הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים שיתוף נכסים

בעלי חיים למכירה שמתו בידי מתווך ערבי

הרב דב ליאור ( בית הדין האזורי לענייני ממונות קרית ארבע-חברון)
כיון שבתי הדין דנים בהסכמת שני הצדדים, הרי שנדירים המקרים בהם ישנה תביעה בה אחד הצדדים הוא לא-יהודי. כיון שכך, מעטות ההזדמנויות להתרשם מעמדתה של ההלכה בסכסוכים בין יהודים ונכרים. מקרה שכזה הוא המקרה הבא. מסקנתו של הרב דב ליאור היא כי דיני שומרים אינם חלים על נכרים, כאשר משמעות הדבר היא שהם פטורים מכל אחריות במקרה של נזק.

הרב דב ליאור

אב"ד לממונות קרית ארבע

טענות התובע

לפני כשנה היו לי חמישה טלאים ותיש וגדי למכירה, ודברתי עם עבּד והוא אמר לי שמוחמד יקנה, ואם לא אזי הוא ימכור אותם בשוק חברון. שלחתי את הצאן עם מוחמד, הוא פעל בתור שליח שלי. ביום שישי התקשר עבד שיש לו קונה לחמישה הטלאים בתשעים דינר. הסכמתי למחיר למרות שהיה נמוך כי הייתי לחוץ לכסף. את הגדי והתיש לא מכר, וביום ראשון הודיע שהם מתו. מצבם הבריאותי היה תקין, לדעתי יש פשיעה מצידו כי הם מתו מאכילה מופרזת של שעורה. עבּד ידע שהצאן שלי ניזון ממרעה, ויש שלבים כדי להאכיל אותם בשעורה, כמו כן מקובל כשמוכרים צאן תמיד נשאר חלק מהסכום ביד המוכר (המחזיק).

 

טענות הנתבע (עבּד, ע"י מתורגמן)

ביום המכירה מכרתי רק 5 טלאים ואת השנים הנותרים לא מכרתי כי היו כחושים, הם באמת אכלו שעורה וכתוצאה מכך נוצרה להם בעיה, אני לא לוקח הצאן למרעה, אלא נותן להם אוכל בבית. לא ידעתי מה התפריט של צאן יאיר, ולכן שמתי אותם ביחד עם הצאן שלי, ביום הראשון התקשרתי ליאיר מה לעשות עם אלה שמתו ויאיר אמר לזרוק לזבל.

 

שאלה: האם עבּד קבל תשלום עבור הטיפול?

תשובה : אני עשיתי בתור טובה ללא תשלום. מכרתי רק בתשעים דינר ולא יותר ומוחמד העיד על זה. ע"כ עיקר הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות.

 

בירור הדין

  1. עלינו לברר האם הייתה פשיעה מצד עבּד שלא בדק את תפריט האוכל של הגדי התיש.
  2. אם נאמר שהיתה פשיעה האם במציאות המתוארת בטענות יש חיוב תשלומים כשהיתה פשיעה ?

יש בפנינו סתירה בין טענות התובע שטוען שעבּד ידע שהצאן של התובע הוא צאן מרעה ואינו מסוגל לאכול שעורה באופן חופשי, לבין טענת עבּד שטען שלא ידע שהגדיים הם צאן מרעה. לכן, מספק לא ניתן לומר שעבּד פשע שלא שם לב מה שהגדיים אוכלים. אמנם יש בתלמוד (ב"מ מב, ב) סוגיה בה מובא שמסרו שור לרועה ולא היו לו שיניים, ולכן הוא לא אכל וכתוצאה מכך מת. על כך אומרת הגמרא: היות והרועה הוא שומר שכר היה צריך לבדוק אם הבהמה אוכלת.

המקרה בגמרא לא דומה למקרה שלנו כלל. כאן הגדיים אכלו כמו כל הצאן של עבּד ולטענתו לא ידע שהאוכל הזה לא מתאים להם בכמות מופרזת, וכאן היתה צריכה להיות תביעה לתובע שהיה צריך להגיד לעבּד מה הגדיים אוכלים. מה גם שלפי דברי עבּד הוא עשה הכל בחינם ולא קיבל תשלום וממילא אין עליו דין שומר שכר.

וכעת ניגש לברור השאלה השניה, אם נאמר שהיתה פשיעה האם הוא חייב בתשלומים, הנה הרמב"ם (בהלכות שכירות פ"ב) ומחבר שו"ע (ח"מ ס' ש"א סע' ט') פוסקים שדיני שמירה וחיוביהם לפי התורה הם רק בתוך עם ישראל, ואם מדובר במי שהוא מעם אחר, אם אין התחייבות מפורשת לא חלים עליו דני שמירה. המחבר עוסק במקרה שהשומר הוא ישראל, ואילו הסמ"ע (ס"ק י"ב) מדבר על מקרה שהשומר הוא אינו יהודי. ולכן בנידון דידן לא חלים דיני שומרים לחיוב תשלומים.

אומנם יש מחלוקת בתחילת הסימן בין המחבר והרמ"א בכל אותם המקרים שהתורה מיעטה מדין שומרים אם חייב כשפשע בהם, לדעת הרמב"ם חייב והרמ"א מכריע שלא, אם כן בנידון שלפנינו, גם אם נאמר שהיתה פשיעה מצד השומר הלא לרמ"א הוא פטור, ומה גם שלפי הבירור שלמעלה לטענת הנתבע לא היתה פשיעה מצידו.

פסק הדין:

אין לחייב את עבּד במיתת שני הגדיים.

אני מקוה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

 

 

בכבוד רב,

הרב דב ליאור

ראש הישיבה ורב העיר.