הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה תחרות דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך ועשית הישר והטוב טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה אופן קבלת עדות חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה טוהר המידות צנעת הפרט כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה

רווחה יהודית 5: זכויות חברתיות

הרב עדו רכניץ
במדינת ישראל ישנו דיון בשאלה האם רצוי לקבוע זכויות חברתיות בחוק. בשיעור זה נלמד שאין בהלכה זכויות חברתיות המאפשרות לנזקק לתבוע את הפרט או את החברה לסייע לו.

1.      נוסח מבואר של הצעות לחוקה - חוברת מס' 2, ירושלים תשס"ו, עמ' 45

חלופה א' - הוראה בדבר מחוייבות הרשויות לשקוד על פיתוח תנאי מחיה ורווחה נאותים, ללא ציון של זכות האדם לכך.

חלופה ב' - הוראה המעגנת זכות יסוד לרווחה ולתנאי קיום נאותים, אשר כפופה ליכולת הכלכלית של המדינה, ובצדה עיגון נפרד של הזכות לחינוך. 

חלופה ג' - הוראה המעגנת זכות יסוד לביטחון סוציאלי ולתנאי קיום נאותים ובצדה עיגון נפרד של הזכות לחינוך, הזכות לבריאות והזכות לאיכות הסביבה.

סעיף  בדבר  כיבוד  זכויות  הרווחה  וסעיף  בדבר  זכויות  ביחסי  עבודה  נוספים  לכל  אחת מהחלופות באופן דומה.[1]

האם צדקה פרטית היא זכות או חובה?

2.      שולחן ערוך חו"מ עה, יא

אמר ליה: חייב אני לך מנה, והלה אומר: ודאי לי שאינך חייב לי כלום, פטור, אף על פי שיודע [החייב] בודאי שהוא חייב, דהוי כאילו מחל לו.

3.      פסחים קיב, א

לרבי עקיבא, דאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות...

4.      בבא בתרא קי, א

לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות... עבודה זרה – עבודה שזרה לו...

5.      רמב"ם מתנות עניים י, יח, וכך נפסק גם בספר שולחן ערוך יורה דעה רנה, א

לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים ואמרו: 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות', ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות.

6.      כתובות סז, ב; וכן רמב"ם מתנות עניים ז, ט, שולחן ערוך יורה דעה רנג, ט

אין לו [לעני כסף] ואינו רוצה להתפרנס [מהצדקה]... נותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונותנין לו לשום הלואה.

7.      רמב"ם שאלה ופקדון פרק ה הלכה א, וכן שו"ע חו"מ שא, ו, ע"פ בבא קמא לט, א

מי שהפקידו אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שאין לו תובעים.

8.      גיטין ז, ע"ב. וכן שולחן ערוך יורה דעה רמח, א

אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה.

כפייה על צדקה פרטית ומשמעותה

9.      בבא בתרא ח, ב

מאי שררותא? דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לפי שממשכנין על הצדקה ואפילו בערב שבת. איני? והא כתיב: ופקדתי על כל לוחציו, ואמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: ואפי' על גבאי צדקה! לא קשיא: הא דאמיד, הא דלא אמיד. כי הא דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.

10.  רמב"ן בבא בתרא דף ח עמוד ב, ד"ה הא דמקשינן, הובא בב"י יו"ד רמח, א, כפירוש לרמב"ם

אבל כשהן כופין על קיצותן של בני העיר היינו שררותא ובעינן תרי, וכל שכן שפעמים שהן כופין למי שהוא אמיד לעשות צדקה שלא מחמת קיצות הקופה, כגון הא דאכפייה רבא לרב נתן בר אמי דלאו מחמת קיצותא דמתא הוה אלא שהיה עשיר ולא הוה עביד כדבעי ליה.

11.   המאור הגדול מסכת בבא קמא יח, א, בדפי הרי"ף - הבחנה בין פרטי וציבורי

ודאמר צדקה הרי היא כנדר לבל תאחר וכלהו נדרי בדבור פה בלחוד אינון אבל האי נודר אי אתי למיהדר ביה בעון קאי וב"ד לא מצו למעבד ליה מדעם ולא עניים אית להון בהדיה עסק דברים... ושמעינן מדברי רבינו האי גאון ז"ל דמאי דאמרי' התם שממשכנין על הקופה אפי' בע"ש לא אמרו אלא בדבר שהוא תנאי בני העיר ותקנתם כדקתני התם רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי.

12.  תוספות בבא בתרא ח, ב, ד"ה אכפיה

אכפיה לרב נתן - וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מצוות עשה שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין בית דין של מטה מוזהרים עליה, וגבי צדקה כתיב 'כי פתוח תפתח את ידך לו' וכתיב 'כי בגלל הדבר הזה יברכך' (דברים טו)?

ואומר רבנו תם דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי.

ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו'.

ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין... הכי פירושו, אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה...

13.  הרשב"א כתובות דף מט עמוד ב, ד"ה כי הוה - כפיה בגופו ולא בממונו

כי הוה אתי לקמיה דרבא אמר ליה ניחא לך דמיתזני בניך מצדקה ולא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד מכפינן ליה בעל כרחו. כלומר מדין צדקה, מיהו לא נחתינן לנכסיה...

14.  רמב"ם הלכות מתנות עניים ז, י, וכן שו"ע יו"ד רמח, א - כפייה בגופו ובממונו

מי שאינו רוצה ליתן צדקה או שיתן מעט ממה שראוי לו, בית דין כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן, ויורדין לנכסיו בפניו[2] ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן, וממשכנין על הצדקה ואפילו בערבי שבתות.

15.  רמב"ם הלכות נחלות פרק יא הלכה יא

ומי שנשתטה או שנתחרש בית דין פוסקין עליו צדקה אם היה ראוי.

16.  רמב"ם הלכות מכירה פרק כב הלכה טו

דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים אינו כדין ההדיוט בקנייתו שאילו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית או יהיה אסור עלי או אתננו לצדקה אף על פי שאינו מתקדש לפי שאינו בעולם הרי זה חייב לקיים דברו שנאמר ככל היוצא מפיו יעשה.

הואיל והדבר כן אם צוה אדם כשהוא שכיב מרע ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים, או כל שכר בית זה לעניים זכו בהן העניים.

17.  כסף משנה הלכות נחלות פרק יא - שעבוד ממון

ואפשר לומר שטעם רבינו משום דמסתמא כל אדם ניחא ליה למעבד צדקה מממוניה וגם כי ממונו של אדם משועבד לעשות ממנו צדקה...

18.  רדב"ז הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה י

ונ"ל דשאני מ"ע של צדקה שיש בה תקנה לעניים והרי הוא כחוב עליו וכופין אותו לפרוע חובו ויורדין לנכסיו כאשר עושין למי שמסרב לפרוע החוב אשר עליו.

19.  קצות החושן סימן רצ ס"ק ג

ובעיקר דברי הכסף משנה שכתב דממונו של אדם משועבד לעשות ממנו צדקה, ונראה מיניה דס"ל שעבוד נכסי בצדקה כמו בשאר חוב, לענ"ד כן הדברים נכונים... וכן נראה מהא דכתב הרמב"ם בנשתטה דב"ד יורדין לנכסיו לצדקה, ואם אין בו משום שעבוד נכסי אלא מצוה הוא דרמיא עליה א"כ היכי מעשין את השוטה למצוה כיון דפטור הוא מסוכה ולולב אמאי יתחייב יותר בצדקה, אלא נראה מזה דשעבוד נכסי אית ביה דממונו משועבד כמו בשאר חובות...

אבל בצדקה נראה לענ"ד כדברי כסף משנה כיון דכתיבה בתורה מצות צדקה הרי הוא כמו מצות הענקה דיש בו משום שעבוד נכסי וממונו משועבד ליתן לעניים, והא דאין יורדין לנכסיו כשהלך למדינת הים היינו כמ"ש שם בכסף משנה משום דעושה צדקה בכל עת במקום שהוא... ולפי מ"ש דבצדקה אית ביה שעבוד נכסי ליתן ממונו לצדקה וא"כ ממון עניים גביה הוא כאילו חייב להם חוב ממש, א"כ זה שאנו כופין אותו היינו להחזיר לעניי עולם מה שחייב להם ובזה ודאי אפילו מתן שכרה בצדו נמי מוטל על הב"ד להחזיר מה שחייב כיון דנכסוהי נשתעבדו...

20.  נתיבות המשפט ביאורים סימן רצ, ס"ק ח - שעבוד ממון כאשר יש תובע

ולפענ"ד נראה דליכא שעבוד נכסים רק במקום שדין ב"ד לכופו על הצדקה, כגון (לפרוע) [לפרנס] קרובו או ליתן לקופה ולתמחוי של העיר שבאו החיובים עליו שלא מכח דיבור פיו, אבל צדקה שבא עליו מכח דיבור פיו הוי כנדר וליכא שעבוד נכסי.

21.  מחנה אפרים הלכות צדקה סימן א

והשתא נב[ו]א לנדון דידן באם תפס העני סך מה מקרובו העשיר כדי לפרנס אם זכה באותו ממון, מי נימא כיון דקרובו העשיר חייב לפרנסו ועליה רמי יותר מאחרים וכופין אותו על כך כמו שכתב הרשב"א בתשו' הביאה הב"י בסי' רנ"א ה"ז העני זכה במה שתפס. אבל מדברי רבינו ירוחם ז"ל בנכ"ג ח"ה נראה שחולק עם הרשב"א וס"ל דאע"פ שקרובו קודם לכל אדם מ"מ אין כופין אותו על כך שכתב ז"ל דהא דכופין את האב לזון את בניו בתורת צדקה היינו בעודם קטנים אבל אם הגדילו אין כופין אותו אלא כמו שכופין אותו על שאר העניים עכ"ל...

וכשנדקדק בדברי הרשב"א ז"ל יראה דאיהו ג"כ לא ס"ל להא דהמרדכי אלא גבי בניו ובנותיו דוקא הוא דכתב הכי...

22.  צפנת פענח הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה י

כבר הארכתי בזה לעיל דבצדקה מה ששייך ליתן לקופה כופין אותו אך לא בגדר שיעבוד נכסים רק דמכין אותו וממשכנין אותו בגדר כפייה לא בגדר גבייה.

כמה גובים ממי שאינו נותן?

23.  שולחן ערוך יורה דעה רמט, א, ע"פ רמב"ם הלכות מתנות עניים ז, ה

שיעור נתינתה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר; ואחד מעשרה, מדה בינונית; פחות מכאן, עין רעה. וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה.

24.  שביתת יום טוב הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה י

מה שפי' בהל' מתנות עניים שכופין למי שהוא אמיד שיתן לפי אומד ממונו ולא יותר דהיינו מה שתקנו מעשר מנכסיו.

25.  שו"ת בית דינו של שלמה יו"ד סימן א, עמ' 118

דאומד זה למעשרות היה ועליה הוא דכפינן ליה ומלקינן ליה עד שיתן מעשר שהוא שיעור הראוי לכל אדם לבד מי שאין לו סיפוקו...

מי תובע את היחיד?

26.  תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן נג

נראה דסוגיא דעלמא בתר מהר"ם אזיל בהאי מילתא. ובפשיטות דרך, ומנהג הוא שהגבאים תובעים על מי שמעמיד על עצמו בכה"ג קנסות לצדקה.

27.  שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רצג - כאשר אין זכות אין כפייה

שאלתם ראובן שהקדיש מנה מנכסיו בשעת מיתה ושיקח שמעון בנו מהם קרקע להקדש ושיחלק הוא פירותיו בכל שנה ושנה בזמן ידוע ועל מנת שלא יהא רשות ולא צווי ולא מניעה לשום אדם בעולם לא בקרקע הקדש ולא בפירותיו ולא בחלוק מעותיו אלא בנו והבאים מכחו. ועכשיו עבר זמן רב ולא קנה שמעון הקרקע, אם יכולין גבאי ההקדש לכופו לקנות הקרקע כדי שתגיע הנאת /הנאה/ לעניים או לא,

תשובה שמעון זה עובר על דברי אביו ועובר בשתים אחת שעובר על דברי אביו ועוד שמצוה לקיים דברי המת ועוד שמונע צדקה מאי זה עני שיהיה. אבל מ"מ ממון זה אין לו תובעין שהרי יכול ליתן הפירות למי שירצה ושלא ליתן לאדם אחר, וכיון שכן אין לגבאי ההקדש לתבעו ולכופו שאין בעלי דברים שלו ואף על פי שהם יד עניי העיר.

28.  שו"ת הרמ"א סימן לא

תניא בתוספתא פרק הגוזל ופרק חזקת: האומר תנו מאתים זוז או ספר תורה לבית הכנסת יתנו לבית הכנסת שרגיל בה כו', עוד מאתים זוז לעניים יתנו לעניים שבאותה העיר. וכתב המרדכי פ"ק דב"ב דמיירי דוקא שדר באותה העיר, ולא תיקשי לההיא דקתני כשהם חוזרים מביאים עמהם ומפרנסין בהן אנשי עירן, עכ"ל. הרי קמן דצריך ליתנו לאותה העיר שנפטר בה ראובן... ותדע, שהרי במרדכי פרק בני העיר אחד שנדר לצדקה אם ישחק ועבר על שבועתו, ועתה שואלין גבאים שבעירו מה שנדר והוא אומר שרוצה ליתן חוץ לעירו במקום שהוא חפץ, ופסק מוהר"ם דצריך ליתן לעניי עירו עכ"ל... צדקה הראויה לעניי אותה העיר ודאי כופין וממשכנין עליה ומיקרי אית ליה תובעים, דהרי תובעים אלו ידועים שהם גבאי העיר שהם יד עניים... ועכ"פ במקום שראוי דוקא לעניי אותה העיר נראה דמיקרי ממון שיש לו תובעין. ובלאו הכי אי אפשר לפרש ההיא דכופין על הצדקה לפי דעת הפוסקים כדפרישית.

29.  שו"ת ב"ח (ישנות) סימן לז

וכן בצדקות שאדם מנדב או מנדר בבית הכנסת בפני הקהל אפילו נדר ליתן יותר ממה שראוי לו מכל מקום כיון שנדר ליתן הרי הוא בכלל נדרים ואזלינין בתר אומדנא דמוכח דוודאי אדעתא דגבאי הוא מנדר והן מוציאין ממנו בע"כ אי נמי אפילו היה מנדב בביתו אם מפרש לעניי אותה העיר או לבה"כ זו גם בזה מוציאין ממנו בע"כ אבל במנדב בביתו סתם אם אעשה כך וכך אתן לצדקה כך וכך נראה דאין כח ביד ב"ד להוציא ממנו בע"כ וזהו מב' טעמים טעם האחד לפי שיכול לומר אתן לעניים חוץ לעיר במקום אשר אני חפץ...

צריכין אנו לטעם שני והוא עיקר דאין כופין על הצדקה אלא להיכא שאינו רוצה ליתן כל עיקר כו' כדלעיל אבל בנודר ליתן כך וכך לעניים אין שם כפייה דמאחר דצדקה זו נכנסת בכלל הנדרים ויכול לשאול עליה כדתנן נשאלין אפילו על ההקדשות א"כ אין כאן כפיית ב"ד שהרי אם ירצה יקיים נדרו ואם לא ירצה לקיים נדרו יהא נשאל עליה ואין על הב"ד לכוף אלא בחיוב גמור

30.  תומים סימן כו ס"ק ה

וכן מה שכתב הב"ח (סעי' ו) דמצי אמר אתן לעניים בעיר אחרת ומתי שארצה, גם זה לא נהירא, דהא כיון דלא פירט איזה עניים, עניים הראשונים הבאים ליטול צדקה חייב ליתן להם, ואם מסרב עובר בבל תאחר כמבואר בגמרא דר"ה פ"ק (שם) ובשו"ע יור"ד סי' רנ"ז (שם), ע"ש, ופשיטא דכופין אותו מבלי לעבור על לאו דלא תאחר, ולכן יפה תמה הבדק הבית.

צדקה ציבורית: האם חובה?

31.  רמב"ם מתנות עניים ט, א-ג

כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה אנשים ידועים ונאמנים שיהיו מחזירין על העם מערב שבת לערב שבת ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו, והן מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים, וזו היא הנקרא קופה...

מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה, אבל תמחוי יש מקומות שנהגו בו ויש מקומות שלא נהגו בו, והמנהג הפשוט היום שיהיו גבאי הקופה מחזירין בכל יום ומחלקין מערב שבת לערב שבת.

32.  דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ט הלכה א

חייבין להעמיד כו'. והיא תקנה דרבנן.

33.  קרית ספר הלכות מתנות עניים פרק ט הלכה א

העמדת גבאי צדקה וסדר חילוקה הכל תיקון חכמים ז"ל.

34.  ערוך השולחן יורה דעה סימן רנו, סעיף א

ועתה בעוונותינו אין לנו לא קופה ולא תמחוי שמפני לחץ הפרנסה וריבוי העניים אינו באפשרי רק כל יחיד מישראל נותן צדקה מכיסו.

35.  חכמת אדם שער משפטי צדק כלל קמז סעיף ד

ובזמן הזה אין נוהגים בקופה ותמחוי מכל מקום כל עיר ועיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהן גבאים לצדקה ידועים לנאמנים וצריכין הגבאים שיהיו חכמים ונבונים שידקדקו על כל עני ועני ליתן לו הצריך ושלא יהיו העניים רמאים חוץ ממי שמבקש שיאכילוהו אין מדקדקין אחריו.

36.  שולחן ערוך יורה דעה רנ, ה, ע"פ שו"ת הרשב"א החדשות, קכו, וכן אחרונים נוספים[3]

עניי העיר מרובים, והעשירים אומרים: יחזרו על הפתחים, והבינונים אומרים: שלא יחזרו על הפתחים אלא תהיה פרנסתן מוטלת על הצבור, לפי ממון, הדין עם הבינונים. הגה: כי עיקר חיוב הצדקה לפי הממון.

 

[1] עו"ד סיגל קוגוט ועו"ד איל זנדברג, נוסח מבואר של הצעות לחוקה - חוברת מס' 2, ירושלים תשס"ו, עמ' 45, מתוך אתר ועדת חוקה http://www.huka.gov.il/wiki/materials/huka_for_print.pdf

 

[2] הש"ך יורה דעה סימן רמח ס"ק ד, הביא את דעת הב"ח שהוא הדין שלא בפניו, וחלק עליו וכתב שדווקא בפניו יורדים לנכסיו.

[3] שו"ת דברי חיים חושן משפט חלק ב סימן נט; שו"ת דברי מלכיאל חלק א סימן לה; שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן שג.