הרשם לקבלת עדכונים
מדינה כהלכה
ראיון של יהודה יפרח עם הרב עדו רכניץ במוסף שבת
חוקה על פי התורה, רצון העם והעדר כפייה דתית: לאחר שנים של עיסוק בסוגיות תורה ומדינה מפרסם הרב עדו רכניץ ספר מפורט על מדינת הלכה, אומר שהמציאות שהוא משרטט הרבה פחות מפחידה ממה שנדמה, וטוען כי לא רק החרדים מתייחסים למדינה כאל שטייטל, אלא גם חלקים בציונות הדתית
ראיונות עם אישי ציבור בעקבות הספר, פורסם במוסף שבת
בעוד רבנים ציוניים דתיים מבקשים לממש את החזון של מדינה שבסיסה הוא התורה, את נציגי הציבור החרדי הדבר לא מעסיק כלל ונציגי הציבור החילונים כבר רואים באופק את איראן
הרב יואל קטן, "תורת המדינה", עיתון בשבע:
הספר 'מדינה כהלכה' של הרב עדו רכניץ נותן תקווה ליצירת הלכה ברורה בתחום הסבוך של הנהגת הציבור במדינת ישראל
ביקורת של הרב אברהם סתיו על הספר באתר כיפה
ערב השקת הספר בין כסה לעשור תשע"ט מתוך יוטיוב
ראיון עם הרב רכניץ בעולם קטן לפני הוצאת הספר
תקציר הספר
חיבור זה מבוסס על שש טענות יסוד, ורובו מוקדש לדיון בהן ולהוכחת תקפותן.
הטענה הראשונה היא, שתורת ישראל מעלה על נס את השילוב שבין הדת למדינה. תרומתה המשמעותית של התורה לחקר מדעי המדינה היא, הן בעצם הקביעה שתיתכן מדינה המשלבת דת ומדינה, והן בשרטוט קווי המתאר ליחסי הגומלין שבין הדת למדינה. טענה זו אינה חדשה. היא נאמרה כבר על ידי יוסף בן מתתיהו, והיא עולה מן המקורות, החל מן התורה שבכתב וכלה בדבריהם של פוסקים בני זמננו, שדנו בסמכויותיהם של מוסדות השלטון הדתיים והאזרחיים במדינה היהודית.
הטענה השנייה היא, שהמשטר הדתי אינו מבוסס על ייצוג האלוקים באמצעות שלטון אנשי דת, כמקובל במשטרים תיאוקרטיים, אלא על החוק האלוקי, חוק התורה. שיטת משטר זו מקטינה את הסיכון שבני אדם יצברו לעצמם עוצמה בחסות הדת תוך שהם פועלים בניגוד לערכיה ולחוקיה. יחד עם זאת, ההלכה היהודית מכירה בסמכותם של בני האדם להוסיף חוקים ותקנות, כפוף לעקרונות שנקבעו בדין התורה. בשל כך, שיטת המשטר של המדינה היהודית תתואר כתיאונומיה חוקתית — שלטון החוק האלוקי.
הטענה השלישית שנעסוק בה היא, שלפי המקורות היהודיים, המשטר כולל שני מוקדים: מוקד דתי (הכהנים, הנביאים ותלמידי החכמים) ומוקד אזרחי (המלך, הנשיא ונבחרי הציבור).
הטענה הרביעית היא, שבין מוסדות המשטר הדתיים למוסדות המשטר האזרחיים יש יחסי גומלין. תחומי הסמכות של מוסדות המשטר האזרחיים אינם חופפים אמנם לאלו של מוסדות המשטר הדתיים, אך מוסדות המשטר האזרחיים משפיעים על ענייני הדת ומושפעים מהם, ואף למוסדות המשטר הדתיים יש השפעה על ההתנהלות השוטפת של מוסדות המשטר האזרחיים. להלן, יחסי גומלין אלו יכונו בשם — דגם ההשלמה. דגם זה מבטא תפיסה המצדדת בשילוב הדוק שבין דת ומדינה, ושוללת הפרדת דת ממדינה.
הטענה החמישית היא, שבשל היעדר עמידה בתנאים פורמאליים לכינונו של משטר מלוכני בימינו, שיטת המשטר המועדפת בזמן הזה, מנקודת מבטה של ההלכה, היא כזו המבוססת על רצון העם. יתר על כן, אף אם יתקיימו התנאים המאפשרים כינונו של משטר מלוכני, העם רשאי לצמצם את סמכויות המלך ולהפוך את המלוכה למוסד שבעיקרו הוא סמלי.
הטענה השישית היא, שתורת ישראל אינה מתכחשת לחירות האדם ולריבונות העם. היא דורשת אמנם מהאדם ציות לדין התורה, אך היא מכירה גם בכוחו של האדם לעצב את מדינתו ולקדם את מלכות האלוקים בארץ על פי הבנתו. עיקרון זה בא לידי ביטוי גם בהסתייגות מכפייה דתית ברשות הפרט, כפייה המאיימת על מרחב הבחירה החופשית של האדם.
