הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה תחרות דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך ועשית הישר והטוב טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה אופן קבלת עדות חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה טוהר המידות צנעת הפרט כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה

דיני מיסים בהלכה ג: מיסים לצדקה ומס עקיף (מע"מ)

הרב עדו רכניץ
מאז ימי המשנה היה מוטל מס לצורך מימון צדקה על בסיס ממון (פרוגרסיבי) כמו כן בקהילות ישראל היה מקובל מס עקיף על בשר כשר

שיעור 8: מיסים חלק ג - מיסים לצדקה ומיסוי עקיף

כפייה בצדקה וחלוקת הנטל

1.             בבא בתרא ח, ב

תנו רבנן: קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, נגבית בשנים - שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים, ומתחלקת בשלשה - כדיני ממונות; תמחוי נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה, שגבויה וחלוקה שוים; תמחוי - בכל יום, קופה - מערב שבת לערב שבת, תמחוי - לעניי עולם, קופה - לעניי העיר; ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה, ולשנותה לכל מה שירצו; ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים, ועל שכר פועלים, ולהסיע על קיצתן. אמר מר: אין עושין שררות על הצבור פחות משנים. מנא הני מילי? אמר רב נחמן, אמר קרא: והם יקחו את הזהב וגו'. שררות הוא דלא עבדי, הא הימוני מהימן, מסייע ליה לרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה. מאי שררותא? דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לפי שממשכנין על הצדקה ואפילו בע"ש. איני? והא כתיב: ופקדתי על כל לוחציו, ואמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: ואפי' על גבאי צדקה! לא קשיא: הא דאמיד, הא דלא אמיד. כי הא דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.

2.             רמב"ם מתנות עניים ז, י, וכן שו"ע יו"ד רמח, א

מי שאינו רוצה ליתן צדקה או שיתן מעט ממה שראוי לו - בית דין כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן. ויורדין לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו...

3.             שולחן ערוך יורה דעה רנו, ה

מי שישב במדינה ל' יום, היו כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה. ישב שם ג' חודשים, כופין אותו ליתן (לתמחוי, ישב שם ו' חדשים, כופין אותו ליתן) צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר. ישב שם ט' חדשים, כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברים בה את העניים ועושים להם כל צרכי קבורה. במה דברים אמורים, בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע. אבל אם בא לעיר כדי להשתקע, כופין אותו מיד.

4.             תוספות בבא בתרא דף ח, ב

אכפיה לרב נתן - וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים טו) ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו' ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין

5.             שו"ת הרשב"א החדשות, קכו; מובא גם בב"י יו"ד סוף סי' רנ

שאלת אם יכולים בית דין לחייב את הציבור לעשות צדקה לפי המס או לפי נדבה כאשר ידבנו לבו. תשובה: בזו אין כל המקומות שווים אלא יש מקומות שנהגו לפי הנדבה ויש מקומות שנהגו לפי המס. אבל שורת הדין יראה לפי מה שיש לכל אחד ואחד שכולן חייבין לפרנס את העניים והחיוב לפי הממון שממנו מפרנסים אותם. וכמה נחלקו בזה המקומות ועדיין היא מחלוקת והנותן לפי הברכה ראוי יותר לברכה.

6.             ערוך השלחן יו"ד רנ, יב

... ואמנם בזמן הרשב"א התחיל המצב להתמוטט ורבו עניים ולכן אמרו העשירים כיוון שמהצדקות שלנו לא יספיק לצרכיהם אם כן מה בצע בקופה של צדקה, יחזרו על הפתחים וכל אחד יתן כפי נדבת ליבו והבינונים אמרו לפי ממון כלומר, שתהיה קופה של צדקה ופסק הרשב"א שהדין עם הבינונים לפי שמדין תורה כן הוא ואי משום שלא יספיק יחזרו אח"כ על הפתחים.

וזהו שאומר שהדור נדלדל כלומר, שהקופה אינה מספקת ולכן התחיל בזמנו חילופי מנהגים יש מקומות שנתנו לפי נדבת ליבן ויש לפי המסים והכל מפני לחצינו זו הדחק.

7.             ערוך השלחן יו"ד רמ"ח, יג

...ויראה לענ"ד דכיוון דקיימא לן דכופין על הצדקה, ועכשיו בזמן הזה ידוע שאין לנו כח לכוף.

8.             שו"ת הרשב"א ג, שפ

הצדקה ופרנסת העניים לפי ממון הוא, וכההיא דרבא, דכפא לרב אמי ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה, ולפום גמלא שיחנא, ומלח ממון חסר. וכבר אמרו בפרק מציאת האשה: בנקדימון בן גוריון, שאעפ"י שהיה עושה צדקה הרבה, כי לא עביד כדבעי.

9.             שולחן ערוך יורה דעה רנ, ה

עניי העיר מרובים, והעשירים אומרים: יחזרו על הפתחים, והבינונים אומרים: שלא יחזרו על הפתחים אלא תהיה פרנסתן מוטלת על הצבור, לפי ממון, הדין עם הבינונים. הגה: כי עיקר חיוב הצדקה לפי הממון.

הגבלת מקסימום בצדקה

10.         רמב"ם מתנות עניים ז, ה

בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו וכמה עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר, ואחד מעשרה בנכסיו בינוני, פחות מכאן עין רעה, ולעולם לא ימנע עצמו משלישית השקל בשנה, וכל הנותן פחות מזה לא קיים מצוה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה לאחר.

11.          שולחן ערוך יורה דעה רמט, א

שיעור נתינתה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר; ואחד מעשרה, מדה בינונית; פחות מכאן, עין רעה. וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה.

הגה: ואל יבזבז אדם יותר מחומש, שלא יצטרך לבריות.

12.         שו"ת אגרות משה, יו"ד קמג

על כל פנים הרמ"א שכתב 'ואל יבזבז יותר מחומש בצדקה', פליג וסובר שאסור...ודעת הרמב"ם והמחבר צריך עיון. על כל פנים למעשה, אין לבזבז יותר מחומש אם לא לחשש פיקוח נפש.

13.         שו"ת מנחת יצחק ה, לד

הנה מדברי הש"ע במחבר (יו"ד סי' רמ"ט סעיף א'), מוכח דבידו משגת, ואין חשש עוני, יכול לבזבז יותר מחומש, וכ"פ החכמת אדם (ה' צדקה כלל קמ"ד), ואהבת חסד, (פ"כ סעי' א')...

ראיתי בדרכי משה השלם, שעל דברי המחבר בש"ע, עד חומש מצוה מן המובחר כו', כתב למקור הדברים, בפ' נערה שנתפתתה א"ר אילעי באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות עיין שם, ש"מ דלא בא לחלוק על דברי המחבר, אלא למלאות דבריו, דבאין ידו משגת אסור לבזבז, אבל בידו משגת, י"ל דמודה לדברי המחבר.

ואם כן הלכה למעשה כמו בזמן הזה שבכל עת יש עניים נצרכים לפנינו, וביותר עניי ארץ ישראל, שפיר יכול מי שידו משגת לבזבז יותר מחומש ומצווה קעביד.

מיסוי עקיף בהלכה

14.         שו"ת חתם סופר חלק ה (חושן משפט) סימן קיז

נפשו היפה בשאלתו נידון קהלתו שמאז נהגו להשכיר הבריוועלגעלד דהיינו לשלם מכל ליטרא בשר ומזה הי' סיוע למסים ועולי' ושוב זה כמו חמש שנים הסכימו שלא להטיל מס על אוכלי בשר אלא להעריך כל א' הערכתו וכדין וכהלכה, ועתה נתחלקו לצדדין יותר מחצי מנין ובהם רוב בנין רוצים להסיר מעל שכמם משא ההערכה ולהטיל על הבשר וחצי האחר ממאנים מטעם שעי"ז יפסידו להפחותי ערך והם רוב אוכלי בשר וירוויחו העשירים...

והכא פשיטא דדינא הוא להעריך אותו חלק מס שעפ"י ממון יעריכו עפ"י עשרו ומשאו ומתנו של ב"א לא על המאכלים ומשקים אעפ"י שמאז הי' נוהגי' כן אז הי' בהסכמת כולם והי' יכולי' להסיע לעבור על דין תורה אבל עכשיו שחזרו לדין תורה שוב א' יכול לעכב והוא פשוט

15.         שו"ת שואל ונשאל חלק ה - חושן משפט סימן נ

שאלה. בעירנו אי ג'רבה שיש לנו מימי הראשונים תקנה לשלם מס על בשר הבהמות ומהכנסת המס מספקים רוב צרכי העניים והתלמידי חכמים והבית דין וכיוצא. ומוכרים הכנסת אותו המס אל כל אשר ירצה לקנות מראשית השנה למשך שנה. אבל על העופות אינם משלמים כלום. והנה בימים הללו רבו מאד קוני העופות ומזה ירדה ההכנסה מהמס הנז' ואינו מספיק לצרכי העניים וכיוצא. ורצו שבעה טובי העיר לתקן מחדש מס על העופות כמחצית מס בשר הבהמות בערך למען יספיק ההכנסה הנז'. ויש שערערו בדבר ואומרים כי אם יחסר להם דבר בהכנסה יכולים להוסיף בהערכת הנותנים ופסקות של צדקה וכיוצא. ושבעה טובי העיר אומרים שכדאי רק לתקן המס וטעמם כי גביית ההערכות קשים הם מאד כי זה אומר בכה וזה אומר בכה והדבר מביא לידי מחלוקת בהערכה. ועוד דיש משלמים ויש אינם משלמים ואין כח בית דין יפה בגביית הממון ואין להם דרך רק להמתין הועד עד אשר יצטרך אותו האיש שלא רצה לשלם לאיזה דבר צבוריי ונפרעין ממנו...

ובנ"ד לפי הטענות המבוארות בשאלה דברי האומרים לתקן שיהיה מס גם על העופות שלא תלקה מדת הדין שזה משלם וזה אינו משלם נראה דהם דברים צודקים ואמתיים וצריך כל אחד ואחד להשתתף בעזרת העניים הנצרכים לפי יכלתו.

16.         הרב אורי סדן, הגדלת נטל המס - חלוקה צודקת?, אתר מכון כתר

קיימת שיטת חלוקה נוספת של המס והיא תשלום עבור צריכה אשר ניתן למצוא לה מקורות כבר בתוספתא (ב"מ פי"א הי"ב). בעבר היה מקובל מאד מס מסוג זה אשר נגבה לפי מידת צריכת הבשר עבור מטרות שונות של הקהילה ('הג'בילה'). היו קהילות שגילו עניין במעבר לשיטת מיסוי זו שכן הגביה המרוכזת מבעל האטליז היתה נוחה הרבה יותר ופטרה מן הצורך להחזיק מערכת שומא וגביה...

מס ערך מוסף (מע"מ) פועל אף הוא על פי אותו עקרונות ומעלה את אותה הדילמה, שכן יש מקום להסתפק כיצד לראות אותו: כמס המוטל באופן שווה, הפוגע בעיקר בעניים, שכן חלקו היחסי של מס זה מכלל הכנסותיו של העני (15%) גדול יותר מחלקו היחסי של המס בהכנסות העשיר (10%)[1]. או שזהו מס המאזן בין שתי צורות הגביה שכן בפועל חמשת העשירונים העליונים צורכים יותר ולכן משלמים יותר מע"מ מחמשת העשירונים התחתונים (ביחס של 1:2).

חלוקת נטל המס במדינת ישראל לאור ההלכה

בעולם המערבי ובמדינת ישראל בפרט לא מקובל עוד לגבות מס לפי נפשות ממש ולמעשה נשארנו עם שני סוגי מסים: מסים ישירים כדוגמת מס ההכנסה, ומסים עקיפים כדוגמת המע"מ. אם נבחן את הרכב הכנסות המדינה ממסים נגלה באופן מפתיע כי הכנסות המדינה מתחלקות באופן שווה בין שני סוגי מסים אלו[2]. בכך דומה חלוקת המסים במדינת ישראל לדרישת ההלכה כי המיסוי יתחלק חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות, גם אם השיקולים אשר הובילו לאיזון זה אינם העקרונות ההלכתיים שנזכרו לעיל.

מקורות נוספים

הרב כתריאל פ. טכורש, "מערכת המיסים לאור התורה", בצומת התורה והמדינה כרך ב, עמ' 287. ראו כאן.

הרב שלמה לוי, "מיסוי עפ"י חז"ל – אחיד או פרוגרסיבי", צהר לו, תשס"ט. ראו כאן.

הרב יאיר אטון, "שיקולים תורניים בחלוקת נטל המס", מישרים ג, עמ' 257-238, אתר אסיף. ראו כאן.

הרב אורי סדן, הגדלת נטל המס - חלוקה צודקת? ראו כאן.

מכון כת"ר, הפחתת מס הכנסה, אתר מכון כת"ר. ראו כאן

 

 

 

 

 

 

 

[1] הנתונים מתבססים על נתוני משרד האוצר (מינהל הכנסות המדינה דו"ח שנתי 2009-2010).

[2] לדוגמא: בשנת 2009 הכנסות המדינה ממסים התחלקו באופן שווה בין הכנסות ממע"מ ומסים עקיפים נוספים (86.5 מליארד ₪) ובין הכנסות ממס הכנסה ומסים ישירים נוספים (86 מליארד ₪)..