הרשם לקבלת עדכונים
פירק ארון על סמך מידות לא נכונות, האם חייב להרכיב?
השאלה
אדם פרסם באתר יד שניה שהוא מוכר ארון בגובה 1.90 מטר (ואף התקשרתי מראש לוודא שזהו הגובה ולא יותר). הגעתי לביתו לפרק את הארון, ולאחר הפירוק התברר שהארון בגובה של למעלה משני מטר שלושים, באופן שאינו יכול לעמוד בדירה שלי שתקרתה נמוכה. האם אני מחויב לבנות את הארון מחדש? יש לציין שהארון עדיין עומד למכירה, אך בכל זאת המוכר רוצה שאני אבנה אותו כדי שהוא יוכל להראות אותו שלם לקונים.
תשובה
הלקוח פטור מבניית הארון.
מקורות
הפירוק נעשה ברשות, ולכן אינו מוגדר נזק (שיטה מקובצת ב"ק כז ע"א בשם ריב"א).
הקונה לא התרשל בכך שלא שם לב להבדל בגובה, כמו שניתן ללמוד מסוגיית הגמרא בב"ב קו ע"א- ע"ב:
"מתני'. בסימניו ובמצריו, פחות משתות - הגיעו, עד שתות - ינכה." ופירש הרשב"ם:
"והשתא דאמר בית כור בסימניו ובמצריו אני מוכר לך מטפינן שיעורא ואמרי' אפילו פחות משתות הגיעו דכיון דהראה לו המצרים כמאן דזבין ליה שדה זו סתמא דמי כמות שהוא בין קטן בין גדול אלא דאהני מאי דאמר בית כור שיהא קרוב לבית כור שאינו חסר יותר משתות וכן דלא ליהוי מותר יתר על שתות."
כלומר, כאשר המוכר מעמיד את הלקוח על השדה ואומר לו זו השדה כוונתו שיקנה אותה בין גדולה בין קטנה, ואמר לו בית כור כדי להסביר לו שהגודל שלה קרוב לבית כור. ולכן אם היא לא קרובה לבית כור, כגון שיש יתר על שישית (שתות) ינכה מהדמים.
מכאן ניתן ללמוד שעד שתות הלקוח היה צריך לחשוב שהמוכר הגדיל את השטח ואם זה חשוב לו היה צריך למדוד אך יותר משתות לא, ובמקרה שלפנינו מדובר על שגיאה יותר משתות.
בהמשך הגמרא מבואר:
"רב פפא זבן ארעא מההוא גברא, אמר ליה: הויא עשרין גריוי משחיה, ולא הואי אלא חמיסרא; אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: סברת וקבילת. והתנן: פחות משתות - הגיעו, עד שתות - ינכה! הני מילי היכא דלא קים ליה בגוה, אבל היכא דקים ליה בגוה - סבר וקביל. והא עשרין אמר לי! אמר ליה: דעדיפא כעשרין."
הרשב"ם מסביר שהמוכר אומר שנקט בגודל של עשרים כדי להשביח את מקחו. אם המוכר אומר שהמוצר גדול יותר הרי הוא משביח את מקחו אך אם הוא אומר שהמוצר קטן יותר הוא לא משביח והקונה לא היה צריך להעלות זאת על דעתו.
מכאן שאפילו אם המוכר ראה את המוצר אין זו אשמתו שלא מדד אותו כאשר הטעות יותר משתות וכאשר אין בדבריו השבחת מקח.
(לדעתי יש מקום לדון אפילו אם הטעות היתה עד שתות ולפטור את הקונה, אך כיוון שלא זה המקרה לרווחא דמלתא הבאתי את הגמרא הזאת כראיה לכך שאין רשלנות מצד הקונה).
