מכון משפטי ארץ נשאל דרך אתר מורשת מספר שאלות הנוגעות לאתיקה של עריכת דין. הבעיה העקרונית איתה ניסינו להתמודד היא קיומה של מערכת המבוססת, על פי עדותם על עורכי הדין, על אמירת שקר, הונאה וניצול סעיפים טכניים לעיוות הדין. על רקע זה נשאלת השאלה - האם במערכת כזו אדם ישר תמיד יפסיד, ואם לא, באילו מקרים מותר לו לנהוג באופן דומה לזה הנהוג? רבני המכון השיבו לשאלות, ולהן מספר עקרונות העולים מתוך התשובות:
1. ככלל, צריך לתבוע כל תביעה ממונית דוקא בב"ד של תורה, ובכל מקרה של תביעה בבית משפט שאינה מותרת על פי ההלכה, אסור לעו"ד לייצג את הלקוח.
2. אסור לעו"ד לסייע לאדם להוציא ממון מאדם אחר שלא כדין תורה, או להפטר מחיוב שחל עליו על פי דין תורה.
3. כשם שאסור לגזול אדם פרטי, כך אסור לגזול או לסייע לגזל מתאגידים.
4. אסור לשקר בבית דין גם אם המטרה היא לקבל את מה שמגיע על פי דין.
5. כדי לממש את דין התורה, כלפי אדם שסירב להופיע בבית דין מותר להשתמש בכל הנימוקים המשפטיים המקובלים בבית משפט, גם אם הם טכניים לחלוטין. כמו כן, ישנם פוסקים הסבורים כי מותר לתבוע בבית משפט כסף בהסתמך על חוקים המנוגדים לדין תורה, על מנת לקבל מה שמגיע על פי דין תורה.
6. יש מחלוקת האם מותר לעו"ד לשקר בשם מרשו על מנת לקבל מה שמגיע לו על פי דין, אולם, מותר לו לומר דברים בשם מרשו גם אם אינו יודע שהם דברי אמת.
7. בדין הפלילי יש מתירים יותר חופש לעורך הדין לנהוג ע"פ המקובל, כיון שהוא אינו עובר על גזל או על השבת אבדה, והוא נוהג ע"פ החוקים שהמדינה עצמה קבעה. אבל עליו לזכור שלא זו הדרך להנהיג מדינה על פי התורה.
למאמר המלא קובץ PDF
