידי מפעילו. אך גם אם ההיגיון לא היה ברור לנו – אנו עוסקים בדוח בעניין המצריך מומחיות, ועל כן מונה אקטואר שהוא המומחה בעניינים אלו, ואותו אקטואר שהוא גם רואה חשבון אמר בחות דעתו כי מדובר בעסק ולעסק יש שווי. האקטואר הוא המומחה בעניין מקצועי זה, והדיינים – על אף חכמתם וידיעותיהם בין בתורה ובין במילי דעלמא – אין להם ידיעה מקצועית בנושא זה.

כבר הערנו בזה בפסקי דין אחרים כגון בתיק 1132813/6 ובתיק 1371174/2, על התנאים הנצרכים למתן חוות דעת אקטוארית וזו לשוננו שם:

לעיל הזכרנו את אופן פעילות הרשות השיפוטית במינוי עד מומחה. אופן הפעולה של בית המשפט נקבע בתקנה 25 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א – 2020, בעניין המומחה בהליך המשפטי כדלהלן:

חוות דעת של מומחה בענייני משפחה

(א) בית המשפט רשאי, אף שלא בהסכמת בעלי הדין, למנות מומחה מטעמו, שיגיש לו חוות דעת בכתב בכל עניין הנוגע לענייני המשפחה; המומחה ייבחר מתוך רשימת המומחים, כמשמעותה בסעיף 4 לצו ההקמה; בבחירת המומחה ייוועץ בית המשפט עם בעלי הדין; לא הגיעו בעלי הדין לידי הסכמה בדבר מינוי מומחה מסוים, יבחר בית המשפט את המומחה [...]

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) בית המשפט רשאי למנות מומחה שלא מתוך רשימת המומחים, אם ראה כי המקצוע הנדרש של המומחה לא קיים ברשימת המומחים.

(ג) הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו, רשאי בעל דין להביא לפניו סוגי מסמכים הנוגעים לעניין לפי הוראות בית המשפט, בתוך ארבעה עשר ימים מיום מינויו.

(ד) המומחה יגיש לבית המשפט, בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום מינויו, את חוות דעתו, לפי הטופס שבתוספת הראשונה לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971, ובו יציין את פרטיו של המומחה שעמו הוא התייעץ, כאמור בסעיף 4(ה) לצו ההקמה.

(ה) בעל דין רשאי להגיש למומחה שאלות הבהרה, בכתב, על חוות דעתו בתוך ארבעה עשר ימים מיום שקיבל את חוות הדעת, והמומחה ישיב על השאלות, בכתב, בתוך ארבעה עשר ימים מיום שקיבל את השאלות.

(ו) מומחה שמינה בית המשפט לא יוזמן להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית המשפט, לאחר שהוגשה בקשה מנומקת לחקור אותו בתוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, למעט אם הורה בית המשפט כי בעל הדין יהיה רשאי לחקור את המומחה גם אם לא הגיש שאלות הבהרה.

(ז) בית המשפט יורה מי מבעלי הדין יישא בתשלום שכרו של המומחה שנבחר כאמור בתקנת משנה (א), ורשאי הוא להורות כי אחדים מבעלי הדין או כולם יישאו בתשלום שכרו.

(ח) בעל דין לא יגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא לאחר שבית המשפט בחן אם לתת החלטה לפי סעיף 8(ג) לחוק.

אף שבתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים תקנה שכזו אינה קיימת עדיין, וכפי שכתב בית הדין הגדול בפסק דינו בפד"ר (גדול) 7894-62-1 פלונית נ' ארנטרוי [פורסם בנבו] (1.4.2008) [...] אך בפסק דין זה אימץ בית הדין הגדול התנהלות זו, שהיא נכונה מצד עצמה. ואף שכידוע פסקי דין של בית הדין הגדול אינם מחייבים את בתי הדין האזוריים לגבי מקרים אחרים כחובה מוחלטת, הגיונם של הדברים ודאי מחייב. יש להוסיף עוד שתקנה דומה אמורה להיות גם בתקנות הדיון החדשות בבתי הדין הרבניים, תקנות האמורות להתפרסם בקרוב בעזרת ה', שאז תהיה פרוצדורה זו פרוצדורה מחייבת, אמנם גם עתה מנהג בתי הדין להתנהל כפי שנכתב בפסק דין זה. הדברים נכונים מצד עצמם, אך מחייבים גם מבחינת הצדק הטבעי וכפי שיתבאר.

כאמור בתקנות ובפסיקה, הרשות השיפוטית רשאית למנות מומחה שיגיש לה חוות דעת. בית הדין רשאי למנות מומחה בהסכמת הצדדים, ואף אם לא יסכימו, היוועצות בבעלי הדין רצויה, אך לא מחייבת. המומחה ייבחר מתוך רשימת מומחים שאושרה (לאחר שנבדקה מומחיותם), אך בית המשפט רשאי למנות מומחה שלא מתוך רשימת המומחים אם אין מומחה נדרש ברשימות. ככלל אין למנות מומחה שאינו ברשימה אם יש מומחים באותו נושא ברשימות, אך לכאורה יש מקום לשיקול דעת רחב של הרשות השיפוטית, ועל כל פנים ודאי שרשות זו נתונה לבית הדין, כל עוד לא נקבע אחרת בתקנות.

רשאי בעל דין להגיש מסמכים למומחה לפי הוראות בית הדין, המומחה יגיש את חוות דעתו בכתב, בעלי הדין רשאים להגיש שאלות הבהרה בכתב, ותגובת המומחה תהיה אף היא בכתב. אומנם הזמנת המומחה לחקירה בבית הדין צריכה החלטה שיפוטית [...] אך כאמור אין ספק שבית הדין רשאי ואף חייב לשאול את המומחה שאלות הבהרה אם חוות הדעת אינה מובנת לו. כמו כן אין ספק שבית הדין אינו חייב לקבל את חוות דעת המומחה שהוא שליחו. שהרי 'לתיקוני' שלחו ולא 'לעיוותי'. עם זאת מסתבר שבית הדין אינו יכול לדחות את חוות דעת המומחה, שהתנאי למינויו היה מומחיותו, ללא נימוקים משכנעים.

כמו כן מסתבר שכמו שהצדדים רשאים להגיש שאלות הבהרה למומחה בכתב, והוא חייב לענות על שאלותיהם, הוא הדין שאם לבית הדין ישנם השגות והערות על המלצות חוות דעת, בין בנוגע להרצאת וקביעת הנתונים ובין לגבי המסקנות המקצועיות, עליו להפנות את השאלות במפורש למומחה ולקבל תשובותיו, ורק לאחר מכן להכריע. לא מסתבר שבית הדין לא ייתן למומחה, שכאמור הוא אומן במלאכתו, לבאר ולהסביר את דבריו, ובפרט בדברים שבית הדין אינו מומחה בהם, שאם בית הדין היה מומחה מינוי המומחה היה לשווא.

מכיוון שכך לא ראוי שבית הדין יאמר "אני מבין בנושא זה יותר מהמומחה המקצועי", רשאי בית הדין להפנות שאלות, למנות מומחה נוסף על בסיס השגותיו ולבקש חוות דעת נוספת, עם זאת בסופו של דבר בית הדין אינו רשאי לומר "חוות דעת האקטואר לא מקובלת עליי, ולדעתי אין לעסק ערך עצמי".

לאור האמור אנו מקבלים את הערעור, דוחים את סברת בית הדין וקובעים שיש לקבל את דעת האקטואר שלעסק שהקים האיש יש שווי עצמי. משכך: העסק בר־איזון וכפי שקובע סעיף 5 (א) לחוק "עם התרת הנישואין [...] זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי הזוג". עסק זה הוא נכס שנצבר בעת הנישואין ולכן הוא בר־איזון, לבית הדין אין סמכות שלא לאזנו ככל נכס אחר שצברו.

מסקנות

אשר על כן, בהתאם לאמור, אם דעתי תתקבל יש לפסוק כלהלן:

א.         מקבלים את הערעור.

ב.         האישה זכאית למחצית שווי העסק וכפי שקבע האקטואר.

ג.          האיש יעביר לאישה סך 450,623 – מחצית שווי העסק בהפחתת מס רווחי הון, שזהו הסכום שיישאר בידי האיש אם יימכר העסק, וכפי שכתבנו במקום אחר [שיש לנכות מס זה מהשווי].

ד.         המזכירות תחזיר לאישה את הערובה שהפקידה כתנאי לשמיעת ערעורה.

ה.         פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת שמות הצדדים.

הרב שלמה שפירא

לפנינו ערעור שהגישה האישה על החלטת בית הדין האזורי מיום מיום ו' בכסלו התשפ"ג (30.11.22).

מדובר בעסק לשמאות רכב שהקים האיש במהלך חיי הנישואין הנקרא בשם "[ש']". לבקשת הצדדים ובית הדין האזורי הגיש האקטואר חוות דעת בין היתר בנוגע לשווי העסק לצורך איזון המשאבים. על פי חוות דעת האקטואר העסק הוערך בסך של 1,201,662 ש"ח.

 בית הדין האזורי בהחלטתו נשואת הערעור קבע כי עסק האיש לשמאות רכב אינו בר־איזון מאחר שמדובר במוניטין אישי, וללא האיש אין לעסק ערך עצמי. וזו לשון ההחלטה:

בית הדין מבהיר כי בבואנו לקבוע ערכו של עסק כבר־חלוקה חובתנו לבדוק אם ניתן לממש את הערך הנטען במכירת העסק בשוק החופשי, ובזה ישנם חילוקים מהותיים בין סוכנות ביטוח, משרד אדריכלים או מרפאה שבהם ערך העסק אינו נמדד לפי בעל המקצוע העומד בראשו בלבד, אלא בעיקר על פי מספר הקליינטים ותיקי הלקוחות הנמצאים בו, שכן שוויה של חנות אינו נמדד על פי בעל החנות אלא על פי מחזורי המכירות המתבצע בה, וגם אם יתחלף בעל העסק ויחדול מעבודתו בעסק זה לאלתר עדיין ייוותר שווי העסק על כנו בהתאם למכסת הלקוחות [...] בעסק שבהיעדר בעל המקצוע הספציפי העומד בראשו יוותר העסק ללא ערך עצמי, הרי ששומא עלינו לקבוע שבכגון זה מדובר במוניטין אישי ולא בעסק בר־איזון.

לאור האמור, הרי ברור שבמקרה זה, שמדובר בשמאי רכב – הלקוחות אינם לקוחות של משרד מסוים, אלא הכול בנוי על קשר אישי של האיש אל מול המוסכים באזור מחייתו, וככל והאיש יחדול לעבוד בחברה זו הרי שאין ערך עצמי לחברה. ולפיכך אנו קובעים כי מדובר במוניטין אישי בלבד.

לאחר שמיעת הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, ניתנה החלטה המורה לאקטואר ליתן הבהרה כדלהלן:

עילות הערעור, מעבר לחזרה על הטענות שנטענו לפני בית הדין האזורי, הן בשני מישורים.

הראשון נוגע לדרך ההכרעה של ערכאת השיפוט בעניינים מקצועיים שעל פי רוב אינם בתחום התמחותם של הדיינים – השופטים. בפסק הדין נשוא הערעור בית הדין דחה את חוות הדעת המקצועית שהוגשה לו, ולפיה השווי של העסק המדובר הוא 1,201,662 ש"ח. ולכן לאישה מגיע מחציתו במסגרת האיזון. בית הדין האזורי סבור שמדובר במוניטין אישי ולכן לא ניתן למכור את העסק בשווי הנ"ל ללא שהמשיב יעבוד בעצמו בעסק.

המשיבה טוענת שבית הדין היה צריך לבטל את דעתו בפני חוות הדעת המומחית של רואה החשבון, שזה תחום התמחותו ושלבית הדין אין את הידע והניסיון המקצועי לצורך הקביעה שקבע.

השני הוא טיעון מהותי נגד מסקנת בית הדין כשלעצמה. כאמור, בית הדין האוזרי קבע ששווי העסק נובע ממוניטין אישי ולא עסקי. המערערת טוענת כנגד זה שמדובר בטעות הנראית לעין בשיקול הדעת, שכן אפשר למכור את העסק עם שמו ועל תיקי הלקוחות שבו לצד ג', ללא שהמשיב עצמו יצטרך לעבוד בחברה – מה שמוכיח שלא מדובר במוניטין אישי. המערערת אף הביעה את הסכמתה להצעת בית הדין שתרכוש היא בעצמה את החברה ותשלם את מחצית השווי שבשומת רואה החשבון לידי המשיב.

לאחר שמיעת דברי באי כוח הצדדים ובטרם יגבש בית הדין הנוכחי את עמדתו בערעור לגופו, בית הדין פונה לרו"ח מנחם קרן שיבהיר וינמק את חוות דעתו וישיב לשאלות הבאות:

א.       מדוע הוא רואה במוניטין של חברת השמאות [ש'] כמוניטין עסקי ולא כמוניטין אישי של המשיב [פלוני]. שהרי בלעדיו לא קיימת החברה?

ב.       האם ניתן למכור את חברת השמאות בשוק החופשי, ללא שיצטרך המשיב [פלוני] לעבוד בה בעצמו?

ג.       ככל שהחברה ניתנת למכירה בשוק החופשי, האם השווי שהוערך על ידו נשען על השם הטוב שרכשה החברה בתחומה או על תיק הלקוחות שצברה במהלך השני?

מבוקשת הבהרתו – הנמקתו של האקטואר בהקדם האפשרי ולא יאוחר משלושים יום ממועד החלטה זו, ושכרו כפול מן השמים.

בתאריך ט' בסיוון התשפ"ג (29.5.23) התקבלה הבהרת האקטואר כדלהלן:

בהתאם להחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 23.5.2023 מובאת בזאת תגובתי.

ראשית אציין כי הערכת עסקו של [פלוני] בוצעה לבקשת בית הדין הרבני האזורי רחובות ולבקשת הצדדים וייתכן כי ללא בקשה מפורשת זו לא הי יתה מבוצעת כלל הערכה לעסק הנ"ל.

וכך כתב בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 18.4.2021:

בית הדין ממנה את רו"ח מנחם קרן [...] לערוך את איזון המשאבים, כולל את בית העסק של האיש, מיום הנישואין מועד הקרע יום עזיבת האיש את דירת הצדדים.

גם הצדדים (ב"כ הבעל) ביקשו כי תבוצע הערכה לעסקו של הבעל כפי שעולה מפרוטוקול דיון מיום 18.4.2021 (שורה 6 לפרוטוקול) כדלהלן:

ב"כ הבעל: הצדדים לא מתגוררים יחד מחודש ספטמבר 2020. הבעל עזב את הבית ושכר דירה. אם נתחיל בנושא הראשון שהוא הגט, אין לצדדים מניעה להתגרש, אפשר לעשות את זה קודם להתקדמות בהסכם הגירושין ביניהם. אם חברי יסכים איתי. אנחנו מבקשים יחד למנות אקטואר שבית הדין ימנה לנו אקטואר על מנת לשום את כל הנושאים הכלכליים שקשורים ברכוש של הצדדים, הדירה, הרכבים, המטלטלין, קרנו פנסיה, חשבונות בנק, וכל מה שעולה מהחיים הכלכליים, והעסק, עד למועד הקרע מיום הנישואין.

וכעת לגוף ההבהרות שנתבקשו:

טרם אתייחס לגוף ההבהרות הנדרשות אבקש להעמיד דברים על דיוקם. אין מדובר בחברת שמאות של [פלוני] אלא מדובר בעוסק מורשה ולא בחברה (אין מניות).

א. כאמור הערכת העסק בוצעה לבקשת בית הדין האזורי והצדדים. שיטת הערכת העסק התבססה על שיטת היוון תזרימי המזומנים והעריכה את שוויו של העסק בהתאם לתוצאותיו העסקיות (כמובן בנטרול שכר ראוי ובביצוע התאמות נדרשות). לו העסק היה נמכר אזי סביר כי היה נמכר בסכום בתחום הערכת השווי. תחום השמאות מוגדר בהרבה מקרים תחת תחום – ענף הביטוחים אך להבדיל מעולם הביטוחים הקלאסי בו מכירת חברות ביטוח או תיק ביטוחים הינו דבר מקובל ויחסית די נפוץ הרי שבעולם השמאות הדבר פחות נפוץ ויש קושי במציאת נתונים ועסקאות ברות השוואה.

נכון הדבר כי במצב הדברים הנתון ללא [פלוני] לא קיים העסק. אך כיוון שהתבקשתי לה עריך את שווי העסק הרי שהערכתי את שוויו לו ימצא קונה לעסק. כאמור מכיוון שלא קיימים נתונים זמינים על עסקאות ברות השוואה הרי שאיני יכול לקבוע במסמרות האם מדובר במוניטין עסקי או מוניטין אישי. בית הדין האזורי קבע כי מדובר במוניטין אישי.

ב. כאמור לא קיימים נתונים זמינים על עסקאות ברות השוואה של מכירת עסקי שמאות ולכן תגובתי בסעיף זה מבוססת על הערכתי האישית בלבד ולא על נתונים מבוססים. אני מעריך כי בקונסטלציות מסויימות ניתן יהיה למכור העסק, אך סבור אני כי על [פלוני] יהיה להמשיך לעבוד בעסק (לפחות לתקופה מסוימת).

ג. השווי של העסק מבוסס על ביצועיו הכספיים. משיחותיי עם [פלוני] במהלך עבודתי עלה כי זרם העבודה בעסק המגיע דרך חברות הביטוח, מבוסס בעיקר על הקשרים האישיים שייצר [פלוני] עם חברות הביטוח. עם זאת מכיוון שלא קיימים נתונים זמינים על עסקאות ברות השוואה איני יכול לדעת בוודאות האם אכן כך הם פני הדברים והאם מקובל כי חברות הביטוח ממשיכות לעבוד עם רוכש העסק או לא. (יוער כי מבדיקת התחום עולה כי בעסק זה אין מדובר ב"תיק לקוחות" קלאסי אלא ב"הפניית" אירועים מחברות הביטוח כאשר חס וחלילה מתרחש אירוע תאונה חברת הביטוח פונה לשמאי להערכת הנזק. כמו כן קיימות לעיתים גם פניות מלקוחות פרטיים.)

תגובת האקטואר הועברה לתגובת הצדדים, תגובתם הייתה לעיני בית הדין, ולאחר העיון בית הדין אינו רואה מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי.

מתשובת האקטואר עולה כי לא ברור לו אם מדובר במוניטין עסקי או מוניטין אישי, אולם מאידך גיסא הוא כותב באופן חד־משמעי "כי במצב הדברים הנתון ללא [פלוני] לא קיים העסק". בנוגע למכירת העסק לצד ג' הוא כותב להערכתו "כי בקונסטלציות מסוימות ניתן יהיה למכור את העסק אך סבור אני כי על [פלוני] יהיה להמשיך לעבוד בעסק (לפחות לתקופה מסוימת)".

בלשון אחרת האקטואר מבהיר כי הערכת שווי העסק כפי שהגיש נעשתה לאור בקשת הצדדים ולבקשת בית הדין באופן מפורש, ולא משום שהיה פשוט לו מבחינה מקצועית שמדובר בנכס בר־איזון, ושייתכן כי ללא פנייה מפורשת זו לא היה מבצע הערכה לעסק כלל.

הבהרת של איש המקצוע שלפנינו מתאימה באופן ברור לעמדת בית הדין האזורי בהחלטתו נשואת הערעור שמדובר במוניטין אישי, וללא עבודת המשיב בו לא קיים העסק.

אין ספק כי שיטת החישוב שערך האקטואר בחוות דעתו לפי שיטת היוון תזרים מזומנים מתבססת על הצורך בהמשך עבודתו של המשיב בעסק וכלשון האקטואר "לפחות לתקופה מסוימת", היינו שללא המשך עבודתו של המשיב בעסק לאחר מועד הקרע, אין אפשרות למכור את העסק לצד ג', וללא המשיב אין לעסק ערך עצמי.

גם אם, תיאורטית, יימכר העסק לצד ג', והאיש ימשיך לעבוד בו ל"תקופה מסוימת", התקופה 'המסוימת' תסתיים רק אם הקונה ירכוש לעצמו את המיומנות ואת המוניטין האישי שלו שיפעיל את העסק כפי שהוא היום, ושוב שווי של העסק יתבסס על המוניטין האישי של הקונה, ולא יהיה לו שווי עצמי.

מסקנות

אשר על כן, בהתאם לאמור, אם דעתי תתקבל יש לפסוק כלהלן:

א.         הערעור נדחה.

ב.         בהתחשב בצורך לקבל הבהרה לא מצאנו הצדקה לחייב את המערערת בתשלום הוצאות לצד שכנגד, ודמי הערבות שהפקידה יוחזרו לה בהתאם לנהלים.

ג.          בית הדין סוגר את התיק.

הרב ציון לוז־אילוז

מצטרף לדעתו של הרב שפירא שיש להחשיב את עסק השמאות כעסק לכל דבר בפרט שהאיש עצמו בכתב התביעה כתב והבין כהודאת בעל דין שיש לחלק את העסק בין הצדדים.

הרב אליעזר איגרא

הלכה כדעת הרוב, אשר על כן קובע בית הדין:

א.         מקבלים את הערעור.

ב.         האישה זכאית למחצית שווי העסק וכפי שקבע האקטואר.

ג.          האיש יעביר לאישה סך 450,623 ש"ח – מחצית שווי העסק בהפחתת מס רווחי הון, שזהו הסכום שישאר בידי האיש אם יימכר העסק, וכפי שכתבנו במקום אחר [שיש לנכות מס זה מהשווי].

ד.         המזכירות תחזיר לאישה את הערובה שהפקידה כתנאי לשמיעת ערעורה.

ה.         פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת שמות הצדדים.

ניתן ביום ב' באב התשפ"ג (20.7.2023).

הרב אליעזר איגרא                     הרב שלמה שפירא                    הרב ציון לוז־אילוז

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה