הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים שיתוף נכסים

האם מותר לקבל פרות מגנן המטפל בגינות של אחרים?

הרב עמוס ראבילו
גנן נוהג לכבד את ידידו בפירות מגינה שבה הוא עובד. הגנן טוען שבעל הגינה מרשה לו לקחת פירות מהגינה כרצונו. ההלכה אוסרת ליהנות משומרי פירות שיש חשש שגנבו מהמעסיק שלהם. אך שם מדובר על אנשים שהם בחזקת גנבים, אך גננים בימינו בשדה פרטית לרוב אינם גנבים אלא קיבלו רשות ליטול. בנוסף, יש מקום לומר שחז"ל אסרו לקנות מהגנב והגזלן, אך לא לקבל מתנה.

 

שאלה

שלום

גנן בשכונה נתן לי כמה פירות מעצי פרי בבית שהוא עבד בו ואמר שבעלי הבית מרשים לו לקחת חופשי. למען האמת אני קצת בספק אם הוא קיבל אישור כזה אבל אין לי הוכחה, רק תחושת בטן. האם אני יכול ליהנות מספק גזל או שמא אדם מוחזק ככשר עד שהוכח אחרת?

תשובה

ספק גזל

פסק השו"ע (חו"מ שס"ט,ג)

"אסור ליהנות מהגזלן ( שהוחזק ממונו שבא בגזילה) (טור ס"ה). ואם היה מיעוט שלו, אף על פי שרוב ממונו גזול, מותר ליהנות ממנו, עד שידע בודאי שדבר זה גזול בידו".   

מדברים אלו עולה שאם יש ספק גזל- מותר ליהנות ולקנות עד שאנו יודעים בוודאות שהדבר גזול.

האחרונים הקשו על כך: נאמר בשולחן ערוך (חו"מ שנח,ב-ד):

אין לוקחין עצים או פירות משומרי פירות, אלא בזמן שהם יושבים ומוכרים והסלים והפלס בפניהם, שהרי הדבר גלוי ויש לו קול; והוא שיהיה על פתח הגנה.

וכולם שאמרו: הטמן, אסור לקחת מהם.

מותר ליקח מהאריס, שהרי יש לו חלק בפירות ובעצים. הגה: וי"א דדוקא לאחר שחלקו, דסתמא שלו הוא מוכר; אבל קודם חלוקה אסור, דחיישינן שלא יתן לבעל הבית נגד מה שנטל (טור סכ"א).  

מדברים אלו עולה שרק אם אנו יכולים לתלות שאכן הפירות הן של האריס מותר לקנות ממנו, אבל אם אין לנו בטחון כזה- אסור?

נחלקו הסמ"ע והט"ז כיצד ליישב את הקושיא:

הסמ"ע[1] כתב:

דיש לחלק, דברועים ואינך דלשם דהן בחזקת גנבים, ומסתמא כל מה שבידם הוא בחזקת גנוב כי כל מלאכתן בזה, אלא שיש מיעוט רועים שאינן גנבים כלל, ותלינן לזה שבא לקנות ממנו בהרוב, משא"כ כאן דמיירי בידוע בו שיש בידו של זה מיעוט ממון שאינו גזול

כלומר יש אנשים שכל ממונם בחזקת גנוב, ואנשים כאלו חל עלינו איסור לקנות מהם, כי אין לנו שום ידיעה על כך שיש בידם ממון שהוא שלהם, ולכן אסור לנו לקנות מהם דבר (סימן שסט). לעומת זאת יש אנשים שאנו יודעים שיש להם ממון משלהם ואנשים כאלו מותר לקנות מהם.

הט"ז בשם המ"מ סובר אחרת:

דהתם איירי בדבר שהוא קונה בחזקת גנוב, או רוב אותו דבר גנוב, כגון דברים שאין דרך אדם למכור משלו, משו"ה אזלינן בתר רובא, אבל הכא מיירי שאותו דבר שהוא קונה אינו בחזקת גנוב כלל אלא המוכר הוא (ה)גזלן, משו"ה אפילו המיעוט משלו שרי

כלומר, אם דנים על החפץ שיש חשש שהוא גזול ורוב הדברים הללו גזולים אז יש להחמיר בספק, אך אם מדברים על האדם שם כיוון שיש לו מיעוט חפצים שאינם גזולים אין להחמיר (והט"ז ביאר את ההבדל בין שני הדברים בגלל דיני קבוע עיי"ש).

בפשטות יש לדמות את הגנן לשומרי פירות. כששולחן ערוך הרב[2] הביא את ההלכה של שומרי הפירות הוא כתב:

כשם שאסור ליהנות בדבר הגזול בודאי אלא לאחר יאוש וש"ר, כך אסור ליהנות בדבר הגנוב, ואפילו אינו גנוב בודאי אלא שחזקתו גנוב, כגון שומרי פירות שמוכרים פירות במקום צנוע, או שרוב הדבר ההוא חזקתו גנוב, כגון רועי בהמות שמוכרים חלב וגבינה.

כלומר, אם לא רואים שמוכר במקום צנוע- מותר.

נושא נוסף שיש לדון בו הוא האם יש הבדל בין קניה מגנב שהוא מחזק את ידי עובר העבירה וגורם לו למעשה לגנוב עוד, ובין מקרה בו הוא רק מקבל מתנה במקרה כזה יש פחות מקום לומר שהוא מחזק את ידי הגנב. בנוסף יש מקום לומר שאין לו שום סיבה לגנוב מאחר כדי לתת מתנות ואדם לא יגנוב כאשר הוא לא נהנה מזה כל כך (אין אדם חוטא ולא לו). נוכל להוסיף עוד סברה מציאותית, שבימינו אם המעסיק אינו חקלאי כמעט ולא ניתן לאדם אחד ליהנות מכל הפירות המבורכים של העץ, ואם כן סביר מאוד שהוא נתן רשות לגנן לקחת פירות כל עוד אינו לוקח בצורה מוגזמת. ואכן סברה זו העלה שולחן ערוך הרב שם בקונטרס אחרון שלו:

...שלולי דברי המ"מ והסמ"ע היה אפשר לפרש שלקנות חמור מהנאה בחנם, שהרי בהנאה אינו מחזיק ידי הגזלן ואינו גורם לו שיגנוב, משא"כ בקונה ממנו

ואע"פ שכתב כך לולי דברי הסמ"ע והמ"מ היינו ביישוב הקושיא והסתירה אבל אולי יש מקום לומר כך מסברה גם כן.

מסקנה

מתור להשתמש בפירות שהגנן מביא, אא"כ מדובר על כמות מוגזמת.

 

[1] שסט סק"ה.

[2] הלכות גנבה סעי' כ.