הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים שיתוף נכסים

עיקרי דיני אונאה ואונאת מוכר גוי

הרב יובל חסיד
האם מי שקונה מוצר והמוכר לא ידע ששווה הרבה יותר צריך להודיעו? ומה הדין אם זה גוי? מצורף תקציר עיקרי דיני אונאה ומקורותיו. אכן על אף ש"גוי אין לו אונאה" יש שפסקו שעדיין מדובר באיסור אך ללא חיוב. ובמקרים רבים יש להחיל אותו באופן מלא על גויים כדי לקדש את ה'.

השאלה

שלום!

האם מי שקונה מוצר והמוכר לא ידע ששווה הרבה יותר צריך להודיעו? ומה הדין אם זה גוי?

אם אפשר תשובה גם עם כמה מראי מקומות.

תודה רבה

התשובה

לצורך התשובה נביא בקצרה את עיקרי דיני הונאה ומקורותיהם

 

איסור הונאה הינו איסור מן התורה שנוגע לדיני מקח וממכר (ויקרא כה' יד'): 

"וְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו"

וכן פשוט בשולחן ערוך (חושן משפט רכז, א).

 

לעניין גדרי הונאה, חז"ל שיערו שכשאדם טועה במחיר - אם הפער בין המחיר ששולם למחיר השוק הוא פחות משישית הסכום - הרי המתאנה מוחל, אבל אם הפער בין המחיר ששולם למחיר השוק גדול משישית - הרי המתאנה אינו מוכן לקיים את המקח ויכול לחזור בו אם ירצה אם ההפרש הוא בדיוק שישית אז על המאנה להחזיר את ההפרש והמקח קיים (מסכת בבא מציעא, דף מט' ב'. שולחן ערוך שם סעיף ב'-ד').

 

דין זה נאמר בין בקונה ובין במוכר, אלא שלגבי הקונה, אם הייתה טעות והוא שילם מחיר יקר יותר - הגבילו את זמן החזרה מהמקח עד שיוכל להראות למוכר אחר או לקרובו, כיוון שהחפץ בידיו ויכול להראותו לאחרים. מה שאין כן מוכר שטעה ומכר במחיר זול מידי - יכול לחזור בו לעולם כיוון שאין החפץ בידו, אלא אם כן מכר חפץ ששוויו ידוע וניתן לבירור, ואז אינו חוזר בו אלא עד כדי שיוכל לברר את מחירו. וכן אם מתברר שידע שטעה ולא תבע את ההחזר - הרי זו מחילה ואינו יכול לתבוע שוב.

 

גם כשהאונאה קטנה משישית והאומדנה היא שיש מחילה - יש אומרים שאסור לכתחילה לעשות כך, ורק בדיעבד אין צורך להחזיר (שולחן ערוך שם, סעיף ז', ועיין בסמ"ע שם ס"ק יד').

 

אונאת הגוי לא נכללת בדברי התורה, כפי שמדוייק בלשון הפסוק "איש את אחיו", וכן נפסק בשולחן ערוך "שעובד כוכבים אין לו אונאה" (שולחן ערוך חו"מ רכז, כו) אבל כתבו הפוסקים שראוי מאוד להיזהר בכך הן מפני חילול השם (ראה: ים של שלמה על מסכת בבא קמא, פרק י' סימן כ'). ומעבר לכך הרמ"א (חו"מ שמח,ב) כתב שיש אומרים (רמב"ם גניבה טז,ח) שאסור להטעותו (בלי קשר לחילול השם). הסמ"ע ביאר את דברי הרמ"א שאמנם אין כאן לאו של "לא תונו", אך עדיין הדבר כלול באיסור גניבת דעת שחל גם על גוי, ורק בדיעבד אם אונה אותו לא צריך להחזיר.

 

מעבר לכך, מסתבר שאם יהיה בזה קידוש השם אם יחזיר, הרי שהוא מחויב בכך, שלא גרע מהשבת אבידה, שגם היא נאמרה בתורה על אחיך אך מחויבים להחזיר במקום של קידוש השם (שלחן ערוך חושן משפט רסו, א). וכן כתב במשפט אונאה (עמוד סב בביאורים), ובהערות שם הביא שנחלקו בכך האחרונים: שו"ת משאת בנימין (סימן תט) וכנסת הגדולה (חו"מ הגב"י קפג אות קנד). ושם נידון היחס בין דין זה לדין השבת אבידה.

 

וכן מבואר בבאר הגולה על דברי הרמ"א (שמח,ב), וכך הוא מסיים:

"ואני כותב זה לדורות, שראיתי רבים העשירו את עצמם מטעות עכו"ם, ולא הצלחו וירדו מנכסיהם ולא הניחו אחריהם ברכה, ורבים אשר קדשו ה' והחזירו טעות עכו"ם בדבר חשוב, גדלו והצליחו והעשירו, והניחו יתרם לעולליהם, וכ"כ בספר חסידים [תתרע"ד] ואם זה בעכו"ם, שהיה ממונינו וחיינו בעיניהם הפקר כמ"ש חז"ל, בניך עולפו וגו' כתוא מכמר [ב"ק קי"ז א'], ק"ו מעתה שכמה מהחיוב עלינו לאלו אחינו מהאומות המכירין ה' אחד ומכבדין תורתו, ומאמינים בה שהיא אלהים, וקורין אותה [הייליגע שריפט], ומשמרין כפי המחוייב עליהן מדין תורתינו דהיינו הז' מצות, וגם אינן מניחין לעקם לנו אפילו שערה קטנה אפילו מגדול שבגדולים שלהן, ופשתה כהה שבנו לא יכבוה, ולא זו בלבד אלא שעושין, ג"כ גמילות חסדים רבות עם עניים שלנו, דכמה וכמה מתפרנסים רק מנדבת ידם, וא"כ איך נוכל להיות כפויי טובה ח"ו, ולא נאמר כיוסף שאמר ואיך אעשה הרעה הגדולה וחטאתי לאלהים]"

התשובה נכתבה על ידי הרב יובל חסיד ונערכה ע"י הרב חיים בלוך