הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מורד חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי נאמנות באיסורים

ב.ה. מעמדם ההלכתי של חוקי העבודה

הרב אורי סדן
חוקי העבודה נחקקו כדי לתת מענה לבעיה מסויימת, לצמצם את מימדי העוני, ולשמור על יציבות השלטון ולכן יש להם תוקף הלכתי.

דיני העבודה עוסקים לכאורה במערכת היחסים שבין אדם לחברו ובין עובד למעסיקו, ולפיכך סבורים חלק מהפוסקים שאין להם תוקף הלכתי בהיותם חוק, אלא רק בהיותם משפיעים על יצירתו של מנהג המדינה[1].

אולם בהסתכלות מעמיקה יותר, חוקים אלה נחקקו כדי לתת מענה לבעיה, אשר נוצרה בעקבות המהפכה התעשייתית. מהפכה זו הפכה מיליוני אנשים באירופה, ובכלל זה ילדים, מחקלאים עצמאיים לשכירים, שעבדו בתנאים מחפירים שסיכנו את חייהם.

בעקבות זאת, החלו לחוקק באירופה חוקים המגבילים את שעות העבודה של ילדים, המגנים על נשים עובדות, והמחייבים את המעסיק לשמור על חייהם ובריאותם של עובדיו. חוקים אלה נחקקו כמובן מתוך תפיסות עולם שונות (כגון, תפיסות סוציאליסטיות), אולם, הם באו לפתור בעיה חברתית מסוימת, ולכן יש להם תוקף הלכתי.

יתרה מזו, מדינת ישראל רואה עצמה כמדינת רווחה המטפלת בעוני וחוקים אלה נחקקו בין השאר על מנת לצמצם את תופעת העוני. מטרותיו העיקריות של חוק שכר מינימום הן לאפשר לעובדים רמת חיים יחסית מינימלית, ולצמצם את ממדי העוני בישראל.[2]

בנוסף, הדעת נותנת שיש למדינה עצמה אינטרס בקיומם של חוקי העבודה. זאת כיוון שהיעדר חקיקה בתחום העבודה עלול לגרום לתסיסה במדינה כפי שאירע במדינות רבות בעולם בזמן המהפכה התעשייתית ולאחריה. תסיסה זו הובילה למחאה חברתית שהפילה משטרים וגרמה למיליוני הרוגים במלחמות אזרחים[3]. לפיכך הם משתייכים לחוקים אשר נועדו לשמור על יציבות המשטר ולכן ההלכה מכירה בתוקפם[4].

יתר על כן, לדעת חלק מן הראשונים[5] ההבחנה בין חוקים שהם בגדר "דינא דמלכותא" לבין חוקים שאינם כאלה, היא לפי מידת ההקפדה של המדינה על קיום החוק. כאשר המדינה אינה מאפשרת לאנשים לנהוג באופן שונה מהחוק, ואינה מוכנה שידונו בהפרתו בפני בורר שאינו מחויב לחוק, הוא יקבל תוקף גם על פי ההלכה.

לעומת זאת כאשר המדינה מאפשרת לאנשים להסכים להתדיין בפני בורר שיפסוק בשונה מהקבוע בחוק, הדבר מלמד כי למדינה אין אינטרס בפרטי החוק, וממילא לא יהיה לו תוקף גם על פי ההלכה[6]. לדוגמה, הסכמה בין מוכר וקונה להעלמת מס אינה מקובלת על המדינה בשום פנים, אולם הסכמה כי על ההסכם ביניהם יחולו דיני התחייבות הנוהגים במדינה אחרת, מקובלת בהחלט.

כפי שנראה בפרק הבא, חוקי העבודה ייחודיים בכך שהמדינה קבעה בחוק שהצדדים אינם יכולים לנהוג אחרת מן הקבוע בחוק, גם כאשר הדבר נעשה בהסכמה, ולכן גם מסיבה זו יש להם תוקף מחייב גם על פי ההלכה.

יש להעיר כי חוקי העבודה שיש להם תוקף הלכתי בהיותם "דינא דמלכותא", הם החוקים המעניקים זכויות לעובד מעבר לזכויות המוקנות לו בהלכה. זאת, על פי הסיבות אותן פירטנו לעיל. לעומת זאת, חוקי עבודה הגורעים מזכויותיו של העובד על פי ההלכה מחייבים את הצדדים רק בשל העובדה שהם יוצרים ומשקפים את מנהג המדינה. כיוון שבחוקים כאלה אין כל צורך חברתי, והם נקבעו מתוך התעלמות מחוקי התורה המגינים על העובדים.

 


[1] שו"ת תשובות והנהגות ג, תעב. עמדה זו עשויה לנבוע מהכרעה גורפת כדעת הפוסקים המובאים לעיל סעיף ג שלחוקי מדינת ישראל אין כל תוקף הלכתי מ"דינא דמלכותא", או מהכרעה נקודתית כדעת הש"ך חו"מ עג, לט, שלא ניתן להעניק מעמד הלכתי של "דינא דמלכותא" לשום חוק מהתחום האזרחי הנוגע ליחסי ממון בין שני יהודים.

[2] כאשר הובא חוק שכר מינימום לפני הכנסת נאמר כי מטרת החוק "הבטחת זכותו של האדם העובד להתפרנס מעבודתו ולחיות ממנה בכבוד, כאדם עובד וגאה ולא כנתמך סעד" (אורה נמיר, יו"ר ועדת עבודה ורווחה, פרוטוקול הכנסת, כ"ט אדר תשמ"ז, אתר הכנסת).

[3] כגון, המהפכה הרוסית שגבתה את חייהם של 20 מיליון בני אדם.

[4] הרב דב ליאור מובא בספרי, כתר י: דיני עבודה במדינת ישראל על פי ההלכה, עמ' 42; הרב יעקב אריאל, בהסכמתו לספרי הנ"ל, עמ' 8. אמנם בהסכמתו לספר הנוכחי (עמוד ***) סייג את הדברים, וקבע שההלכה מאמצת את החוק כפוף לביקורת תורנית על נחיצותו. כלומר האם הוא נועד להגן על עובדים חלשים ואז הוא טוב וראוי, או שמא הוא נובע מלחץ שהפעילו עובדים חזקים עשירים ומאוגדים ואז הוא אינו ראוי ואינו מחייב על פי ההלכה.

[5] עליות דרבינו יונה, בבא בתרא נה ע"א, ד"ה אריסא; חזון איש בבא קמא כג ב, ד"ה וכל.

[6] רוב התחום הממוני עונה להגדרה זו, שכן על פי החוק הצדדים רשאים לדון בתחומים בהם בפני בורר שאינו מחויב לפסוק על פי חוקי המדינה. משמעות הדבר היא שעל כל מחלוקת שהחוק מאפשר להעביר לבוררות, לא חלים חוקי המדינה מדינא דמלכותא, ויש לדון בעניינו על פי חוקי התורה בלבד, וראו: שו"ת הרשב"א ו, קמט; דיני ממונות, ד, עמ' מה. אולם, רבים הפוסקים הסבורים שגם חוק שהמדינה מוכנה שלא ידונו על פיו יכול להיות בגדר "דינא דמלכותא", ראו רמ"א חו"מ שסט, יא.