הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים שיתוף נכסים

מלצר שאוכל באולם שמחות

בעל אולם חייב לתת למלצרים לאכול ממאכלים מעוררי תיאבון והעובד אינו יכול לוותר על זכות זו. מתוך שו"ת משפטי ארץ חלק א

שאלה

האם מותר לאדם העובד כמלצר באולם שמחות לאכול מדין "ואכלת ענבים כנפשך כשבעך"? אם אכן מותר, מה הדין כשבעל האולם אוסר על העובדים לאכול, האם משתנה הדין בעקבות כך?

תשובה

עובד בשדה רשאי לאכול מהגידולים קודם שנגמרה מלאכתם (שו"ע חו"מ שלז, ב), אבל לאחר שנגמרה מלאכתם אינו אוכל (שם, ג) ולכן בעל האולם אינו חייב לאפשר לך לאכול. גם כאשר העובד זכאי לאכול, המעסיק יכול להתנות עם העובד שלא יאכל (סמ"ע שלז, ג), ובתנאי שיעשה כן מראש, לפני כניסתו לעבודה. כיון שעבודת המלצר נעשית באוכל שנגמרה מלאכתו, העובד אינו זכאי לאכול.

אולם, מסיבה אחרת צריך המעסיק לתת לך לאכול, לפחות ממאכלים שיש בהם ריח והם מעוררים את התיאבון. שהרי מצאנו בשו"ע (או"ח קסט, א): "כל דבר שיש לו ריח והאדם תאב לו צריך ליתן ממנו לשמש [מלצר] מיד, ומדת חסידות לתת לו מכל מין ומין". כלומר: בעל האולם חייב לתת למלצרים לאכול מעט בלבד. בניגוד לעובד בשדה, בעל האולם רשאי להגביל את הכמות שהמלצרים אוכלים, ובלבד שייתן להם משהו, ובניגוד לעובד בשדה, בעל האולם אינו יכול להתנות עם המלצר שלא לאכול בכלל (משנה ברורה שם, ג). כמו כן מבואר בשו"ע (או"ח קע, ג) שבסוף הסעודה צריך להשאיר אוכל למלצרים.

אם יש מנהג קבוע צריך ללכת אחר המנהג, אך ניתן להתנות עמם בניגוד למנהג (שו"ע חו"מ שלז, ו; ראו עוד פתחי חושן שכירות ז, ט). בכל מקרה אי אפשר שלא לתת למלצרים לטעום כלום, כאמור.