בבית הדין הרבני האזורי חיפה

לפני כבוד הדיינים:

הרב דניאל אדרי – אב"ד, הרב בן ציון הכהן רבין, הרב אלעד עלי

הנדון: תיקון מעמד אישי – טוענת קידשתני והוא מכחיש

פסק דין

רקע

הצדדים נשאו כדת משה וישראל בתאריך כ"ח באדר א' תש"ס (5.3.2000) ונולדו להם שתי בנות. הצדדים התגרשו בתאריך ב' בשבט תשס"ג (8.1.2003).

בתאריך כ"ד בניסן תשע"ו (2.5.2016) הגישה האישה בקשה לפסק דין הצהרתי שהיא והגרוש שלה נשואים. לטענת האישה מיד אחרי הגירושין חזרו בני הזוג להתגורר יחד ואף ערכו טקס קידושין ונישואין כדת משה וישראל בתאריך כ"ג באלול תשס"ה (27.9.2005) בבית חברי המשפחה.

מהנישואין השניים נולדו להם עוד שלושה ילדים משותפים.

בדיון שנערך בתאריך י"ד בתמוז תשע"ו (20.7.2016) טענה האישה שהם נישאו בשנית כדת משה וישראל על ידי הרב [ש'].

לדברי האישה בטקס נכחו עדים כשרים והיו באירוע יותר מעשרה אנשים. לטענתה העדים אף חתמו על כתובה. אבל המשיב שמכחיש וטוען שלא היו קידושין כלל, לקח את הכתובה והעלימה, וזאת מאחר שהמשיב רוצה לנשל אותי מהרכוש המשותף.

המשיב (שורה 18 לפרוטוקול) הכחיש מכל וכל את דברי האשה ואלו דבריו:

שקר מוחלט! אין לי שום שייכות אליה ושום קשר. לא התחתנתי איתה בשנית. לא טבעת ולא קידושין.

בהמשך לשאלות בית הדין טען המשיב שהיתה ארוחה משותפת עם מספר מצומצם של חברים, אולי חמש, והוא חזר ואמר שלא נתן לה טבעת. לדבריו כל מטרת האישה זה לסחוט ממנו כספים.

בית הדין קבע מועד דיון נוסף, אליו זומנו מספר עדים ביניהם הרב [ש'] שלטענת האישה קידש אותם.

במקביל נשלחו הצדדים לבדיקת פוליגרף.

האישה נבדקה ונמצאה דוברת אמת בטענתה שנערכו קידושין על ידי הרב [ש'] ושהמשיב נתן לה טבעת ואמר לה הרי את מקודשת לי.

בעצת בא כוחו – סירב המשיב לבדיקת פוליגרף.

בתאריך כ"ז בטבת תשע"ז (25.1.2017) נערך דיון ההוכחות. בפתח הדיון הודיעה באת כוח האישה שיש חשש שהעדים חזרו בהם מתצהירים שמסרו לה בגלל לחצים שמופעלים עליהם, וכמו כן עד אחד שהבטיח שיגיע, ולכן לא זומן – לא הגיע.

העד הראשון שנחקר – הרב [ש'].

בית הדין הבהיר לרב [ש'] שהוא מופיע כעד ומוזהר לומר את האמת ורק את האמת.

בפתח דבריו הבהיר הרב [ש'] שאינו רב ואין לו כושר לרב. הוא סופר סתם, ולדבריו מימיו לא ערך טקסי חופה ונישואין כלל וכל שכן במקרה דידן. הוא טען שאכן מכיר את בני הזוג ולדבריו אף ניסה להשכין ביניהם שלום בית, אך הכחיש מכל וכל שהתקיים טקס חופה וקידושין. הוא אישר את דבריו של המשיב (מהדיון הקודם) שהיתה מסיבה אבל לא חופה וקידושין, והוסיף שייתכן שהאישה לא הבינה מה היה שם, לדבריו האישה חשבה שהארוחה והמסובים זה טקס הנישואין.

לשאלת בית הדין האם האישה הוזה הזיות או משקרת, השיב הרב [ש'] לא, היא רק חושבת, ולדבריה זה כמו טקס נישואין, אבל גם אני חושב שמאחר וחזרו לחיות יחד הם צריכים גט.

באת כוח האישה הציגה לבית הדין תמלול של שיחה שנערכה בין האישה לבין הרב [ש'], שיחה שהוקלטה ללא ידיעת הרב.

בא כוח המשיב התנגד בטענה שאין תצהיר שלא נערכו שינויים. בית הדין אישר את התמלול שנערך על ידי חברה מוכרת והשיחה עצמה הוקלטה על ידי באת כוח האשה.

באת כוח האישה חקרה את המשיב בהתאם לאמור בתמלול השיחה.

לציטוטים שהקריאה באת כוח האישה היו לרב [ש'] תשובות מתחכמות והוא הוסיף להכחיש שנערכו קידושין על ידו, (יש לציין שהרב התחכם במתן התשובות וידע להיחלץ מהמצב המביך באופן מעורר השתאות).

הרב הוסיף וטען שהוא אמר לאישה כל הזמן שהם כלל לא נשואים (שורה 81 לפרוטוקול), עוד טען בפני בית הדין שתמיד אמר לאישה שהם צריכים גט לחומרא, כיוון שחזרו לחיות יחד אחרי הגט.

בית הדין חקר ושאל את הרב שאלות, והרב המשיך בתשובות מתחכמות והכחיש את מעשה הקידושין והנישואין.

בית הדין הקריא לפני הרב את דבריו מתוך התמלול (שורות 87-82 לפרוטוקול):

בית הדין: בשורה 19 האישה שואלת "הגירושין לא יכולים להיות כאילו אני לבד והוא לבד"?

עונה הרב [ש']: לא, אין מצב כאילו צריכים שניכם ביחד איתי.

האישה: אני יודעת אנחנו נשואים לכל דבר.

הרב [ש']: תשמעי מה אני מציע, כאילו שתהיה פגישה ונדבר, אני עכשיו לא יכול להאריך. זהו, אני לא יכול, יש לי מה לעשות שבוע תתקשרי אלי ותגידי לי אם יש מצב שאנחנו נפגשים שלשתינו.

הרב [ש'] השיב לבית הדין שהוא רוצה לשמוע שהדברים אכן נאמרו בקולו, היות שאינו זוכר שאמר דברים אלו.

בית הדין שאל אותו מה היה באירוע הזה, השיב הרב [ש'] שזה היה מעין שלום בית, ולכן האישה חשבה שמדובר בחופה אבל לא היתה טבעת ולא שבע ברכות.

לשאלת בית הדין אם הוא מוכן להיבדק בפוליגרף, השיב שהוא מוכן ללכת לפוליגרף ואף קיבל על כך קניין.

באת כוח האישה השמיעה את ההקלטה והרב [ש'] חזר על טענתו שמעולם לא היו נשואים אלא האישה חשבה כך (שורות 109-108 לפרוטוקול):

היא כל הזמן שאלה אותי אם אני נשואה אחרי הטקס הזה, אני מימי לא חיתנתי ומימי לא היתה לי תביעה כזו שאני אעיד על חתונה, אני רק עשיתי שלום בית כדי שימסדו את זה.

בית הדין התרה בעד ואמר לרב [ש'] באופן נחרץ שדבריו אינם עולים בקנה אחד עם דבריו שנאמרו בתמלול השיחה, שאותם הוא לא מכחיש, ואז בית הדין נתן עיניו בעד וזעק זעקה גדולה, ואמר שברור לבית הדין שהוא לא דובר אמת וחלילה עלולה לצאת תקלה של ממזרים שהרי מדובר באשת איש.

לשמע זעקתו של בית הדין, נחרד העד ואחזתו רעד וחלחלה, ואז נשבר פרץ בבכי והודה ששיקר לבית הדין, ואמר שאכן היתה חופה כדת משה וישראל, היו שני עדים כשרים לאחר בדיקה, המשיב קידש את האישה בטבעת, נכתבה כתובה ונחתמה בעדים כשרים, והכתובה נמסרה לאשה.

כמו כן העד רץ לכיוון המשיב ואמר "אני כבר לא יכול לשקר ולא יכול לעמוד בזה...", ולאישה אמר "סליחה שיקרתי".

לדבריו, הופעלו עליו לחצים כבדים כדי שלא יאמר את האמת, והוא אף לא ישן שבועות ולכן בתחילה שיקר, אבל כשהבין את חומרת המעשה – חזר בו.

החלטה

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

1. לאחר שמיעת העדויות והראיות שבתיק קובע בית הדין כי המשיב [י'] והמבקשת [א'] נשואים זה לזה כדת משה וישראל. על הצדדים להתגרש זה מזה בגט. המזכירות תפתח לצדדים תיק סידור גט.

2. בית הדין מחייב את המשיב בהוצאות בסך 50,000 ₪ לטובת המבקשת בתוך 30 יום.

3. בנוסף לכך בית הדין מחייב את המשיב בהוצאות בסך 20,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

4. בעניין העד "הרב" [ש'] בית הדין ייתן דעתו בהמשך.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ד' שבט תשע"ז (31/01/2017).

הרב דניאל אדרי – אב"ד           הרב בן ציון הכהן רבין                        הרב אלעד עלי