ב.ה. מעמדם ההלכתי של חוקי העבודה

דיני העבודה עוסקים לכאורה במערכת היחסים שבין אדם לחברו ובין עובד למעסיקו, ולפיכך סבורים חלק מהפוסקים שאין להם תוקף הלכתי בהיותם חוק, אלא רק בהיותם משפיעים על יצירתו של מנהג המדינה[1].

אולם בהסתכלות מעמיקה יותר, חוקים אלה נחקקו כדי לתת מענה לבעיה, אשר נוצרה בעקבות המהפכה התעשייתית. מהפכה זו הפכה מיליוני אנשים באירופה, ובכלל זה ילדים, מחקלאים עצמאיים לשכירים, שעבדו בתנאים מחפירים שסיכנו את חייהם.

בעקבות זאת, החלו לחוקק באירופה חוקים המגבילים את שעות העבודה של ילדים, המגנים על נשים עובדות, והמחייבים את המעסיק לשמור על חייהם ובריאותם של עובדיו. חוקים אלה נחקקו כמובן מתוך תפיסות עולם שונות (כגון, תפיסות סוציאליסטיות), אולם, הם באו לפתור בעיה חברתית מסוימת, ולכן יש להם תוקף הלכתי.

יתרה מזו, מדינת ישראל רואה עצמה כמדינת רווחה המטפלת בעוני וחוקים אלה נחקקו בין השאר על מנת לצמצם את תופעת העוני. מטרותיו העיקריות של חוק שכר מינימום הן לאפשר לעובדים רמת חיים יחסית מינימלית, ולצמצם את ממדי העוני בישראל.[2]

בנוסף, הדעת נותנת שיש למדינה עצמה אינטרס בקיומם של חוקי העבודה. זאת כיוון שהיעדר חקיקה בתחום העבודה עלול לגרום לתסיסה במדינה כפי שאירע במדינות רבות בעולם בזמן המהפכה התעשייתית ולאחריה. תסיסה זו הובילה למחאה חברתית שהפילה משטרים וגרמה למיליוני הרוגים במלחמות אזרחים[3]. לפיכך הם משתייכים לחוקים אשר נועדו לשמור על יציבות המשטר ולכן ההלכה מכירה בתוקפם[4].

יתר על כן, לדעת חלק מן הראשונים[5] ההבחנה בין חוקים שהם בגדר "דינא דמלכותא" לבין חוקים שאינם כאלה, היא לפי מידת ההקפדה של המדינה על קיום החוק. כאשר המדינה אינה מאפשרת לאנשים לנהוג באופן שונה מהחוק, ואינה מוכנה שידונו בהפרתו בפני בורר שאינו מחויב לחוק, הוא יקבל תוקף גם על פי ההלכה.

לעומת זאת כאשר המדינה מאפשרת לאנשים להסכים להתדיין בפני בורר שיפסוק בשונה מהקבוע בחוק, הדבר מלמד כי למדינה אין אינטרס בפרטי החוק, וממילא לא יהיה לו תוקף גם על פי ההלכה[6]. לדוגמה, הסכמה בין מוכר וקונה להעלמת מס אינה מקובלת על המדינה בשום פנים, אולם הסכמה כי על ההסכם ביניהם יחולו דיני התחייבות הנוהגים במדינה אחרת, מקובלת בהחלט.

כפי שנראה בפרק הבא, חוקי העבודה ייחודיים בכך שהמדינה קבעה בחוק שהצדדים אינם יכולים לנהוג אחרת מן הקבוע בחוק, גם כאשר הדבר נעשה בהסכמה, ולכן גם מסיבה זו יש להם תוקף מחייב גם על פי ההלכה.

יש להעיר כי חוקי העבודה שיש להם תוקף הלכתי בהיותם "דינא דמלכותא", הם החוקים המעניקים זכויות לעובד מעבר לזכויות המוקנות לו בהלכה. זאת, על פי הסיבות אותן פירטנו לעיל. לעומת זאת, חוקי עבודה הגורעים מזכויותיו של העובד על פי ההלכה מחייבים את הצדדים רק בשל העובדה שהם יוצרים ומשקפים את מנהג המדינה. כיוון שבחוקים כאלה אין כל צורך חברתי, והם נקבעו מתוך התעלמות מחוקי התורה המגינים על העובדים.