הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה תחרות דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך ועשית הישר והטוב טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה אופן קבלת עדות חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה טוהר המידות צנעת הפרט כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה

משמורת ילדים / פד"ר 812347/8‏

הרב נחום שמואל גורטלר, הרב יצחק אלמליח, הרב מימון נהרי ( בית הדין הרבני הגדול)
מדובר בבני זוג חרדיים שהתגרשו והאשה הפסיקה לשמור מצוות. בין בני הזוג מחלוקת לגבי משמרות הילדים. בית הדין הגדול החליט כי הילדים יהיו במשך השבוע אצל אמם, ובשבתות וחגים אצל האב. זאת, לאחר שבית הדין קיבל בחלקה את חוות דעת המומחה שהוגשה.

ב"ה

תיק ‏812347/8‏

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב נחום שמואל גורטלר‏, הרב יצחק אלמליח, הרב מימון נהרי

המערערת:      פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ש' זילברברג ועו"ד א' פרינץ)

נגד

המשיב:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד א' ביטון)

הנדון: החזקת ילדים

פסק דין

לפנינו ערעור של פלונית (להלן: "האם") על פסק הדין מיום י"ז באב תשע"ו (02.8.2015).

בפסק הדין נשוא הערעור נקבע כי משמורת שלושת הילדים תועבר לידי האב, והאם תיפגש עם הילדים במרכז קשר בתיאום עם פקידת סעד.

המשיב בערעור הוא אבי הילדים (להלן: "האב").

כנגד פסק הדין הגישה האם בקשת עיכוב ביצוע, ובית הדין הגדול הוציא החלטה לפיה הוא מעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

תקצר היריעה מהכיל את החומר הרב שהצטבר בתיקי הצדדים מאז גירושיהם לפני כשבע וחצי שנים.

הצדדים אמנם התגרשו עם סידור הגט, אולם בפועל ממשיכים הם להתכתש ולהתנגח ביניהם, כאשר לדאבוננו הילדים נמצאים בתווך ומשמשים למרבה הצער כלי ניגוח להמשך המאבקים ביניהם.

א.   רקע כללי וטענות הצדדים

הצדדים התגרשו לפני כשבע שנים ולהם שלושה ילדים הנמצאים במשמורת האם.

האם שינתה לאחר הגירושין את אורח חייה כאישה חרדית ו'חזרה בשאלה' ואילו האב ממשיך לנהל אורח חיים חרדי, ומכאן ריבוי הקונפליקטים ביניהם בעניין הילדים. לצערנו, שני הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות בסוגיית המשמורת והסדרי הראייה ובסוגיית החינוך שיש להעניק לילדים. זו ליבת המחלוקת ביניהם, והאש המשתוללת כתוצאה ישירה ממחלוקת זו פוגעת בהם ובעיקר בילדיהם, ומאיימת לכלות בדרכה את אבני היסוד ההתפתחותיות הנחוצות לחינוך הילדים על מנת שיגדלו בריאים בנפשם ובערכיהם.

התקיים דיון בערעור ובו השמיעו הצדדים וב"כ את טיעוניהם והגישו חומר רב. ולהלן עיקרי טיעוניהם:

טענות האם

האם מבקשת להשאיר אצלה את המשמורת בהתבסס על המלצתם של אנשי מקצוע שכתבו שלוש חוות דעת מקצועיות בעניינם ולבטל את פסק הדין נשוא הערעור, שניתן לדבריה תוך חריגה והתעלמות מהתסקירים ומחוות הדעת המקצועיות שניתנו בהתאם להפניית בית הדין.

לטענתה, פסק הדין ניתן בדיין יחיד ולכן ניתן ללא סמכות.

עוד טוענת האם כי פסק הדין מתבסס על נתונים לא נכונים ולא בדוקים, והמוטיב הדתי שלו הוא הבסיס העיקרי בניגוד לנדרש על פי החוק והפסיקה האזרחית.

עוד מוסיפה האם לטעון כי האב זנח את הילדים למעלה מחמש שנים ולמרות שניתנה לו אפשרות להיפגש עמם, בחר להתנתק מהם ומסית אותם כנגדה. לדבריה, האב מקליט אותה ואת הילדים, משמיץ אותה ועוקב אחריה.

טענות האב

האב מבקש לדחות את הערעור ולהותיר את פסק הדין על כנו. לדבריו, ההחלטה ניתנה בסמכות מאחר והצדדים נשאלו ע"י הדיין בתחילת הדיון על קבלת סמכות לדון בעניינם בדיין יחיד, והם הביעו את הסכמתם המפורשת לכך.

עוד טוען כי לא ניתן לשלול ממנו להיות משמורן עקב מעשיה החמורים של האם. לדבריו, האם שנולדה וגדלה במשפחה חרדית חזרה בשאלה בצורה קיצונית, ואף מתנדבת בארגון "הלל" לחוזרים בשאלה ועושה שימוש בידיעותיה הדתיות 'כקרדום לחפור בו'.

לטענתו, האם חברה בכתות מיסטיות, כמו כת "[...]", ולדבריו היא 'אובדת בתהום הנשייה' וגוררת אחריה את הילדים בהתנהגותה. במסגרת חברותה בכת, לטענתו, משתתפת האם במפגשים בעירום בטבע לשחרור הנפש. האב מצרף תמונות מדף הפייסבוק של האם.

לטענת האב, האם מחללת שבתות וחגי ישראל בפרהסיה, לוקחת עמה את הילדים. מצרפת אותם למפגשים עם 'הכת' ובכך מבלבלת אותם במסר החינוכי. לדבריו, האם אינה מתחשבת בהמלצות אנשי המקצוע לשמירת שבת בפני הילדים. מצרף להוכחת דבריו תמונות מדף הפייסבוק של שניים מהילדים מצולמים כאשר פלג גופם העליון בעירום בראש השנה.

לטענתו, האם עושה שימוש בסחר בסמים. מצרף תמונות ממעקב שנעשה בחדר המדרגות ובו נצפו לא פחות משלושה עשר גברים עולים לביתה. עוד מצרף גזר דין של בית המשפט על בן זוגה של האם שנשפט בשלוש עברות של סחר בסמים מסוכנים והאם הייתה ערבה לו.

עוד טוען האב כי האם נקטה באלימות פיזית כלפיו, ומצרף להוכחת דבריו הרשעה מבית משפט. כן הוא טוען לאלימות מילולית הכוללת קללות וגידופים, ומצרף לשם כך תמליל שיחות.

לטענתו, האם מפרה החלטות בית הדין בעניין מקום הלימודים, הסדרי ראייה, ופרסום תקשורתי לפסקי הדין בניגוד להוראות בית הדין. הוא מצרף החלטות בית הדין ופרסום תקשורתי שנעשה ע"י האם.

האב מוסיף וטוען, שהאם מזניחה את הילדים ומתנהגת באגוצנטריות עם ילדיה, וכן טוען כי האם מסיתה את הילדים כנגדו.

//דילוג//

ו.    מסקנות והכרעת הדין

1.             בתלמוד בבלי מסכת סוכה (נו ע"ב) נאמר "כדאמרי אינשי: 'שותא דינוקא בשוקא – או דאבוה או דאמיה'" (ביאור: מה שהתינוק מדבר בשוק, זה או מאביו או מאמו). התנהגות הילדים וסגנון דבורם משקפים את מה שההורה העניק להם, לטוב וחלילה לרע.

2.            כאמור, הילדים גדלים בבית האם ברציפות מזה כשש שנים, וברור כי מי שהשפיע על התפתחותם הפיזית והרוחנית באותם שנים הייתה בעיקר האם. לדאבון כולנו, האב לא השתתף בתקופה ארוכה זו בגידולם וחינוכם ולא הייתה לו עליהם השפעה, ואף אם הייתה לאחרונה, אזי השפעתו היא קטנה. ברור כי היעלמותו של האב מחייהם של הילדים הסיבה להם צער ונזק בהתפתחותם הראויה, מנגד מצבם של הילדים כיום לטוב ולרע מושפע בהרבה מהתנהלותה של האם.

השפעת התנהגותה ניכרת בהתנהגות הילדים וכפי שצוין בחוות הדעת של אנשי המקצוע ־"חוסר גבולות. אי שקט קיצוני וגילויי תוקפנות."

לצד זה יש לזכור כי במשך שנים אלה נשאה האם לבדה, כלכלית ופיזית, בעול גידולם של הילדים ללא שהאב הטה שכם לסייע. האב אומנם העלה בפני בית הדין טענות לפיהן האם מזניחה את הילדים, אולם מהעולה מתסקירי שירותי הרווחה, לא רק שלא נמצא חשש להזנחה, אלא שבניגוד לטענות האב, נמצא כי הילדים מטופחים, נקיים ומסודרים, והישגיהם בלימודים טובים, ועל כך יש להעריכה.

3.            עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבנטישתה את אורח החיים החרדי, בו גדלה וחונכה מרבית ימיה, עשתה האם תפנית חדה של 180 מעלות, עד שכיום היא רואה עצמה כדמות מרכזית בארגון "הלל" המסייעת ומעודדת "יוצאים בשאלה" בעיקר מהמגזר החרדי. כמובן שזו זכותה של האם, במסגרת חירויות היסוד המוקנות לכל אדם במדינה, להחליט כרצונה על כל שינוי באורחות חייה ואמונותיה. אין בידי בית הדין כיום הכוח 'להעמיד משפטי הדת על תילם', ועל כן אין זה מסמכותנו ומתפקידנו להתערב באורח חייה האישיים בו היא בחרה, אלא שבתפנית חדה זו שעשתה האם באורחות חייה, צירפה אליה – על דעת עצמה – את הילדים הקטנים המשותפים, והסבה להם בכך נזק רב של בלבול ומבוכה. בנקודה זו, בה טובת הילדים הקטינים נפגעת, מקומו של בית הדין לתת את הדעת. בסמכותו ומתפקידו ואף מחובתו לעמוד על המשמר, לדאוג לשלומם וטובתם של הילדים.

4.             אין ספק כי סחיפת הילדים הרכים על ידי האם אל אותו מִפנה חד וקיצוני – מן הקצה אל הקצה – שחוללה האם בחייה ובתפיסותיה הערכיות, סחרר וזעזע קשות את אושיות עולמם החינוכי והערכי של הילדים אשר בקרבו חיו וגדלו עד לאותה נקודת מִפנה. סתירת עולמם הערכי של הילדים ואורחות חייהם, הסבה להם בלבול ומבוכה רבים בנפשם הרכה, וסביר להניח שגרמה להם פגיעה לטווח ארוך בהתפתחותם האישיותית הבריאה. זאת כפי העולה מהתסקירים ומחוות הדעת המקצועיות ומהתרשמות בית הדין ממכלול הממצאים הרבים שעלו בתיק, ושעיקרם הובא לעיל.

יש לזכור כי שני ההורים הצדדים לתיק שלפנינו, נישאו על דעת להעניק לילדים חינוך חרדי לשמירת תורה ומצוות, בהתאם לדרכם המשותפת שבה בחרו עם נישואיהם. מכוח כך נוצר מעין חוזה לא כתוב בין ההורים, שזו תהיה דרכם גם בעתיד וכי כל שינוי מדרך זו ייעשה תוך הסכמה משותפת של שני הצדדים, בעיקר בעניין הנוגע לחינוך והקניית ערכים של ילדיהם המשותפים. כמו כן כידוע, על פי דין, לא רק האם אל גם האב הוא אפוטרופוס טבעי של הילדים, וגם לו הזכות והחובה לעצב ולקבוע את חינוך ילדיהם המשותפים ואת אורחות חייהם. זאת, בנוסף לכך שהשינוי באורח חייהם של הילדים נעשה על ידי האם תוך רמיסה חד־צדדית ברגל גסה החלטות שיפוטיות של בית הדין.

5.             האם אמנם הגדירה עצמה בפני המאבחנים במכון "דעה" כמסורתית, אולם לא כך הם פני הדברים. שהרי בבית הדין הצהירה האם כי היא והילדים 'חילוניים'. כך עולה גם מהתסקירים שהבאנו, שבהם צוין כי האם נוהגת באורח חיים חילוני מלא כולל נסיעות בשבת עם הילדים והלבשת הילדים בלבוש שאינו תואם את הנדרש במסגרת דתית רגילה, וכל שכן שאינו תואם המגזר החרדי ממנו הם באו. הדבר ידוע גם למחנכים ולילדים בבית הספר בו לומדים הילדים, [י'] הבת אף התבטאה כי היא 'חילונית בבית ספר דתי', והדברים מדברים בעד עצמם.

אין חולק כי הבילוי של האם עם ילדיה בראש השנה במדבר בחברת אנשים המתהלכים חצי עירומים, תוך כדי ריקודים וחיבוקים (לפי הצילומים שהוגשו בתיק), אינה התנהלות מקובלת לא בחברה הדתית ולא בחברה המסורתית. על אחת כמה וכמה לא כשהדבר נעשה 'ביום הדין' שאותו מקדשים ומכבדים בישראל גם אנשים מסורתיים ומי שאינם שומרי תורה ומצוות. דברי האם ובאי־כוחה כי תקעו שם בשופר, מוכיחים על "ליקוי מאורות" עד כמה הם אינם מבינים מה רב המרחק בין הבילוי שערכו לבין אווירת הקדושה והיראה האופפת יום מיוחד זה בקרב אנשים דתיים וכן מי שמגדירים עצמם כמסורתיים. יש כאן מסר מבלבל של חינוך והקניית ערכים והוא עומד בסתירה גמורה לחינוך הדתי שהילדים מקבלים.

אנו מתרשמים כי בהתנהלותה זו, חשפה האם את הילדים הרכים למעשים אשר לא יכירום בחברה הדתית ולא בחברה מסורתית, ולדעתנו גם לא ימצאו כן גם בקרב החברה החילונית הסטנדרטית בישראל.

מסרים כפולים והפוכים אלה, הסותרים את עולם הערכים הדתי עליו הסכימו ההורים בתחילה דרכם, ממנו באו הילדים ומשפחותיהם, ואשר נוגדים את הערכים המוקנים להם במוסדות הלימוד הדתיים בהם הם לומדים, משדדים לילדים את כל עולמם הערכי וגורמים להם לבלבול ונזק רב, ויוצרים אצלם דיסוננס וקונפליקטים קשה בזהותם האישית.

6.             זאת ועוד, בפני בית הדין עולה תמונת מצב ברורה, לפיה האם ממשיכה להביא את ילדיה הלומדים במסגרות דתיות להשתתפות בחילולי שבת, כולל נסיעות בשבת, וכי היא מטמיעה בהם באופן שיטתי אורח חיים חילוני, ובכך ממשיכה האם ליצור סתירות פנימיות בעולמם של הילדים המתחנכים בחינוך ממ"ד.

אין זה מיותר לציין כי לאם גם היה באחד מהשלבים בן־זוג שהורשע בשלוש עברות של סחר בסמים מסוכנים. ראה החלטה מיום 17.5.2011, "המשיב ישהה בביתו בפיקוח צמוד של בת זוגתו [האם] וזאת עד לתום ההליכים כנגדו", וזאת בניגוד לטענת האם וב"כ בסעיף 45 לכתב הערעור שהדבר לא נחקר. טענת האם כי מדובר באירוע מלפני שנים, אין בה כדי להכחיש את העובדה כי מדובר במעשים המצביעים על חציית גבולות אצל האם, המקרינים על התנהגותה כלפי הילדים.

7.             מהחומר שהונח בפני בית הדין נראה כי האם בהתנהגותה אינה לוקחת בחשבון את טובת הילדים בנפרד ממאווייה האישיים, במיוחד כשזו נוגדת את רצונה, וכל שכן שאינה לוקחת בחשבון את רצונות ומחשבות ההורה השותף להבאת ילדיהם לעולם. ממבחני הפסיכו־דיאגנוזה שנערכו לאם, עולה כי האם "עסוקה יותר בעולמה האישי מאשר באחרים, ומתקשה לראות את עצמה כחלק אינטגרלי מתוך מציאות אנושית הדדית ומשתפת פעולה", וכן "נראה כי חשוב לה להיות מי שקובעת את הכללים ולעיתים יכולה להגיב למעורבות אדם אחר בתוקפנות."

בעניין זה יש לדעתנו לשים לב גם לאמירתה של האם בעת האבחון הפסיכולוגי, האינטייק, בו השתמשה במשפט: "אני והילדים יחידה אחת." משפט אשר מצד אחד יש בו פן הורי יפה וטוב של קשר וחיבור אמיץ לילדים, אך מאידך מסתתר בו גם פן מדאיג של הפיכת הילדים לחלק בלתי נפרד המתבטל כלפיה ואל מאווייה האישיים. ומכאן מובן כיצד האם סוחפת אליה את הילדים אל התפנית החדה אותה היא בוחרת לעושות באורח חייה, בלא לקחת בחשבון כיצד הדבר ישפיע על נפשותיהם של הילדים הרכים, ומה באמת צרכיהם וטובתם האישית, אף אם אינם תואמים את הדרך בה היא בחרה. חיזוק לכך ניתן לקבל מהריאיון שהעניקה לכלי התקשורת, ממנו ניכר היה כי האם רואה את הילדים כרכוש אישי שלה, בו היא מחליטה לגביהם בעצמה, ללא כל ראיית צורך לשילוב ושיתוף ההורה הנוסף של הילדים, וכאמור, תוך הפרת החלטות שיפוטיות של בית הדין. התנהלות זו נובעת מראייה צרה שלה כלפי הילדים מבלי להתחשב בצרכיהם הראויים.

לא ניתן גם להתעלם מהעובדה שתוקפנות האם, שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת של מרכז דעה, כגון "כאשר גזירי המחקים המרובים הפריעו לה לצייר, זרקה אותם בהינף יד על המאבחנת", באה לידי ביטוי מעשי בתלונה למשטרה, אשר נמצאה מוצדקת, על אלימות האם כנגד האב, ואשר בעקבותיה קבע ביהמ"ש כי "הנאשמת ביצעה עברות של תקיפה סתם וקבלת דבר במרמה" (ראה פסק הדין מיום 23.4.2012).

8.             מאבחון ואפיון התנהגות הילדים, כעולה מחוות הדעת המקצועיות, ניתן להיווכח בסימנים למצוקתם של הילדים ולפגיעות התנהגותיות קשות אצלם. כגון "אי שקט בולט", "מתקשים לעמוד ולהיענות לגבולות", "מצוקת הילדים בולטת", "חוסר הבנה של הצורך לכבד גבולות, סמכות הורית וכללים", ביטויי תוקפנות קשים וחריגים. וכן כי ההורים מתקשים להציב גבולות לילדים ולהכיל את המצב הרגשי שלהם. כל אלו ועוד התנהגויות חריגות שתוארו בתסקיר, מצביעות על נזק ויתכן אף שגובלות בסיכון לשלומם הנפשי.

ניטול לדוגמה את תיאור הביקור של המאבחן בבית האם, בו נכתב: "ברקע מוזיקה בווליום גבוה מאוד, לצד הרעש של מערבל המזון, וקשה לשמוע מה מדברים. האם לא עושה שום צעד על מנת לשנות את התנאים ונראה כי היא והילדים רגילים בכך." בית הדין מתרשם כי הרעש הבלתי שיגרתי מבטא אי־שקט ומתח ולא שמחת חיים. ראה על כך בהרחבה בתיאור מפגש מרתון אינטראקציה בין הילדים להוריהם (עמודים 15־18).

9.             גם מהאב לא נחסוך את שבט לשוננו, מאחר וגם הוא אינו בא בידיים נקיות אל בית הדין, לאחר שנות נתק ארוכות, ללא נתינת הסבר ברור המתקבל על הדעת לכך, ועתה מבקש הוא משמורת מלאה על הילדים.

עד עתה בית הדין לא קיבל תשובה ברורה מדוע נזעק האב רק לאחר שנים לקבל את המשמורת אליו. אם אכן ידע את מצבם הרוחני והחינוכי המתדרדר של הילדים, כהגדרתו, הרי שהיה עליו לפעול במשנה מרץ לתיקון ההתדרדרות, לטענתו, מבעוד מועד, ולא לתת למצב להגיע ל"כאוס" שממנו קשה כיום לצאת.

פסק בית המשפט מיום ד' בכסלו תשע"ב 30.11.2011, ובו הוצע מתווה להסדרי ראייה, שהאב דחה אותו, מהווה ראיה שלאב הייתה הזדמנות לקיים הסדרי ראייה עם הילדים תוך כדי הפגת החשש לאלימות האם, והוא לא עשה כן.

10.          יתרה מכך, האב נוהג לרמוס את כבודה של האם בעיני הילדים. התנהגות זו חמורה לכשעצמה ויש לתת עליה את הדעת. על האב לזכור כי במסגרת חינוכו את ילדיו לשמירת תורה ומצוות, אחת מהמצוות הגדולות בתורה היא גם כבוד אם, ולא רק כיבוד אב. כדברי הרמב"ם (הלכות ממרים ו, א):

"כבוד אב ואם מצוות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו [...] כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו כך ציווה על כבודם ומוראם."

לא זו בלבד, אלא שמוסיף הרמב"ם (שם הלכה יא) וקובע:

"אפילו היה אביו רשע ובעל עברות – מכבדו ומתיירא ממנו, ראהו עובר על דברי תורה לא יאמר לו 'אבא עברת על דברי תורה' אלא יאמר לו 'אבא כתוב בתורה כך וכך?' כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו."

בית הדין סבור שכבודה של אם בעיני הילדים צריך להישמר, גם אם בעיני האב התנהגותה קלוקלת, ועליו למצוא את הדרך הראויה לכך כיצד לנהוג ולהסביר זאת לילדים, תוך התייעצות עם מורי ההוראה ואנשי המקצוע בתחום.

11.           לבית הדין חשש שבדרכו של האב להעברת הילדים מהאם אליו, הוא גם אינו מהסס לנקוט בצעדים העלולים לפוגע בנפשם של הילדים, אשר האם יקרה ואהובה עבורם, ועליו לזכור שאף לה כאם יש מקום מרכזי וחשוב בעולמם ובהתפתחותם.

מקובלת עלינו לחלוטין בקשת פקידות הסעד בתסקיר, להתריע בפני האב כי התנהגותו זו מזיקה לילדים ואת חובתו לקבל ייעוץ והדרכה ראויים. עם זאת, אין להתעלם מהכאב שחש האב בהעברת הילדים לחינוך ממ"ד, בשונה מדרכו ומהדרך בה בחרו בעת הנישואין.

קביעת משמורת והסדרי הראיה:

בבואנו להכריע ולקבוע את הסדרי המשמורת והראיה של הילדים, על פי החומר הרב שהונח לפני בית הדין, יש להעיר תחילה כי חוות הדעת המקצועיות והתסקירים שלפנינו מהווים כלי עזר חשוב ורב מעלה עבור הערכאה השיפוטית, לשם קבלת החלטותיה בנדון. פעמים רבות שבתי המשפט ובתי הדין נוטים לאמץ את המלצותיהם של אנשי המקצוע באופן מלא ואינם סוטים מהמלצותיהם, "אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים [זאת]" (בע"מ 9358/04 פלוני נ' פלוני). עם זאת, ברור לכל בר־דעת כי המלצותיהם של המומחים, חשובים ככל שיהיו, הם אינם יכולים להחליף את שיקול הדעת השיפוטי של הערכאה המשפטית המוסמכת. על הערכאה המשפטית להיעזר בחוות דעת המומחים ובתסקירי שירותי הרווחה, לבחון, לבקר ולברור מתוכן את אשר נראה לה נכון וצודק, מתוך בחינה מושכלת ורציונאלית (ראו בבג"ץ 5227/97 דויד נ' בית־הדין הרבני הגדול פ"ד נה (1) 453, 462), וברור שאל לה לערכאה המשפטית להיות 'חותמת גומי' להמלצות המומחים 'כתורה מסיני', כפי שקבע בית המשפט העליון בפסק דינו בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (01.5.2006):

"הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש לתת לה משקל משמעותי, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב זה נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה והעקרונות המנחים שהבאנו, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה."

וכפי שכתבה בדומה כב' השופטת ע' ארבל בדנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית: "בית המשפט אינו 'חותמת גומי' לעמדתו של המומחה המקצועי, אלא זו משמשת עבורו כלי עזר חיוני וחשוב, אשר יזכה למשקל נכבד, אך לא מכריע, בקבלת ההחלטה." (וראו עוד בע"מ 5579/07 פלונית נ' פלוני, ובע"מ 3329/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, וכן ראה לאחרונה תמ"ש (טב') 25454־03־12 פלוני נ' פלונית).

1.            גם במקרה הנדון לפנינו, אנו סבורים כי תסקירי רשויות הרווחה וחוות הדעת המקצועיות של מכון 'דעה' עשו עבודה מקיפה, אמינה ומקצועית. ואכן אנו מקבלים את העקרונות המנחים העולים מממצאיהם ומהניתוחים המובאים בהם. אלא שביחס למסקנותיהם והמלצותיהם האופרטיביות בעניין המשמורת על הילדים והטיפול שהם זקוקים, אנו סבורים כי יש בחלקם לקבלם אך בחלקם האחר יש לערוך תיקונים ולהתאימן למציאות הקיימת.

2.             כאמור, התסקירים וחוות הדעת מצביעים באופן ברור על המצוקה בה הילדים נמצאים, ועל כך שהם "מתקשים להכיל את עצמם [...] [ו]נמצאים היום במצב רגשי לא קל" (הסיכומים בחו"ד מהתאריך 27.8.2014). אחת הסיבות המרכזיות למצוקתם זו מיוחסת לתפנית החדה שעשתה האם באורחות חייה ושאליה צירפה את הילדים. כפי שתיארה העו"ס בתסקיר (מהתאריך 3.3.2009): "הסברתי לאם שהיא מבלבלת אותם בין התנהגותה בבית ובין החינוך שהילדים מקבלים במוסדות החינוך", וכן (בסיכום התסקיר): "הילדים מטופלים בצורה טובה [...] למעט הבלבול בנושא הדתי [...] הקושי שאני רואה בהורות של האם, הוא הבלבול של הילדים בנושא קיום תורה ומצוות [...] [האם] לא הביאה בחשבון את הסתירה במעשיה והשפעתה על הילדים". במידה מסוימת נראה כי אף האם הפנימה זאת: "האם הייתה קשובה להערותיי, והבינה שהבלבול אינו לטובת הילדים. היא הסכימה לשמור שבת כצעד ראשון" (שם). כך גם בתסקיר מהתאריך 14.6.2015: "הסברתי לאם [...] שכן בעבור הילדים חילול שבת מבלבל אותם מאד, הן מבחינה חינוכית וערכית, שכן זאת נחשבת לאחת המצוות החשובות. האם אמרה שהיא תתחשב בכך". ובמסקנות חו"ד מהתאריך 27.8.2014 נכתב: "הומלץ לאם לשמור הלכות שבת וחג כשהילדים נמצאים אתה, על מנת לצמצם את הבלבול שקיים אצל הילדים בין 'שני העולמות' [...] מומלץ כי הכללים החלים בבתיה"ס בו הילדים לומדים, יהיו הכללים שיכובדו גם בבית". הן התסקירים והן חוות הדעת ממליצים ש"האם תקבל הדרכה הורית בנושא הבלבול בין אורח החיים שלה לבין אורח החיים של האב ושל מוסדות החינוך שבהם לומדים הילדים." מכל התסקירים וחוות הדעת עולה עיקרון אחיד, להימנע ממהפכים נוספים בחייהם של הילדים ולשמור על מסגרת אורח החיים שהורגלו בה קודם והנהוג במסגרת החינוכית בה הם לומדים.

3.             מהתסקירים וחוות הדעת ניתן להבחין כי מרכז הקונפליקט והבלבול שאותו חווים הילדים בסתירה בין אורחות החיים השונים, מתמקד בעיקר בשבתות וחגי ישראל, בפגיעה באווירת השבתות והחגים ובחילולי השבת בהם הם נאלצים להיות מעורבים בעת שהותם אצל האם. הדבר עולה בבירור גם מפרוטוקולים של הדיון וכתבי הטענות שהגישו הצדדים, וכן מהתרשמות בית הדין. אמנם גם במהלך השבוע צצות ומתעוררות נקודות חיכוך בין אורח החיים החילוני של האם לחינוך הניתן לילדים במסגרות החינוך הממלכתי־הדתי בהם הם לומדים, בעיקר בתחום הלבוש. אך אין הנזק הזה שווה ערך לנזק הנגרם בשבתות ובחגים, ועל פערים שבמהלך השבוע אנו – בית הדין – מקווים כי ניתן יהיה לגשר בעזרת הדרכה נכונה, הבנה ורצון טוב מצד האם, כהמלצת חוות הדעת המקצועיות. אך אין הדבר כן ביחס לחילולי השבת והחגים בהם נאלצים הילדים להשתתף בבית האם, אשר לגביהם נראה שהאם מתקשה לערוך שינוי באורח חייה ואף לא תוכל להימנע מכך במצב הקיים. על נקודה מרכזית זו, לדעתנו, עורכי התסקירים וחוות הדעת לא נתנו את הדעת ואת תשומת הלב הראויה. אולי כי הם לא הבחינו בגודל הזעזוע שעובר על נפשו של ילד אשר חונך בחינוך דתי־חרדי, להבדיל מחינוך 'מסורתי' ופשרן יותר, כאשר ילד זה נאלץ להיות מעורב בחילולי שבת ושיבוש אווירת שבת וחג. לכן, כנראה, הם לא הכירו בצורך האקוטי והדחוף להימנע מאותם חילולי שבת וחגים, במסגרת השמירה על שלומם וטובת של הילדים הרכים. או אולי משום שלא הובן אצלם דיו כי במקום בו האם נמצאת כיום מבחינת סגנון החיים שבו בחרה, קטן הסיכוי שהיא תחזור לשמור שבת כדת וכדין כשהיא עם הילדים. אף שבחוות הדעת "הומלץ לאם לשמור הלכות שבת וחג כשהילדים נמצאים אתה, על מנת לצמצם את הבלבול שקיים אצל הילדים בין 'שני העולמות'."

אמנם האם צירפה שני מכתבים של עו"ס זדה (צורף לערעור) אליו הופנתה האם לקבלת טיפול והדרכה בעניין זה. במכתבים נאמר כי האם מופיעה אצלו. ברם אין זה עונה על השאלה האקוטית האם אכן קיימת התקדמות בפועל במפגשים עמה או לא.

4.             אשר על כן לדעת בית הדין, לאור התרשמות התסקירים ש"מפגשים אלה של האב עם ילדיו הינם טובים [...] שהזוגיות של האב עם אשתו החדשה היא טובה, שניהם מכוונים לטפל בילדים של כל אחד מהם מהנישואים הראשונים", וכן "שבסך הכול הילדים נהנים מהשהות עם אביהם" (התסקיר מהתאריך 3.3.2009), בשונה מהערכת חו"ד מהתאריך 27.8.2014, ולאור התרשמות בית הדין מהחומר שהוצג לפניו ומפרוטוקול הדיון האחרון בו נחקרה אשת האב, נראה לבית הדין כי כיום בית האב יכול ונכון יותר להכיל את הילדים – ומשום כך מן הנכון הוא לטובת הילדים שבשבתות וחגי ישראל ישהו הילדים אצל אביהם. כמו כן, יוכלו הילדים לשהות עם האם בשבתות ובחגי ישראל בעת שהיא תהיה אצל משפחת הוריה, אם תהיה מעוניינת בכך. זאת, לאור חוות הדעת מיום 27.8.2014, בה האם "מתארת קשר טוב וחיובי עם שני הוריה, אם כי כיום פחות נפגשם בשל העיסוקים הרבים של כולם. היא מדברת עם האם בטלפון אחת לשבוע או יותר", ודברי האם בעיקרי הטיעון (שהומצאו בתיק ביום 24.11.2015) כי קיים קשר טוב עם הוריה החרדים, והיא אף מתארחת אצלם במועדי ישראל.

מאידך, במרבית ימי השבוע הילדים ישהו אצל האם, כאשר האב ייקח את הילדים ממוסדות החינוך ביום ששי וישיבם למוסדות החינוך ביום שני בבוקר. באחריות האב יהיה לדאוג להסעת הילדים ביום ראשון למוסדות החינוך והשבתם אליו הביתה. ביום שני האם תיקח את הילדים ממוסדות החינוך ותשיבם בכל יום לביתה עד ליום ששי.

הסדר זה שכל צד ייקח את הילדים ממוסדות הלימוד וישיבם לשם ימנע את החיכוך המיותר בין ההורים.       

כמו כן, ייקבע מנגנון של אנשי מקצוע שיעמידו שירותי הרווחה בירושלים אשר יפקח על הסדרי הראייה, איחורים וחיסורים במוסדות החינוך, הישגי הילדים והתפתחותם. כאשר אחת לחודשיים יתקבל בבית הדין דו"ח מפורט על כל הנ"ל.

האב והאם יחויבו לקבל הדרכה הורית עם עו"ס א' זדה מארגון "כתף לכתף". האב יקבל הדרכה כיצד להימנע מהסתה כלפי האם וראיית עולמה. במסגרת זו תקבל גם אשת האב הדרכה לקבל את הילדים בביתה. האם אף היא תקבל הדרכה כיצד להכיל את אורח החיים הדתי בו מחונכים הילדים, וכיצד להימנע מיצירת סתירות אצל הילדים בין אורח חיים זה לאורח חייה, וכן כיצד להימנע מהסתת הילדים כלפי האב והשקפת עולמו.

בנוסף לאמור, בית הדין ימנה אפוטרופוס לדין על הילדים, אשר ייצג בפני בית הדין את טובת הילדים במנותק מעמדת שני ההורים, וכן יתאם בשם בית הדין בין ההורים בנוגע להסדרי המשמורת והראיה, וידווח תקופתית לבית הדין על מצב התקדמות הדברים.

ברור לבית הדין כי בהכרעתו זו בין הצדדים, לא האם ולא האב יוצאים וכל תאוותם בידם. כל אחד מהם נדרש לוותר על חלק מדרישותיו, ולהכיר בכך שהילדים לא יחיו בדיוק ובהתאם מלא לאורח החיים שלו. האם תאלץ להכיר כי הילדים לא יחונכו בהתאם לאורח חיים חילוני שלה, ואילו האב יאלץ להכיר כי הילדים לא יחונכו בהתאם לאורח החיים החרדי שלו. בית הדין מכיר בכך שכל אחד מההורים משלם מחיר כואב מצדו, אך מאידך לדעתנו הרווח מכך יהיה גדול מההפסד, הן להורים ובעיקר לילדים. תקוותנו היא שהחינוך הממלכתי־דתי שיקבלו הילדים במוסדות לימודיהם ילמד אותם כיצד לגשר בין שתי העולמות ולכבד את שני ההורים, כל אחד בדרכו הוא. לא מיותר יהיה לציין כי בקריאת התסקירים וחוות הדעת צדה את עיננו תיאורה של הגב' גרשנזון כי "ההורים מתעלמים אחד מהשני והילדים מבקשים שיגידו שלום הדדי."

אנו תפילה כי בעקבות מהלך זה לחלוקת משמורת והסדרי הראיה של הילדים בין האב והאם, הן האב והן האם ישכילו להוריד ולכבות את להבות התסכול והכעס מהעבר, להסתכל אל מול פני העתיד הצופה לילדים, לטובתם ולשלומם, ולהתמקד במשימת גידולם הבריא. המלצתנו לאב ולאם היא כי לצד אורחות חייהם שבחרו לעצמם ידעו לכבד כל אחד את ההורה האחר, בעיקר מול עיני ילדיהם.

בית הדין סבור שזהו המקרה הקלאסי בו על כתפי בית הדין מוטלת האחריות לצמצום הנזקים הנפשיים הנגרמים לילדים וכדברי הריטב"א בתשובה (סימן קסב):

"כשם שבית דין חייבים להיטפל בנכסי יתומים כך חייבים להיטפל בנכסי כל אדם שאין לו מי שיטפל בהם ואפילו הוא גדול [...] וכשם שבית דין אביהם של יתומים כך הם אביהם של אלו. ולא דברו ביתומים אלא בהווה."

דבריו הובאו בקצרה בב"י (חושן משפט סימן רצ), ובספר עזר משפט (סימן כח).

אשר על כן, בית הדין מוצא לנכון לקבוע כי ימונה אפוטרופוס לדין מטעמו שייצג את הילדים, תפקידו יהיה לסייע בידי בית הדין לאכיפת המתווה של בית הדין כאשר טובת הילדים תהיה מול עיניו.

לסיכום

בית הדין מחליט לקבל חלקית את ערעורה של האם בנוגע לפסק הדין להעברת משמורת הילדים לאב והסדרי ראייה של האם במרכז קשר, ומורה על שילוב משמורת הילדים והסדרי ראיה בין האם והאב, כדלהלן.

בית הדין מחזיר את התיק לבית הדין האזורי למינוי אפוטרופוס לדין לילדים לעקוב מקרוב אחר ביצוע המתווה, ובעוד שישה חדשים, כפי שיובא להלן, ישקול בית הדין האזורי שוב את מצב הדברים לאור העדכונים שיקבל.

לאור האמור מחליט בית הדין על המתווה דלהלן:

א.             האב ייקח את הילדים כולל לינה בימי ששי ממוסדות הלימודים וישיבם למוסדות הלימוד בימי ראשון ושני בבוקר.

ב.             האם תיקח את הילדים החל מיום שני ממוסדות הלימוד ותשיבם בימי שלישי רביעי חמישי וששי בבוקר למוסדות הלימוד.

ג.              לאם תהיה אפשרות לשהות עם הילדים בבית הוריה בשבתות בתיאום עם האפוטרופוס לדין, כאשר הסדרי הראייה במקרה זה יהיו, שהאם תיקח את הילדים בימי ששי ממוסדות הלימוד ותשיבם לשם בבוקר של יום ראשון. האב ייקח את הילדים ממוסדות הלימוד ביום ראשון וישיב את הילדים בימי שני ושלישי בבוקר למוסדות הלימוד. האם תיקח את הילדים בימי רביעי ממוסדות הלימוד ותשיבם בימי חמישי וששי בבוקר למוסדות הלימודים.

ד.             במועדי ישראל ישהו הילדים אצל האב.

ה.             לאם תינתן האפשרות לשהות עם הילדים בבית הוריה במועדי ישראל בתיאום עם האפוטרופוס לדין.

ו.              בית הדין מפנה את הצדדים לעו"ס א' זדה לקבלת הדרכה הורית לכל הורה בהתאם למפורט לעיל.

ז.              מבוקש מהעו"ס מר א' זדה להמציא לבית הדין חוות דעת מפורטת לבית הדין האזורי בפרקי זמן של ששים יום החל מיום מתן החלטה זו.

ח.             בית הדין פונה לשירותי הרווחה לעקוב מקרוב אחר ביצוע הסדרי הראייה האמורים ולהמציא לבית הדין האזורי תסקיר בפרקי זמן של ששים יום החל מיום מתן החלטה זו.

ט.             בית הדין מורה לשירותי הרווחה לבחון את מצבם הפיזי והנפשי של הילדים לאור הסדרי הראייה החדשים, ולהמציא לבית הדין האזורי חוות דעתם והמלצתם בתסקיר הנ"ל.

י.              מבוקש משירותי הרווחה להפנות את המשפחה לטיפול במסגרת היחידה האקסטרנית של מרכז החירום החרדי. לשלושת הילדים להעניק טיפול פרטני, ולהורים (כולל אשת האב) הדרכה ליצירת תקשורת ראויה עם הילדים בהתאם להמלצות "מרכז דעה."

יא.            בית הדין מורה לשירותי הרווחה להמציא לבית הדין האזורי במסגרת התסקיר חוות דעת מפורטת של היחידה האקסטרנית אודות תוצאות הטיפול המשפחתי.

יב.            בית הדין האזורי יפנה ליחידת הסיוע של בית הדין שיפעלו באמצעות לשכת הרווחה למנות אפוטרופוס לדין על הילדים מטעמו. שני ההורים יישאו בשווה בהוצאות האפוטרופוס לדין ככל שיידרש תשלום.

יג.            בית הדין מחייב את הצדדים לשתף פעולה עם כל הגורמים המקצועיים הנ"ל.

יד.            עם קבלת המינוי מלשכת הרווחה, בית הדין ימנה את האפוטרופוס לעקוב אחר ביצוע המתווה שנקבע. במסגרת זו האפוטרופוס ייצור קשר עם המחנכים/ת במוסדות החינוך עם הגורמים בשירותי הרווחה, עם העו"ס מר זדה, וימציא לבית הדין בכל ששים יום חוות דעת של המחנכים/ת, ובה גיליון איחורים וחיסורים, הישגי הילדים בלימודים.

טו.            האפוטרופוס ידווח לבית הדין האזורי בכל ששים יום האם הילדים וההורים מקבלים את הטיפול המקצועי הנדרש מהם כאמור בסעיף י'.

טז.            האפוטרופוס יהיה אחראי על תיאום בין ההורים בהסדרי ראייה בשבתות ומועדי ישראל אם יידרש שינוי ע"י האם.

יז.            האפוטרופוס ייתן לבית הדין הגדול/האזורי חוות דעתו מסכמת בעוד כששה חדשים, ובה המלצות לעניין המשמורת והסדרי הראייה.

יח.            בית הדין האזורי יבחן בכל פרקי זמן של ששים יום את התסקירים, את חוות דעתו של מר זדה ואת עמדת האפוטרופוס לדין.

יט.            בית הדין האזורי יקבע מועד לדיון בעוד כששה חדשים לבחינה מחודשת של החלטה זו, ובהתאם להתפתחויות בחומר שיונח לפניו, הכולל חוות דעת של אנשי המקצוע והאפוטרופוס לדין, יקבע את המשך הסדרי הראייה הראויים, בחינת מקום הלימודים, ובחינת המשמורת הראויה.

כ.             בית הדין ממליץ לצדדים לכבד החלטות בית הדין ככתבן וכלשונן לטובת ורווחת ילדיהם.

כא.           בית הדין ממליץ לצדדים לשנן היטב את דבריו הקולעים של הגר"א גולשמידט בהגדירו את היחס של ההורים לילדים "אין הבן או הבת 'חפץ' לזכויות אב או אם, אין כאן זכויות לאב או לאם, רק חובות יש כאן, שמחויבים הם לגדל ולחנך את ילדיהם", וברור שכוונתו לערכים של תורה בשילוב עם דרך ארץ. על ההורים לאמץ את גישה זו בהיותה מקור ברכה לנחת מילדיהם.

כב.           בית הדין מורה על איסור הפצת החלטה זו לכלי התקשורת בכל דרך שהיא.

ניתן לפרסם פסק דין זה ללא פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ה בשבט התשע"ו (04/02/2016).

הרב נחום שמואל גורטלר            הרב יצחק אלמליח                        הרב מימון נהרי