הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים שיתוף נכסים

הדחת חשוד בפלילים ממשרה ציבורית

הרב ד"ר ירון אונגר
מן המפורסמות הוא, שאמון הציבור בנושאי המשרה הציבורית הוא אבן יסוד לכל מינוי לתפקיד ציבורי, ומשום כך "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור". אולם, עיון במקורות ההלכה מגלה, שיש לעשות הבחנה ברורה בין מינויו של חשוד לסילוקו של חשוד ממשרתו הציבורית. המאמר דן מהם הכללים ומתי ניתן וצריך לסלק חשוד. המאמר פורסם בynet בתאריך: ט' אלול, תשס"ח (09.09.08).

 

מן המפורסמות הוא שאמון הציבור בנושאי המשרה הציבורית הוא אבן יסוד לכל מינוי לתפקיד ציבורי, ומשום כך "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" (ברכות נה,א). יש שפסקו כי אין למנות לתפקיד הציבורי אלא מי ש"נודע במידותיו, עניו ושפל-רוח וסבלן" (בית הבחירה), ואחרים אף סוברים כי די ב"רינון בעלמא" כדי לפסול אדם מכהונה ציבורית (משנה ברורה).

 

אולם עיון במקורות ההלכה מגלה שיש לעשות הבחנה ברורה בין מינויו של חשוד לסילוקו של חשוד ממשרתו הציבורית.

 

את הכלל המנחה בעניין זה כבר קבע הרמב"ם באומרו כי "אין מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל אלא אם סרח" (משנה תורה). במקום אחר הוא קבע: "צריך לידע כל משכיל וחכם, שאין ראוי להסיר שום בעל משרה ממשרתו בגלל שמועה בלבד" (שו"ת הרמב"ם). הרמב"ם אף נותן את הדעת לחשש שאינטריגות פוליטיות הן מקורן של השמועות, ולכן מדגיש שהכלל האמור קיים "אפילו אין לו אויבים, ומכל שכן אם יש בזאת העיר בני אדם השונאים אותו, ובעלי כוונות". על פי עיקרון זה נפסק שאין מסלקים חזן ממשרתו על יסוד "רִנון בעלמא" (רמ"א) אך "אם באו עליו עדים בזה, וכיוצא בזה, מעבירין אותו" (שם).

 

מן המילים "וכיוצא בזה" משמע, שישנן נסיבות שבהן ראוי יהיה לסלק את נושא המשרה הציבורית מכהונתו, אף שלא באו עדים המוכיחים בעדותם את אשמתו, ולא נתייחס אל החשד כמו אל "רנון בעלמא". נסיבות אלה מכונות בלשונם של פוסקי ההלכה בשם – "קלא דלא פסיק" – קול שאינו פוסק. כאשר החשד לא הוכח בראיות מוצקות, אולם הוא מבוסס דיו עד כדי שיהא בו כדי ליצור אוירה ציבורית שמרשיעה את החשוד בעבירה המיוחסת לו, די בכך כדי להביא לסילוקו של החשוד ממשרתו. בנסיבות אלו, גם אם אדם אחד בלבד תובע את הדחת נושא המשרה מכהונתו, די בכך כדי להצדיק את ההדחה (מגן אברהם; שו"ת חתם סופר). ואף על פי כן, גם בשל "קלא דלא פסיק" אין להדיח אדם מכהונתו אם יש לו אויבים שניתן לתלות בהם שהם אלו שיצרו את החשדות (שו"ת מהרי"ק; ביאור הלכה).

 

 

אכן, יש הסוברים שהעיקרון שקבע הרמב"ם לא חל אלא על בעלי תפקידים בכירים ביותר ככהן גדול ונשיא (שו"ת מהריא"ז ענזיל). לפי שיטה זו ניתן יהיה לסלק נושאי משרה ציבורית שבימינו מכהונתם בשל חשד ממשי, אף אם יש להם אויבים. מאידך, ויש מקום עוד לעיין בשאלה האם תפקיד ראש הממשלה דומה במהותו לתפקידם של "כהן גדול ונשיא".

 

 

האם על הבכיר להתפטר?

כללו של דבר: אין לסלק את נושא המשרה הציבורית מכהונתו בשל חשד בלבד, כל עוד לא הוכח שלחשד יש בסיס איתן בראיות מוצקות או שנוצרה אוירה ציבורית המרשיעה את החשוד. בנוסף יש לשלול את יצירת החשד באינטריגות פוליטיות. אמנם, יש הסוברים שיש בכוחו של הציבור לסלק את נושא המשרה הציבורית מכהונתו גם בשל חשד בלבד, אך "לא משמע כן מדברי ה'שולחן ערוך' והפוסקים" וניתן לאמץ עמדה זו רק כאשר "יש מנהג מפורש על כך" (הלכות מדינה).

 

 

נראה שעקרונות אלו מתיישבים היטב עם ההלכה המשפטית המקובלת בישראל מפרשיות דרעי ופנחסי, שלפיה אין נושא המשרה הציבורית נדרש להתפטר מתפקידו אלא לאחר הגשת כתב אישום. הגשת כתב אישום מעידה על פי רוב על קיומן של ראיות מוצקות לאשמתו של החשוד, המצדיקות לכל הדעות את סילוקו של נושא המשרה מכהונתו.

 

 

ערים אנו לכך שיש הקוראים להגביה את רף הפסילה ולקבוע בצורה נחרצת שנושא המשרה הציבורית יידרש להתפטר מתפקידו כבר בשלב שבו נפתחת נגדו חקירה פלילית המייחסת לו מעשים חמורים. קריאה זו, השובת לב רבים, אינה משקפת עמדה מוסרית ראויה, באשר היא מתעלמת מחזקת חפותו של איש הציבור, מאפשרת ענישה שלא על יסוד ראיות מוצקות, ומסכנת באופן ממשי את יציבות השלטון, ואת כוחם של נבחרי ציבור לפעול ללא חשש מפני יריבים שיטפלו עליהם אשמות שווא.