הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים שיתוף נכסים

האם יש לקיים דיון במקום בו התבצעה העסקה

הרב עדו רכניץ
נפוצים המקרים בהם עסקה התבצעה במקום מסוים, לדוגמא, העסקת פועל או השכרת דירה, ולאחר מכן הנתבע עבר דירה למקום אחר. בדרך כלל ההלכה היא שהדיון מקיים במקום מגוריו של הנתבע, אולם, יתכן שיש לקיים את הדיון במקום בו התבצעה העסקה.

האם יש לקיים דיון במקום בו התבצעה העסקה?

בזמן חתימת העסקה שני הצדדים גרו במקום אחד, ואחר כך עזב הנתבע למקום אחר, במקרה זה, נחלקו אחרונים.

מהרשד"ם (שו"ת מהרשד"ם, חו"מ, קג[1]) כתב:

אני אומר, דבנידון דידן יש לב"ד לעכב כנזכר, מטעם דכשהאמין שמעון לראובן להפקיד נכסיו אצלו היה בהיותו דר בעיר שאלוניקי כמו שהיה דר שמעון ועל דעת כן היה מאמינו שאם יפול איזה הפרש ביניהם יעמידנו לדין בשאלוניקי היום או למחרת כשיבא לביתו לפקוד אשתו ובניו. אבל השתא שעקר דירתו מכאן על ראובן מוטל לבא לעמוד לדין אם ירצה נכסיו שבכאן דלאו כ"כ לקחת נכסי אחרים לאכול ולחדי ושילכו אחריו המפקידים אצלו...

כלומר, כיון שהעסקה נחתמה בשאלוניקי, אף שהנתבע עבר דירה אחר כך, עליו לבוא לדין בשאלוניקי, כיון שעל דעת כן סחרו עמו.

לכאורה, מהרשד"ם סותר את דבריו. מקרה אחר בא לפני מהרשד"ם: אלמנה שגרה בפררה, התמנתה על ידי בעלה לאפוטרופוס על נכסיו לאחר שימות, והורה שתתן סך מסוים לעניים. לאחר זמן עקרה האלמנה לונציה, ואנשי פררה טענו שחובתה לחלק את הכסף לעניי עירם. מהרשד"ם (שם, יו"ד קסב) השיב:

בנדון דידן שהב"ד של ויניציא או סמוך לה הוא גדול מב"ד של פירארה עא"כו שיש לדון במקומה ולא שיאמרו תבא היא לדון שם במקומם...

כלומר, למרות שמלכתחילה האלמנה גרה בפררה, לא ניתן לכפות אותה לבוא לדין בפררה, אלא יש לבוא אחריה לונציה.

בספר "הלכה פסוקה" (סימן יד, הערה 108) חלקו בין סכסוך שיכול היה להיווצר רק מחמת העזיבה, אזי הולכים אחר הנתבע, לסכסוך שיכול היה להיווצר גם כשהנתבע היה נשאר במקומו. במקרה דנן, הסכסוך לא יכול היה להיווצר ללא עזיבת הדירה, ומכאן, שיש ללכת אחר הנתבע.

ניתן להציע חילוק אחר. בתשובה הראשונה שהובאה נימק מהרשד"ם מדוע על הנתבע לבוא לדין במקום בו העסקה בוצעה: "ועל דעת כן היה מאמינו שאם יפול איזה הפרש ביניהם יעמידנו לדין בשאלוניקי היום או למחרת". כלומר, עסקה שנכרתה ברצון שני הצדדים כאשר שני הצדדים גרים באותו מקום, היה מותנית בדיון במקום מגוריהם בשעת חתימת העסקה. בנוסף, יש צורך שלנתבע יהיו נכסים במקום התביעה. בניגוד לכך, בכל מקרה של סכסוך שלא מחמת עסקה שנחתמה מרצון, כתביעת נזיקין, פגיעה בעניים, וכדומה, נשאר הדין על מכונו - והולכים אחר הנתבע.

לאור זאת, אם יתברר שלנתבע יש נכסים בארץ, יש להסתפק מה נחשב במקום מגוריו של השוכר - דירתו הקבועה בארה"ב או הדירה ששכר בארץ.

בשו"ת דברי מלכיאל (ג, קסז) כתב שהדיון יתקיים במקום שנעשה בו העסק, כיון שעל דעת כן נחתמה העסקה.

התומים (עג, יג, ואורים מ) כתב שאם הלווה הלך למקום רחוק, ולא השאיר נכסים במקום מגוריו הראשון, עליו לבוא להדיין במקום בו נטל את ההלוואה. 

אחרונים אחרים כתבו שבכל מקרה שהנתבע לא השאיר נכסים במקום מגוריו הראשון, הולכים אחר הנתבע, כך בשו"ת חכם צבי (יד), ובשו"ת חוות יאיר (קנו).

 

סיכום

לסיכום, נחלקו אחרונים בשאלת מקום הדיון במקרה שהעסקה נחתמה במקום מסוים ואחר כך עבר התובע דירה למקום אחר. כיון שלנתבע אין נכס במקומו של התובע, הוא מקום חתימת העסקה, לא ניתן לכפותו לבוא למקום התובע. זאת, כיון שהוא יכול לטעון "קים לי" כדעות המחייבות את התובע לבוא למקום הנתבע.

שו"ת מהר"י בן לב חלק ג סימן צז ד"ה תשובה על

הכלל העולה מן הדברים שאחר העיון בההיא שמעתא, במה שכתבו הפוסקים ובעלי החדושים יראה המעיין. דבנדון דידן פלוגתא דרבוותא היא, אי כפינן לתובע לידון בפני הב"ד של הנתבע. וכיון דכן הוא, מצי הנתבע למימר קים לי כהני, וכל שכן, שאין אנו צריכים לזה, שכבר כתבנו שהמנהג הוא קבוע, שהתובע הולך אחר הנתבע בפני הב"ד שלו.

 

[1] ראה בספר הלכה פסוקה, סימן יד, הערה 106, אחרונים נוספים הסוברים כך.