הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי

ארכה למתן ערעור בשל ימי פגרה ומועד / בית הדין הגדול 1339726/1

הרב שלמה שפירא ( בית הדין הרבני הגדול)
הרב שלמה שפירא דחה בקשה לערער לאחר הזמן בשל ימי פגרה ומועד.

ב"ה

תיק 1339726/1

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא

המבקשת:       פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אילה תל־פז)

נגד

המשיב:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד שלומי בוני)

הנדון: ארכה להגשת בקשת רשות ערעור בשל פגרה וחגים שחלו בין ההלטה לבקשה – אימתי?

החלטה

עיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה ובאתי למסקנה כי אין מקום ליתן את הרשות.

תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: תקנות הדיון), קובעות כי בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך עשרה ימים ממועד מתן ההחלטה שבעניינה מוגשת הבקשה. עשרה ימים ולא שלושים יום כדברי המבקשת שעירבה כנראה בין בקשת רשות ערעור לבין ערעור.

עוד קובעות תקנות הדיון כי אם היה היום האחרון של תקופה שנקבעה בהן שבת או מועד – יבוא במקומו יום החול הבא לאחריו, ושמשתמע כי פרט לאמור יבואו ימי שבת ומועד במניין הימים.

נעיר באשר לדברי המבקשת כי היא דתייה כי מתקני תקנות אלה היו הרבנות הראשית וחבר דייני בית הדין הגדול, והללו ודאי רצו כי גם מי שאינם דתיים לא יחללו שבת ומועד לשם הכנת פניותיהם לבית הדין, ואף על פי כן קבעו כאמור, אם כי מן הסתם הביאו בחשבון את האפשרות למתן ארכה במקרה של איחור קל הנובע מהשבת והמועד, אלא שבענייננו האיחור אינו קל, קשה לראות בשבת ובמועד הצדקה לו וקשה עוד יותר להבין מדוע לא הגישה המבקשת לכל הפחות את הבקשה למתן ארכה טרם כלות המועד.

תקנות הדיינים (פגרות), תשע"ג – 2013, מכל מקום הרחיבו את הזמן והיטיבו עם המבקשים לערער בקובען כי תקופת פגרה לא תבוא כלל במניין הימים שנקבעו בתקנות הדיון, וכך גם יום ו' – אם חל הוא ביום האחרון למניין הימים, אלא אם הורה בית הדין אחרת.

ההחלטה שעליה מבקשת המבקשת דנא לערער ניתנה במהלך פגרת הקיץ שמייד לאחריה חלו ערב ראש השנה, שאף שלא הוזכר בפירוש (וכך גם יתר ערבי החגים פרט לערב פסח וסוכות שהוגדרו כחלק מן הפגרות) הדעת נותנת כי דינו שווה ליום ו', ולאחריו כמובן ראש השנה עצמו, שכזה דינו מקל וחומר, אלא שכאמור ימי שבת ומועד שלא נקבעו כימי פגרה וכך גם ימי ו' אינם נחשבים כפגרה אלא אם היו היום האחרון לפתיחת הליך או לביצוע פעולה במהלך הליך.

מניין הימים החל אפוא בערב ראש השנה התשפ"ב – כ"ט באלול התשפ"א (6.9.21). חישוב עשרת הימים במקרה זה קל הוא במיוחד שהרי הללו מתחילים יום לפני "עשרת ימי תשובה" והיו כלים ממילא יום לפני כלות האחרונים, היינו בערב יום הכיפורים, אלא שבהיותו של זה שווה, כפי שנותנת הדעת וכאמור לעיל, ליום ו' הרי שיידחה סיומו של מניין הימים ליום החול שלאחריו.

יום הכיפורים השנה חל ביום ה', לאחריו יום ו' שנחשב לענייננו כפגרה כיוון שבשלב זה הפך הוא להיות "היום האחרון", ובסופו של חשבון כלה המניין ביום א' – י"ג בתשרי (19.9).

את הבקשה לרשות ערעור ועימה בקשת הארכה הגישה המבקשת רק בז' במרחשוון (13.10) – למעלה משלושה שבועות לאחר המועד, ואף אם לא נביא בחשבון לעניין האיחור את ימי חג הסוכות (אף שאין בתקנות אלה או אחרות הוראה בדבר אי־חישובם של ימי פגרה בכלל ימי איחור...) עדיין יהיה זה איחור של שבועיים, או בלשון חז"ל בהקשר של "אחרי החגים" "עד שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת". ברם הדרך לבית הדין אינה ארוכה כמו הדרך לנהר פרת (ולא כל שכן כשאפשר "להגיע אליו" לא רק באמצעי התחבורה המודרניים שעימם גם דרך כזו אינה רחוקה אלא אף באמצעים דיגיטליים של פקס ודואר אלקטרוני וכו') ואינה מצדיקה מתן ארכה, שאף הבקשה ליתנה הוגשה לאחר שחלף מאז סיום התקופה שנקבעה בתקנות מניין ימים של למעלה מפי שלושה מתקופה זו.

הדברים אמורים בכל בקשת רשות ערעור ועל אחת כמה וכמה בעניין כשלפנינו שבו בלאו הכי גם סיכויי הערעור אינם נראים שפירים:

ההחלטה מושא הבקשה קצרה למדי, אך נראה מתוכנה כי עיקרה של ההחלטה לדחות את בקשת המבקשת להטיל עיקול על דירת המשיב אינו משום שבית הדין קמא סבר כי יש מניעה או אי־הצדקה לעשות זאת בשל קביעה הלכתית או משפטית עקרונית, אלא משום שסבר כי מסד העובדות והטענות שלפניו אינו מבסס חשש המצדיק זאת. השאלה הצריכה להישאל בערעור על קביעה זו היא אפוא בעיקר אם הערכה עובדתית זו של בית הדין קמא צודקת אם לאו, והיות שמעטים הם מקרי התערבותה של ערכאת ערעור בקביעותיה העובדתיות של ערכאה קמא הרי שמראש סיכויי הערעור, אם נרשהו, לא יהיו רבים. בנסיבות אלה אף לו הייתה הבקשה מוגשת במועדה היו סיכוייה דלים, וקל וחומר שאין צידוק לארכה כאמור.

סוף דבר: כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית. התיק ייסגר.

החלטה זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.

ניתן ביום כ"ז במרחשוון התשפ"ב (2.11.2021).

הרב שלמה שפירא

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה