הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה תחרות דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך ועשית הישר והטוב טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה אופן קבלת עדות חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה טוהר המידות צנעת הפרט כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה

צוואה שאינה כשרה לפי ההלכה

הרב עמוס ראבילו
לפי ההלכה לא ניתן לצוות לתת מתנה אחרי המוות, וצוואה הלכתית היא צוואה שבה המתנה ניתנת מחיים. לכן במקרה בו יש צוואה חוקית שהיא נתינת מתנה לאחר המוות, צריך להוציא צו ירושה בבית דין ושם יעשו קניין על הצוואה. אם הדבר לא אפשרי, ניתן להשתמש ברכוש אף ללא קניין, אך על הקרקעות שהתקבלו בירושה חייבים לעשות קניין.

שאלה 

אדם קיבל ירושה שלא מגיע לו לפי דין תורה על פי צוואת הנפטר ואין בין היורשים מי שמערער. האם הוא יכול בשופי ליהנות מהכסף.

תשובה

יש להוציא צו ירושה בבית דין, שם יעשו קניין, וממילא יוכל ליהנות מכספי הירושה. אם הדבר לא אפשרי יש לצדד שמטלטלין וכספים המופקדים בבנק שייכים לרשומים בצוואה ובקרקע חייבים לעשות קניין.

הרחבה

בשולחן ערוך (חו"מ רנ,כד, ורפא,א) מבואר שאין לאדם זכות לתת את רכושו לאחרים לאחר מותו, אלא רק לתת מתנה לפני מותו. 

גדולי האחרונים בדורות הקודמים העלו כמה סיבות לקיים צוואה שתקפה בערכאות, שמהותה הוא לתת מתנה לאחר מיתה. האחיעזר (ח"ג סל"ד, וח"ד סס"ו) ביאר שבתי הדין נוהגים לקיים צוואות כאלו בגלל מצווה לקיים דברי המת. האגרות משה (אבן העזר ח"א סק"ד) כתב שיש לצוואה תוקף מצד קניין, אפילו לאחר מיתה, כמו כתובת בנין דכרין, והמנהג בחו"ל לסמוך על דברי הגאונים הנ"ל (כפי שכתב האחיעזר שם על תקופתו). ועיין גם בבתחוקה ישראל על פי התורה לגראי"ה הרצוג חלק ב מעמ' 143. אמנם המנחת יצחק (ח"ו קסד, קסה) ועוד פוסקים לא קיבלו את הסברות הנ"ל.

במקרה בו היורשים לא מתנגדים, עדיין צריך לעשות קניין מועיל. דומה הדבר לאדם האומר לחברו 'אני נותן לך, או מוחל לך את החפץ הזה במתנה' ולא עשה קניין המועיל, שהרמ"א בחו"מ סימן רמא,ב כתב: "ולשון מחילה אינו שייך אלא במעות שחייב לו, אבל אם היה לו חפץ ביד חבירו ואמר ליה: מחול לך, אינו כלום". המקבל לא עובר שום איסור בזמן השימוש בחפץ, אבל הנותן יוכל בכל עת לתבוע את החפץ בחזרה.

אמנם, נראה שניתן לקיים את המחילה בנוגע למטלטלים וכספים המופקדים בבנק. כתב השו"ע (חו"מ רמא,ג): "המוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו, יכול לחזור בו קודם שיטול. אבל לאחר שנטל, מה שנטל נטל. ודוקא מטלטלים, אבל קרקע לא, אפילו דר והחזיק בה". הנו"כ תמהו, כי בסעיף קודם ביאר הרמ"א שמחילה לא מועילה לחפץ הנמצא בעין? ועיין סמ"ע (י) וש"ך (ה). הנתיבות (ד) ביאר שהמחילה מועילה כי מדובר פה במחילה בטעות שאם תפס לא מוציאים מידו (מסכת ב"מ סו:).

בנוגע לכספים שנמצאים בבנק, העלו הפוסקים שתי סברות להתיר שימוש בהם לפי צוואת ערכאות. ניתן לומר כי המנוח הלווה לבנק והורה לו לנהוג בכספים כפי שיפסקו הערכאות, וממילא אין פה לא גזל ולא דין השבת אבדה (חידושי ר' שלמה, כתבים ותשובות סימן ח' בשם האחיעזר, הובא בתחומין יג עמוד 326). בנוסף, מצוה לקיים דברי המת עושה קניין (לפי ר''ת) דווקא אם הושלש הכסף ביד שליש. יש שדנים שכסף שמופקד בבנק נחשב כמושלש, ואם כן, האב הקנה כסף זה למוטב.

אמנם בקרקע שלא מועילה בה תפיסה, לא שייכות כל הסברות שהעלנו לעיל, ונשאר הצורך לעשות קניין בכדי שלא יוכלו לחזור בהם.