הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה תחרות דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך ועשית הישר והטוב טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה אופן קבלת עדות חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה טוהר המידות צנעת הפרט כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה

השבת אבידה ברב קו אנונימי

הרב הלל גפן
בדרך כלל אין מצוות השבת אבידה בחפץ ללא סימן. אך ברב קו אנונימי, הסכום שנותר ברב קו מהווה סימן. השבת האבידה תעשה על ידי מסירת הרב קו למחלקת אבדות.

השאלה: שלום אשמח לדעת מה עליי לעשות במקרה המתואר לקמן. מצאתי ברכבת כרטיס רב-קו שהיה טעון בסכום של 200 ש"ח. הכרטיס היה מסוג "אנונימי", כלומר שאינו רשום על שם מישהו ואין אפשרות לאתר ממנו את בעליו. האם מאחר שמצאתיו ברכבת עליי למסור אותו למחלקת אבדות? אם לא, האם מותר לי להשתמש בו? תודה מראש עקיבה

 

שלום.

אשמח לדעת מה עליי לעשות במקרה המתואר לקמן. מצאתי ברכבת כרטיס רב-קו שהיה טעון בסכום של 200 ש"ח. הכרטיס היה מסוג "אנונימי", כלומר שאינו רשום על שם מישהו ואין אפשרות לאתר ממנו את בעליו. האם מאחר שמצאתיו ברכבת עליי למסור אותו למחלקת אבדות? אם לא, האם מותר לי להשתמש בו? תודה מראש 

 

תשובה:

 

1. האם כרטיס רב קו אנונימי הוא דבר שאין בו סימן?

 

אומנם יש הבדל גדול בין כרטיס עם שם [שוודאי יש בו סימן] לבין כרטיס אנונימי, אך נראה לי שגם כרטיס אנונימי יוגדר כדבר שיש בו סימן, כיון שעל ידי קורא כרטיסים אפשר לדעת כמה הוא הערך הצבור בו. בהחלט יתכן שברשותו של המאבד קיים עדיין פלט הנייר מהנסיעה האחרונה ובו מודפסת היתרה של הערך הצבור. הדבר אינו גרוע ממה שנאמר במסכת בבא מציעא [דף כג/ב] "מצא כלי כסף וכלי נחושת גסטרון של אבר וכל כלי מתכות הרי זה לא יחזיר עד שיתן אות או עד שיכוין משקלותיו ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן". וכן נפסק בשו"ע חושן משפט סימן רסב-טז: "המוצא מחטים וצינורות ומסמרים וכיוצא בהם, מצאם אחת אחת הרי אלו שלו, שנים שנים או יותר חייב להכריז שמנין סימן".

 

2. האם אפשר לתלות בכך שהמאבד התייאש כי הרכבת היא מקום המוני?

 

במסכת בבא מציעא (דף כד/א) הובאה דעתו של ר' שמעון בן אלעזר: "המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן". הגמרא מסופקת אם מדובר במקום שרוב נכרים מצויים שם או אפילו רוב יהודים. כמו כן הגמרא מסופקת אם דברי רשב"א מקובלים גם על חכמים ואם נפסק כמותם להלכה. בשו"ע (רנט-ג) נפסק שרק במקום שרוב העוברים הם נכרים תולים שהבעלים התייאשו.

 

לגבי אבדה במקום שרוב העוברים ושבים אינם שומרי תורה ומצוות כתב בספר השבת אבדה כהלכה (עמ' לו) שאם ערכה מועט פטור מלהכריז ואם ערכה רב חייב להכריז.

 

3. האם בעל המקום בו נמצאה האבידה זכה בה מיד, לפני המוצא?

 

לכאורה בעל המקום הוא הראשון שזוכה במציאה וקונה אותה בקנין חצר. אולם מצאנו בגמרא מקרים שבהם המוצא זוכה במציאה למרות שמצא אותה במקום פרטי, כגון מצא בגל ובכותל ישן (בבא מציעא כה,ב), או מצא בחנות (בבא מציעא כו,ב). לפי התוספות (שם כו,א ד"ה דשתיך) הסיבה שבעל המקום לא זכה היא משום שמדובר באבדה שיתכן שבעל המקום לא היה מוצא אותה לעולם. לפי הרמב"ן הסיבה היא משום שהמציאה נמצאה במקום שאינו משתמר שאינו קונה לבעליו. ודאי שהרכבת אינה מקום המשתמר.

 

4. כיצד המוצא יכול לקיים מצוות השבת אבדה כאשר מצא ברכבת?

 

בדרך כלל מכריזים בבית הכנסת שבאיזור בו נמצאה האבדה (שו"ע רסז-ג). במקרה דנן אין בכך תועלת, ומסתבר שהדרך הטובה היא למסור את האבדה למחלקת אבדות, כיון שבדרך כלל המאבד יפנה לשם כדי לברר מה עלה בגורל אבדתו. רצוי לפנות לשם מוקדם ככל האפשר, כיון שאם המאבד ישאל ויענו לו שלא נמצא כרטיס רב קו העונה לתיאור שלו הוא עלול להתיאש ולא לברר שוב.

 

אמנם יש הסוברים שאין למסור אבדה למחלקת אבדות, כיון שהם אינם מקפידים להחזיר רק למי שמוסר סימנים כהלכה, אלא מאפשרים למאבד לחפש בעצמו ולזהות בין האבדות את אבדתו (ראה ספר תורת האבדה עמ' קלג). אולם אחרים סוברים שעדיף למסור למחלקת אבדות כיון שרוב הסיכויים הם שהמאבד יפנה לשם כדי לחפש את אבדתו ושם ימצאנה, לעומת אפשרויות אחרות של הכרזה ופרסום שספק רב אם יגיעו אל המאבד. כמו כן הובאה דעת פוסקים האומרים שכל מי שנוסע באוטובוס או ברכבת הוא על דעת כן שאם יאבד שם חפץ המוצא ימסרנו למחלקת אבדות (תורת האבדה עמ' קלג, השבת אבדה כהלכתה עמ' מז).