הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה תחרות דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך ועשית הישר והטוב טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה אופן קבלת עדות חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה טוהר המידות צנעת הפרט כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה

פתיחת ברכה מתחרה

הרב אורי סדן
מותר ליישוב דתי לפתוח ברכה שיהיו בה שעות רבות יותר לשחייה נפרדת, גם אם ביישוב סמוך ישנה ברכה אחרת, שאין בה שעות רבות לשחייה נפרדת, והיא עלולה להיסגר בשל כך.

בריכה מתחרה

שאלה

יישוב א' בצפון הוא יישוב חילוני ויש בו בריכה הפתוחה בשבת שיש בה שעות מעורבות ונפרדות. יישוב ב' הוא יישוב דתי סמוך, שלרבים מתושביו יש מנוי לבריכה ביישוב א'. יישוב ב' רוצה לפתוח בריכה חדשה בשטחו שתהיה נפרדת בכל שעות היום ולא תהיה פתוחה בשבת. יישוב ב' מעריך שהבריכה תהיה מאוזנת מבחינה כלכלית אולם יש סיכוי שיהיה גרעון שיהיה צורך להשלים בעזרת מיסי יישוב. יש הערכה סבירה שהבריכה ביישוב א' תיסגר בעקבות פתיחת הבריכה ביישוב ב'. לאור כל האמור, האם יש בעיה הלכתית בפתיחת הבריכה ביישוב ב'?

תשובה

ככלל ההלכה נמנעת מלהתערב בשוק החופשי ומגבילה את עצמה לדרישה להגינות במסחר. התחרות כשלעצמה הינה דבר טבעי ובריא שכן היא גורמת על פי רוב להוזלת המחירים, ומאידך דורשת מהיצרנים התמקצעות והתייעלות. וכך שנינו בגמרא (ב"ב כא:):

"עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחצו של חבירו, ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו: אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי"

אמנם במקרים מסויימים כגון במקומות בהם מספר הצרכנים מוגבל ומוגדר, ההלכה תטיל מגבלות מסויימות על התחרות, כגון מתן אפשרות תחרות לתושבי המקום בלבד וכפי שאומרת הגמרא (שם):

פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב, בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב. בעי רב הונא בריה דרב יהושע: בר מבואה אבר מבואה אחרינא, מאי? תיקו.

דברים אלו אף נפסקו להלכה בשלחן ערוך:

היתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו, אינו יכול למונעו ולומר לו: אתה פוסק חיי; ואפילו היה מבני מבוי אחר, אינם יכולים למונעו, שהרי יש ביניהם אותה אומנות. אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה, או מרחץ בצד מרחצו של זה,  יש להם למונעו. ואם היה נותן עמהם מנת המלך, אינם יכולים למנעו[1].

לדעת חלק מן הפוסקים יש להגביל את התחרות במקרה בו פתיחת העסק החדש נעשית באופן שיגרום בוודאות לקריסת העסק הקיים[2].

אולם מוסכם על כל הפוסקים כי תחרות משמעותה מתן של אותו שירות באותן רמות מחיר אולם אם נותן השירות החדש מעוניין לתת שירות או למכור מוצר שונה באופן ניכר או את אותו מוצר במחיר זול באופן משמעותי[3], אין להגבילה, וכך כותב הר"י מיגש בחידושיו:

מסתברא לן דהני מילי כלהו היכא דליכא פסידא על הלוקחים הוא כגון דשוו דמים אהדדי ושוין עסקי נמי אהדדי דלא מרווחי לוקחים מידי עבדו רבנן תקנתא לבני מתא כי היכי דלא לשהיין עסקייהו ולא תפסיק להו לחיותייהו אבל היכא דשוו להו עסקייהו להדדי ולא שוויין דמים אהדדי או שוויין דמים אהדדי ולא שוו עסקי אהדדי חזינן אי לוקחים דההיא מתא גוים נינהו אית להו לבני מתא לעכובי עלייהו ואי לוקחים דההיא מתא ישראל נינהו מסתברא דלמעבד תקנתא למוכרים במאי דאיכא פסידא על הלוקחים לית לן רשותא. הלכך כיון דאיכא הרווחה ללוקחים לאו כל כמינייהו דמוכרים דמתקני לנפשייהו ומפסדי לאחריני וכן נמי הא דאמרינן (בסמוך) עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו.

בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב. היכא דליכא הרווחה תרעי דההוא מידי דמזבין ביה הוא אבל היכא דאיכא ארווחי תרעי לא מצי מעכב ולא כל כמיניה דמתקין לנפשיה ומפסיד לכל בני מאתיה וכן הדעת נוטה. [4]

דברים אלו אף נפסקו להלכה ברמ"א:

יש אומרים הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת, היינו דוקא בדליכא פסידא ללקוחות, שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני העיר, אבל אם נותנין יותר בזול, או שהיא יותר טובה, שאז נהנין הלוקחין מהן, אין מוכרי הסחורות יכולים למחות[5]

יש לציין כי ערוך השלחן מסייג את הדברים במקצת ואומר כי הדבר נכון רק כל עוד מדובר בתחרות הוגנת, כלומר שני הצדדים קובעים את המחיר לפי כללי השוק אלא שאחד מוריד במחיר או בשל התייעלות או מכיוון שהוא מוכן להסתפק במתח רווחים נמוך יותר אולם אם אחד הצדדים "שובר את השוק" כלומר מוכר את השירות במחירי הפסד על מנת לגרום לסילוק המתחרים הדבר אסור:

אבל לזלזל במכירת סחורה איסור גמור הוא ומתוך כך מקולקל דרך המסחר ומאבדים מעות אחרים[6]...ועתה במדינתנו יש לצעוק להיפך על החנונים המזלזלים במקחים בכל מיני סחורות וע"י זה רבה הקלקול מהמסחר והעניות[7].

במקרה הנידון מתקיימים כל התנאים לתחרות מותרת: ישוב ב' לא מבקש לפתוח בריכה נוספת בישוב א' אלא לפתוח בריכה אחרת במקומו. גם אם היה הדבר נעשה בישוב אחד (כגון שמסיבה כלשהי היינו רואים את שני הישובים  הסמוכים כישוב אחד) היה מקום להתיר את התחרות ביניהם מכיוון שישוב א' מעמיד לרשות התושבים מוצר שונה באופן ניכר מהמוצר אותו הם מקבלים בישוב א': הבריכה קרובה לביתם באופן משמעותי, וכמו כן מספר השעות הנפרדות העומדות לרשות הגברים והנשים המשתמשים בבריכה גדול יותר באופן ניכר מאלו העומדות לרשותם כעת בבריכת ישוב א'[8]. יוער כי עצם קיומה של האפשרות שישוב ב' עשוי להדרש לממן את הבריכה מכספים אותם הוא גובה מכלל התושבים[9] אינה הופכת את התחרות לבלתי הוגנת שכן אפשרות זו עומדת גם בפני ישוב א'.

בשולי הדברים יש להוסיף כי מכיוון שמדובר במערכת יחסים ארוכה, בין ישובים שונים באופיים, נכון כי הרב המקומי יחד עם ההנהגה המקומית, ישקלו במשקל החסידות האם נכון יותר לישוב ב' לפעול באופן חד צדדי לפי שורת הדין, וכפי שכתבנו, או שעדיף לישוב לוותר על זכותו לפתוח בריכה, על מנת שלא לפגוע בישוב א'.

 

 

 

[1] שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי שכנים סימן קנו סעיף ה

[2] ראה דעת האביאסף במרדכי בבא בתרא רמז תקטז; הגהות דרישה ופרישה קנו אות ג'; שו"ת הרמ"א סימן י' היסוד הראשון; משאת בנימין סי' כ"ז; שו"ת חתם סופר חלק חו"מ סימן סא וסימן קי"ח ודלא כמו שכתב בשו"ת חוות יאיר סימן מ"ב שלא ראה בכך בעיה הלכתית אלא לכל היותר בעיה מוסרית ומידת חסידות "לצנועים ופרושים". אמנם גם הפוסקים המגבילים את חופש התחרות לא דיברו במצב בו לעסק החדש קיימים יתרונות יחסיים שיובילו בסופו של דבר לקריסת העסק הקיים, אלא במצבים בהם לא ניתן מציאותית או חוקית לקיים את שני העסקים (כגון בפתיחת עסק באופן שאינו מאפשר לעסק הקיים לחשוף את עצמו או בהשגת זכיון ממשלתי שהיה שייך לעסק הקיים). במצבים בהם התחרות אפשרית אפילו אם היא קשה, ואפילו אם היא תוביל לסגירת העסקים הקיימים הפוסקים נמנעים באופן עקבי מלהתערב ראו שו"ת מאמר מרדכי סימן ע"ט; שו"ת בית שמואל אחרון חלק חו"מ סימן ו ובשו"ת בית אפרים חלק חו"מ סי' כ"ו-כ"ז שהעיד שכך המנהג הובאו כולם בפתחי תשובה חושן משפט סימן קנו ס"ק ג.

[3] יש להעיר כי אם מדובר בהוזלה שאינה משמעותית נשאר האיסור במקומו וכפי שכתב הרמ"א בשו"ת סימן עג: "ואעפ"י שה"ר יהוסף הלוי כתב דה"מ דיכולין למחות שאינו מזיל ללוקחים אבל אם מזיל ללוקחים אינן יכולין למחות בידן להזיק ללוקחין... כתב נ"י דאין דבריו נראין, אם לא שהמביאים נותנים בזול גדול שהוא פסידא גדולה ללוקחים... אבל בכמו נדון דידן שאין הזול גדול רק שמזילין השער כ"ע מודו דיכולין למחות". נראה שהסתייגות זו רלונטית גם ביחס למוצר שאינו שונה באופן משמעותי.

[4] ר"י מיגאש מסכת בבא בתרא כא ע"ב

[5] חושן משפט הלכות נזקי שכנים סימן קנו סעיף ז

[6] ערוך השולחן חושן משפט רכח יד

[7] ערוך השולחן חושן משפט רלא כ

[8] למותר לציין כי התשובה היתה זהה, ואולי אף מובהקת יותר, גם אם הבריכה היתה בישוב ב' וישוב א' היה מבקש לפתוח בריכה מעורבת. שכן עבור משפחות המבקשות רחצה מעורבת הבריכה בישוב ב' אינה מספקת כלל (וזאת מבלי להתייחס לאיסור ההלכתי הקיים ברחצה מעורבת).

[9] מבלי להכנס לשאלה מדוע מותר לישוב לגבות מיסים עבור שירות הניתן רק לחלק קטן מהתושבים וראו שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד (דפוס פראג) סימן אלף טז; תשובות מיימוניות קנין סימן כז; שו"ת מהר"י מינץ סימן ז; שו"ת  הרא"ש כלל ו' סימן ט'; רמ"א חו"מ קסג סעיפים ג, ו; ועיין בסמ"ע קסג ס"ק לב ובפתחי תשובה שם ס"ק כג מהם משמע שניתן לגבות מס בכפיה על כל צורך ציבורי באופיו, גם אם הוא אינו משרת אלא את מיעוט הציבור כגון מקוה ואולם שמחות קהילתי, אך אין לגבות מס על צרכים שאינם ציבוריים באופים כגון תשלום ליצוג משפטי עבור קבוצה גדולה של בעלי עסקים מבני העיר.