ב"ה

תיק 1219913/3

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב הראשי לישראל הרב דוד ברוך לאו – נשיא

המערער:                     פלוני  

נגד

המשיבה:                    פלונית

הנדון: דחיית הדיון בטענות בדבר הפרת המשיבה את ההסכם ובדרישה להשבת מזונות ששולמו בכפל

החלטה

בקשת הדחייה, ההתנגדות לה וההכרעה

לפניי בקשת בא כוח המשיבה לדחיית הדיון הקבוע בעניינם של הצדדים ומנגד תגובתו של בא כוח המערער המבהיר ומנמק את התנגדותו לדחיית הדיון.

לאחר בחינת הבקשה ונימוקיה והתגובה ונימוקיה ולאחר עיון בחומר שבתיק ושיקול דעת אני מחליט להיעתר לבקשה לדחיית הדיון, מורה על ביטולו של הדיון הקבוע ליום י"ט בכסלו התש"ף (17.12.19) ומורה לבאי כוח הצדדים לתאם ביניהם מועדי דיון חלופיים ולהגיש רשימה של מועדים מוסכמים כאלה לבית הדין.

אנמק ואבהיר:

בא כוח המשיבה מבקש את דחיית הדיון בשל דיון מקביל בבית המשפט. בהתאם להוראתי בהחלטה קודמת צירף בא כוח המשיבה לבקשתו את ההזמנה לדיון המדובר, הבהיר כי הדיון המדובר נקבע תחילה וכמו כן באופן שהניח את דעתי מדוע דחיפותו של דיון זה עולה על דחיפותו של הדיון שלפנינו ומדוע אין אפשרות למילוי מקומו על ידי אחר באף אחד משני הדיונים.

בא כוח המערער נימק את התנגדותו לדחיית הדיון בטענה כי קצבתו של מרשו עודנה מעוקלת על ידי ההוצאה לפועל ובשל הימנעותה של המשיבה מלהסיר את העיקולים שהוטלו עליה (למרות ההסכם שבין הצדדים וכמוזכר בהחלטות ובבקשות קודמות) וכי הדבר פוגע במרשו פגיעה מתמשכת שאי אפשר להניח לה להימשך.

בא כוח המערער מוסיף כי מכתבי בי דין קודמים עולה כי המטפל מטעמה של המשיבה בענייני ההוצאה לפועל הוא עורך דין אחר ולא בא כוחה המייצג אותה בהליך שלפנינו, עו"ד [א'], ומשכך לא ברור אם עו"ד [א'] יסייע בדיון זה. בנוסף, הוא טוען, לא ברור מדוע לא תוכל עו"ד [מ'] ממשרדו של עו"ד [א'] למלא את מקומו בדיון.

נזכיר:

ביום ט"ו בסיוון התשע"ט (18.6.2019) אושר בבית דיננו הסכם גירושין בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין.

בחודשים שלאחר מכן הוגשו לבית דיננו בקשות חוזרות ונשנות של המערער שבהן הלין על הפרותיה של המשיבה את חלק מהתחייבויותיה שבהסכם – ולענייננו נזכיר עתה כי דובר כאמור באי־הסרתם של העיקולים בהוצאה לפועל. הסעד שביקש המערער היה "קנס משמעותי", שאותו העמיד בהמשך על 1,000 ש"ח לכל יום נוסף של הפרת ההתחייבויות. בנוסף לכך טען המערער כי שילם את המזונות בהתאם להסכם והגבייה שבאמצעות ההוצאה לפועל במקביל יצרה גבייה בכפל המקימה לו זכות להשבה.

בהחלטה מכ"ה בתשרי התש"ף (24.10.2019) הבהרתי כי על פי החוק סמכותו של בית הדין להשית קנס על המשיבה מושתתת על סעיף 7א(א) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז – 1956 ועל סעיפים 6 ו־7 לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן: הפקודה), וכי סעיף 6(2) לפקודה קובע כי טרם הטלת מאסר או קנס כאמור יוזמן הממרה את הצו להופיע בבית המשפט, ולענייננו – בבית הדין, ויבוא אליו או יובא אליו כדי להראות טעם מדוע לא יינתן נגדו צו כזה. הוספתי וכתבתי כי רשאים אנו לומר גם כי, לכאורה ובלי לקבוע מסמרות בדבר, זו גם הדרך הנכונה על פי דין תורה.

משכך, הבהרתי, כדי לבחון את בקשת המערער שומה על בית הדין לקבוע מועד לדיון מכוחה של הבקשה למתן הסעד האמור. בד בבד גם הסבתי את תשומת לב המשיבה כי ככל שיתברר כי אכן המרתה את ציוויו של בית הדין, היינו את ההסכם שהיה לפסק דין, יהיה מצווה בית הדין על פי סעיף 7(3) לפקודה ליתן צו גם בנוגע להוצאות שנגרמו מתוך כך (ובכלל זה הוצאות הצד השני והוצאות לטובת אוצר המדינה).

האמור עד כה נכתב באותה החלטה תחילה טרם שהגיעה לשולחנו של בית הדין תגובת בא כוח המשיבה שהתמהמהה – התמהמהות שנדושה כבר באותה החלטה ובבאות אחריה ואין מקום לשוב ולענות בה כעת – והוזכר בה, ולא בכדי, אף משהגיעה תגובה זו לשולחנו של בית הדין ואף שהיה בה כדי לשנות את התמונה, ומוזכר הוא אף כרקע לאמור להלן:

בא כוח המשיבה הגיב לעניין טענת כפל הגבייה, תגובה שכפי שנכתב בהחלטה האמורה לא הניחה את דעתי ואת האמור בעניינה סיימתי באומרי "גם נקודה זו תצטרך להתברר בדיון".

לעניין ההגבלות שהטילה ההוצאה לפועל על המערער הבהיר בא כוח המשיבה, כמצוין בהחלטה האמורה, כי ביום 7.8.19 פנתה מרשתו להוצאה לפועל, באמצעות עורך הדין המייצג אותה בהוצאה לפועל, ובעקבות פנייה זו אכן בוטלו ההגבלות שהוטלו על המערער בהוצאה לפועל. בא כוח המשיבה צירף להבהרתו גם עותק לכאורה של הודעת פקס ששלח בעניין זה לבא כוח המערער.

בעניין זה כתבתי בהחלטה האמורה (ההדגשות אינן במקור):

לכאורה [...] אין עתה מקום לתלונה כלשהי מצד המערער, אלא שאכן בשעתו היה צדק בתלונתו [...] ההסכם קבע כי המשיבה תפעל כאמור בתוך ארבעה־עשר יום ובפועל נעשו הדברים רק בתום חמישים יום [...] יש מקום גם לבחון אם איחור זה גרם נזקים למערער.

אף על נקודה זו נצטרך לתת את הדעת לאחר שמיעת דברי הצדדים בדיון.

אלו אפוא לכאורה העניינים שבהם אמורים אנו לדון בדיון המיועד. ונזכיר כי בהחלטה נוספת נקבע כי במועד הדיון תיבחן גם בקשת המשיבה כי בית הדין יקבע – או יבהיר את שנקבע בהחלטותיו הקודמות – כי חיוב המזונות שבו חויב המערער לטובת ילדי הצדדים יחול בנוגע לכל אחד מהילדים עד הגיעו לגיל שמונה־עשרה או עד לסיום לימודיו התיכוניים (המאוחר מבין השניים וכמקובל), וכי לאחר מכן יחול החיוב בשליש מהסכום שנקבע עד לסיום שירותו הצבאי או הלאומי של אותו ילד.

כאמור, הבהרתו של בא כוח המשיבה גובתה בעותק של הודעת פקס שממנה אכן עלה לכאורה כי ההגבלות בהוצאה לפועל בוטלו. כך ציינתי גם בהחלטתי האמורה. בנסיבות אלה תמוהה בעיניי אמירתו של בא כוח המערער עתה כי מרשו עודנו מוגבל בשל העיקולים שבהוצאה לפועל ובשל מחדליה של המשיבה.

ואוסיף: אם הטענה היא כי בניגוד לאמור לא פעלה המשיבה כנדרש אפילו באיחור – ונניח כי יש בפי המערער טענה או הסבר שיש בהם כדי להלום טענה זו עם עותק הודעת הפקס האמורה – מדוע לא נטען דבר בעניין עד כה, ומדוע אף עתה לא הובהר דבר בעניין מלבד עצם האמירה הנזכרת? הן לא הודעה בלבד עמדה לפני המערער ובא כוחו אלא גם החלטה של בית הדין שבה נאמר, גם אם בדרך של "לכאורה" בלבד, כי עתה כבר אין מקום להלין על המשך מחדליה של המשיבה אלא רק לבחון את סוגיית הפיצוי על נזקים שכבר נגרמו לו, אם נגרמו!

למעלה מן הצורך אומר גם כי חזקה על בא כוח המערער כי קרא את האמור בהחלטתי המדוברת ואת תגובת חברו שקדמה לה ושהובאה בה, אולם בענייננו אין או צריכים להסתמך על 'חזקות' – את מודעותו של בא כוח המערער לדברים יכול אני ללמוד גם מדבריו האחרונים בעניין ייצוגה של המשיבה בהוצאה לפועל על ידי עורך דין אחר, דברים הנסמכים כפי שמציין אומרם, בא כוח המערער, על האמור בכתבי בי דין קודמים בתיק הלוא הם התגובה וההחלטה המדוברות.

אכן אין בדברי אלה כדי לסגור את הדלת בפני המערער. רשאי הוא לטעון לגופם של דברים ולחדש כקדם גם אם באיחור ובשיהוי את ימי בקשתו המקורית לאכיפה של אשר לא נעשה עדיין, לטענתו דהשתא, בקנסות. אבל שיהוי זה יש בו כדי להפחית את משקלה של טענתו בכלל וודאי כדי להקשות על האפשרות להתחשב בה כדי להצדיק את ההימנעות מדחיית דיון, שלכאורה יש הצדקה לדחייתו, בטענה של מניעת המשך הנזקים.

לפיכך בכל הנוגע לטעם העיקרי שבגינו מבקש בא כוח המערער להימנע מדחיית הדיון – אין בידי לקבל את דבריו.

אשר לטעם הנוסף, שאלת תרומתו של עו"ד [א'] לדיון ואפשרות החלפתו בעורכת דין ממשרדו: עורך הדין המטפל מטעם המשיבה בענייני ההוצאה לפועל אינו מייצג לפנינו. אנו חיים בעניין זה מפיו של עו"ד [א'] המייצג בפנינו – גם אם הוא בתורו נסמך על אחרים. אם נידרש לכך נזמין את עורך הדין המייצג את המשיבה בהוצאה לפועל לפי הנטען, לעדות, אולם אין אנו מצויים כעת בשלב העדויות אלא בשלב הטענות.

זכותה של המשיבה לייצוג ומייצגה לפנינו הוא כאמור עו"ד [א'] ואין מקום לדרוש כי המשיבה תוותר על ייצוגו אותה בדיון בשל פקפוק בדבר תרומתו האפשרית לדיון. גם טענות אחרות הנטענות על ידי עורכי דין – מן הסתם גם כאלה שטוען בא כוח המערער – אינן בהכרח כאלה הידועות להם אישית, אלא אף כאלה שבהן הטוען מסתמך על דברי מרשו או אחרים שמרשו הפנה אותו אליהם. ההסתמכות על דבריו ותכתובותיו של עורך הדין המייצג את המשיבה בהוצאה לפועל אינה שונה.

נוכח מעורבותו האישית עד כה של עו"ד [א'] וטיפולו לבדו בעניין ההליך שלפנינו עד כה, ולאור הבהרתו כי המקרה היחיד שבו החליפה אותו בעניינם של הצדדים – בבית דין קמא – עו"ד [מ'] היה בדיוק שעסק בעניין טכני בלבד, איני מוצא הצדקה גם לקבלת האפשרות של הותרת הדיון על כנו תוך הסתמכות על אפשרות חילופי גברי זו בייצוגה של המשיבה, והדברים אמורים בייחוד נוכח האמור לעיל שבו דחיתי את דברי בא כוח המערער בעניין דחיפותו של הדיון.

מסקנה ומתן הוראות

סוף דבר, כאמור בתחילת החלטתי, הדיון הקבוע ליום י"ט בכסלו התש"ף (17.12.19) יבוטל. באי כוח הצדדים יתאמו ביניהם ויגישו לבית הדין רשימת מועדי דיון חלופיים.

ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

בהתאם לאמור בהחלטתי מכ"ט בתשרי התש"ף (28.10.19) שבה נעתרתי בעניין זה לבקשת בא כוח המשיבה – יושמטו מן הפרסום גם פרטי באי כוח הצדדים (לרבות עו"ד [מ']) ומן הטעם שגילוי שמם בהחלטה זו יש בו כדי להביא לזיהוי באי הכוח המוזכרים בהחלטות הקודמות.

ניתן ביום י"ב בכסלו התש"ף (10.12.2019).

הרב דוד ברוך לאו – נשיא

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה