תיק שבו לא מולאו כדין פרטי כל הנוגעים בדבר ויפוי כח באי כחם / בית הדין הגדול 1338858/1

ב"ה

תיק 1338858/1

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא

בעניין:                                    עזבון המנוח פלוני

המערערים:                 [א'] ואחרים                (ע"י ב"כ עו"ד אברהם אינדורסקי)

נגד

המשיבים:                   [ה'] ואחרים

                                                האפוטרופוס הכללי   

הנדון: זיהוי ברור של כל הצדדים ווידוא ואימות ייפויי כוחם של המייצגים אותם כתנאי לניהול הליך תקין

החלטה

לפנינו ערעור על פסיקת בית הדין הרבני האזורי תל אביב בעניינם של הצדדים.

דא עקא, פרטי הצדדים הרשומים בתיק – לוקים בחסר, והליך משפטי תקין המחייב לוודא כי לכל הנוגעים בדבר ניתנה האפשרות להשמיע את עמדתם – אינו יכול להתנהל באופן זה.

בי"א במרחשוון התשפ"ב (17.10.2021) ניתנה החלטתי שבה הוריתי:

על המערערים להמציא לבית הדין פרטי היורשים, המערערים והמשיבים, בצירוף מספרי תעודת זהות, ואם אינם אזרחי הארץ – מספרי דרכון, וכתובת מדויקת.

לאחר השלמת הפרטים תפתח המזכירות את התיק באופן שפרטי הצדדים יהיו ברורים ויוכלו להישלח כתבי בית דין כנדרש.

בהמשך לכך הגיש עו"ד אינדורסקי הודעה שלפיה המערערים הם: [א'] דרכון ארצות הברית [...] [ב'] דרכון ארצות הברית [...] [ג'] דרכון ארצות הברית [...] וכן [ד'] שלגביה נכתב כי אין ברשותה דרכון בתוקף (בהמשך בנוגע למשיבים צוינה העובדה הידועה כי מספרי הדרכון בארצות הברית מתחלפים מדי עשור).

בהודעה נמסרו כתובות כל המערערים הנ"ל ונאמר כי כולם מיוצגים על ידי עו"ד אינדורסקי.

עוד נמסר בהודעה כי המשיבים הם: [ה'], שלגביו נמסר כי כתובת הדואר האלקטרוני שלו היא [...] והיא ששימשה למשלוח כתבי בית דין לכלל המשיבים; [ו']; [ז']; [ח']; [ט']; [י'] ו[כ'].

נמסרו כתובותיהם של כל המשיבים האמורים וצוין כי כולם מיוצגים על ידי הרב [ר'], שאיננו יודעים מי הוא ואם מורשה הוא לייצג בבתי הדין על דרך כלל או נדרש להרשאה מיוחדת, שכן לא צוין כי הוא עורך דין או טוען רבני. צוין גם כי המשיבים יוצגו בעבר על ידי טו"ר הרב [ש'] – חשיבותו של נתון זה אולי פחותה שכן הלה לכאורה אינו אמור לייצג בהליך שלפנינו, אולם יש לתת את הדעת גם על משמעותם של הדברים דלהלן בנוגע להליך שהתקיים כבר בבית דין קמא:

בדברי עו"ד אינדורסקי לא צוין פרט נוסף בנוגע ל"טו"ר הרב [ש']", עיון בפרוטוקולי בית דין קמא העלה כי לכאורה מדובר במייצג בשם [...] [ש']. מערכת המחשוב של בתי הדין 'מכירה' שלושה טוענים רבניים ששם משפחתם [ש'], איש מהם אינו נושא את השם [...] ואכן לכאורה לא מדובר בטוען רבני מוסמך שכן העיון מלמד גם כי בית הדין קמא נזקק להחלטה המתירה את הייצוג על ידו על פי תקנה נ(2) לתקנות הדיון. יצוין כי לא מצאתי כי הייצוג באמצעותו אושר מחדש במפורש לפני כל דין ודיון כדרישת תקנה נ(4), אלא שבהעדר הוראה מפורשת בתקנות כיצד יינתן ההיתר יש מקום לומר שדי בהסכמתו של בית הדין מכללא, בהיותו מודע שהלה אינו עורך דין או טוען רבני (שהרי לכך נזקק בהחלטה האמורה) ומאפשר לו להמשיך ולייצג אף על פי כן. ועדיין לא איפרק ייצוג זה מחולשיה גם בהתחשב בכך שאף הבקשה להתיר את הייצוג באמצעותו של הלה לא נחתמה אלא על ידי אחד מן המשיבים (שבה נאמר כי הלה הוא דיין בשני בתי דין פרטיים).

אעיר כי ההנחה בדבר אישור מכללא יכולה להסביר גם את הייצוג באמצעות הרב [ר'] הנ"ל, אלא שבית דיננו לא אישר את הייצוג האמור לא מכללא וודאי שלא במפורש, ולא יאשר זאת מבלי שייווכח בייפוי כוח חוקי (וכדלהלן) – ואף אם יומצא כזה נצטרך עוד שיקול דעת בעניין, ייפוי הכוח הוא תנאי הכרחי אך ייתכן שבלתי־מספיק.

עוד צוין כי המערערים והמשיבים הנ"ל כולם אזרחי ארצות הברית ואינם אזרחי ישראל וכי אין בידי המערערים את מספרי הדרכונים שלהם שכן הללו מתחלפים בארצות הברית מדי עשור.

משיב נוסף הוא האפוטרופוס הכללי, שזהותו לפחות אכן ידועה לנו, וכן ידוע לנו כי מנהל העיזבון בתיק היה עו"ד יצחק מירון.

בנתונים יש "קצה חוט", אך לא די בהם כדי לנהל הליך משפטי תקין. לניהולו של הליך נדרש לדעת מי הם הצדדים ולוודא כי ניתנה להם האפשרות להביע את עמדתם, אם הם מיוצגים בידי אחר – נדרש לוודא כי הלה מורשה לייצגם, הן בהיבט העקרוני של היותו מורשה לייצג בכלל, והן בהיבט של היותו מיופה כוחם של הצדדים.

איננו יודעים לעת עתה כיצד, בהיבט זה, התנהל ההליך בבית דין קמא, ואפשר שכל עוד לא נקבל מענה לשאלות הרלוונטיות יהיה מקום לעכב את ביצוע פסק דינו לבקשת מי מהצדדים שלגביו אכן יומצא לנו ייפוי כוח כדין כל עוד לא יתבררו לנו הדברים כנדרש, אף אם לא יהיה טעם אחר לעיכוב הביצוע.

אוסיף אעיר גם בהקשר לאמור בנוגע לאחת המערערות, לכאורה, כי אין בידה דרכון תקף: אכן בארצות הברית מתחלפים מספרי הדרכון מדי עשור, ואכן משמש בה הדרכון גם כמסמך מזהה במקום תעודת הזהות הנהוגה בארץ, אך – ודווקא משום כך – תמה אני אם ייתכן שאדם, בפרט אדם הנזקק להליכים משפטיים אך גם שאר אדם, לא יחזיק באמצעי זיהוי תקף, האם המערערת מזדהה בארצות הברית בבנק, בפני המשטרה או בית המשפט במקרה הצורך, בבואה להצביע בבחירות וכו' ללא מסמך מזהה כלשהו, רק על בסיס אמירתה כי זהו שמה וזו כתובתה?

כן אעיר כי אין לפניי ייפויי כוח מטעמם של המשיבים (לעניין ייפויי הכוח שמטעם המערערים ראה להלן). הללו נדרשים בכל הליך, ביתר שאת בהליך שייתכן שלא יופיעו בו לדיון אלא באי הכוח, וודאי כשחלק מבאי הכוח אינם עורכי דין או טוענים רבניים, ועל אחת כמה וכמה כשהצדדים אינם תושבי ישראל.

נזכיר כי כדי שנוכל לסמוך סמיכה בכל כוחנו על ייפוי כוח שניתן מחו"ל לכאורה צריך הוא לקיים גם את הדרישות שבסעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971.

אכן לולי היה העניין חסר אלא את מילוין של דרישות אלה אולי אפשר היה לסמוך בדוחק על דברי המייצג עצמו נוכח נוסחה של הפקודה שאינה שוללת דרכי אימות אחרות במפורש, ונוכח נוסחו של סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, שקובע קביעה נגטיבית, כי ייפוי כוח הנחתם בישראל לא יידרש להוכחה נוספת, אך אינו קובע פוזיטיבית חובת הוכחה כזו בנוגע לייפוי כוח שנחתם בחו"ל, ואף נוכח העולה מחוק השליחות כי שליחות (ושליחותו של מייצג לייצג בעל דין בכלל זה) יכולה שתיעשה אף שלא באמצעות ייפוי כוח שבכתב.

לעניין זה ראה בדברי כבוד השופטת (בתוארה אז) ש' נתניהו, שאליה הצטרפו השופטים (כתוארם אז) מ' בייסקי וג' בך, בע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם, לח(4) 309 (1984)‏‏ (ההדגשה אינן במקור):

העובדה, שלא הוגש לבית המשפט ייפוי כוח מאת המערערת וככל הנראה לא היה אז בידי עורכי הדין הנ"ל, אינה גורעת מסמכותם. סמכות הניתנת לעורך דין יוצרת שליחות שחוק השליחות, תשכ"ה – 1965, חל עליה, והיא איננה חייבת להיעשות בכתב (סעיף 3(א)).

גם הוראות חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, הדנות בשליחות הספציפית ביחסי עורך דין ולקוח, אינן מחייבות הרשאה בכתב.

תקנה 433 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג – 1963, שהיתה בתוקף באותה עת (כיום תקנה 472 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984), היא הדורשת הגשת ייפוי כוח לבית המשפט. אך הוראה דיונית זו, שיכולה לשמש מניעה לפעולת עורך דין בבית משפט ללא ייפוי כוח בכתב, אינה יכולה לפגוע ביחסי שולח ושלוח, אם כאלה נוצרו בדרך אחרת.

"יכולה לשמש", ולא חייבת, וכפי העולה מן הדברים, וכל שכן לעניין ייפוי כוח שלא אומת.

כן ראה בדברי כבוד השופט (כתוארו אז) א' מצא, שהביא את האמור והוסיף עליו, בפסק דינו בדנ"פ 2192/00 דורון נוי עו"ד נ' אהרון אמינוף – שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, נד(2) 138 (2000)‏‏ (ההדגשות אינן במקור):

בין בעל דין לבין עורך דין המייצגו לפני בית המשפט שוררים יחסי שליחות. סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965, מורה כי:

השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם.

אף הרשאת בעל דין את עורך דינו עשויה להיקנות באחת הדרכים הללו. גם סעיף 5(א) לחוק השליחות, שלפיו נדרשת הרשאה מפורשת לתחולת השליחות על הליכים בפני בית משפט, איננו מחייב את השולח לתת לעורך דינו הרשאה בכתב דווקא (ראו א' ברק חוק השליחות (כרך א) [4], בעמ' 564–567).

גם מהוראות החיקוק שעליהן הסתמך העותר אין נלמדת מסקנה אחרת. בניגוד לנטען, סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין אינו מתנה את הרשאת עורך הדין לפעול בשם לקוחו בקיום ייפוי כוח בכתב. סעיף 91 אך קובע כי ייפוי כוח שניתן לעורך דין לפעול בעניין הקשור לשירותו המקצועי ללקוח, ושחתימת הלקוח עליו אושרה על ידי עורך הדין "אינו טעון אישור אחר, על אף האמור בכל דין". הוראה זו גוברת, למשל, על הוראת סעיף 20(א) לחוק הנוטריונים, תשל"ו – 1976 (ראו: ברק בספרו הנ"ל (כרך א) [4], בעמ' 554 וכן י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [5], בעמ' 218), אך אין להסיק ממנה כי הרשאת בעל דין את עורך דינו טעונה מסמך בכתב. אף תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי על עורך הדין להגיש לבית המשפט "יפוי כוח מטעם בעל הדין או העתק יפוי כוח כללי מטעמו שאושר כדין", אינו תולה את תקפות ייצוגו של הלקוח על ידיו בקיום הרשאה בכתב. כדברי השופטת נתניהו [...] (ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם [1], בעמ' 315) [...]

1. השאלה היחידה שניצבה לפני בית המשפט העליון בשלב הערעור בפרשתנו הייתה אם אי־הגשת ייפוי כוח בכתב על ידי העותר שוללת את צדקת קביעתו של בית המשפט המחוזי שהעותר קיבל על עצמו את ייצוגו [...] מפסק הדין שלערעור נובע כי בית המשפט לא ראה בקיומו של ייפוי כוח בכתב תנאי חיוני לתקפות הייצוג, ובמסקנה זו, כפי שנוכחנו, אין כל חידוש או קשיות.
2. ככלל אמנם מוטל על עורך דין להציג בפני בית המשפט ייפוי כוח בכתב מאת לקוחו, שהלוא בהיעדר ייפוי כוח כזה (או הוכחה אחרת להרשאתו) אפשר שבית המשפט יסרב להתיר לעורך הדין להשתתף בהליך כבא כוחו של בעל הדין (השוו סעיף 3(ב) לחוק השליחות). ואולם קיומו של ייפוי כוח בכתב איננו מהווה תנאי מהותי להקמת הייצוג, אלא אך אמצעי להוכחתו [...]

וראה עוד בדברי השופט (כתוארו אז) צבי כספי בת"א (שלום ת"א) 12499/08 נגריאן קונסטנטין נ' מדינת ישראל – משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (נבו 5.7.2009)‏:

[...] לפי סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק השליחות"), ייפוי כוח יכול שיינתן גם בעל פה ותוקפו אינו מותנה בצורתו, היינו אין דבר המחייב מתן ייפוי כוח בכתב על מנת שיהיה תקף (אהרון ברק, "חוק השליחות", פיסקה 352 עמ' 551–552).

יש להבחין בין תוקפו של יפויי כוח ובין הוכחתו ודרכי הוכחתו. כך למשל, יכול שצד ג' הנדרש לסמוך על הרשאת שלוח לפי ייפוי כוח יהיה רשאי לסרב להכיר בשליחות ללא הוכחתה בכתב (סעיף 3(ב) לחוק השליחות) [...]

סעיף 30 אינו קובע שאישורי הנציגות הם תנאי לתוקפו של ייפוי כוח שנחתם בחו"ל; כל עניינו של סעיף 30 הוא בדרכי הוכחה [...] שלשה אלמנטים בסעיף 30: ראשית, עניינו הוכחה ולא תוקף המסמך; שנית, אין הוא קובע בלעדיות לדרך הוכחה זו משום שנכתב בו כי "מותר" להוכיח בדרך זו ולא שחובה להוכיח את המסמך כך; שלישית, ניתן לראות שהאמור בסעיף 30 בא להקל ולא להחמיר מחד, ואין הוא דרך הוכחה בלעדית, מאידך, שכן הוא חל רק במשפטים אזרחיים, ואילו היינו רואים בו דרך הוכחה בלעדית, לא ברור כיצד ניתן היה להוכיח ייפוי כוח כאמור במשפט פלילי.

[...] ההוראות שבסעיפים 30 ו־31 הנ"ל באות להקל על הגשתם של מסמכים וייפוי כוח שנערכו בחו"ל; ואין בהן כדי למנוע הגשת של המסמכים כראיה בכל דרך כשרה אחרת. (קדמי, "על הראיות" חלק א' עמ' 578; הדגשה שלי – צ. כ.)

לאור זאת, לא נראה לי שיש באי קיומן של הוראות סעיף 30 שלעצמן, כדי להוות מכשול [...] מה יהיה הדין לגבי ייפוי כוח שייחתם במהלך שיחת וועידה מוקלטת בווידאו, כאשר מעמד החתימה, החותם וייפוי הכוח מצולמים ברגע האמת. האם לא ניתן יהיה לקבל את ייפוי הכוח כתקף (יחד עם ההוכחה שהיא קלטת הווידאו)?

בא כוח התובעים מניח שהוא מחזיק בידיו ייפוי כוח שניתנו לפי סעיף 91, אולם נראה כי הוא טועה בעניין זה.

תנאי ראשון בסעיף הנ"ל הוא שייפוי הכוח ניתן בישראל; לאמור, אישור של עורך דין על ייפוי כוח שניתן לטובתו בחו"ל אינו נתפס בגדר הוראות סעיף 91 (זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מה' 7 פסקה 172 עמ' 218).

דומני כי הוראה זו, כמו שאר ההוראות שעניינן מסמכים שנעשו בחו"ל, היא הוראה ארכאית, שאין בה הגיון של ממש; מה נשתנית מידת האמון שאפשר לתת באישורו של עורך דין (שהוא ישראלי לפי סעיף 42 לחוק הלשכה) בעת שהוא בישראל מהאמון שניתן לתת בו בעת שהוא בחו"ל [...]

מאידך, הוראת סעיף 91 קיימת ואין להתעלם ממנה אלא שגם תקפה מוגבל.

אין היא קובעת דבר לעניין תוקף יפויי הכוח אלא גם היא, כל ייעודה הוא ליצור כלי הוכחתי בלבד [...] בידי בא כוח התובעים ייפויי כוח בכתב המאושרים על ידיו, שאמנם נעשו בחו"ל, ואינם עומדים בתקני ההוכחה של סעיפים 30 ו־91, אולם אין מניעה לקבלם כראיה, אם בית המשפט ייראה בהם ראיה נאמנה [...]

לפיכך אמרתי כי לולי היה העניין חסר אלא את מילוין של הדרישות שבסעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 ולמרות אי־חסיונו של העניין תחת כנפי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, וכך במשנה תוקף גם נוכח העדרן של דרישות מקבילות לאלה בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (אף שעצם האפשרות לייצוג בידי אחר, ממבט הלכתי, קשה היא יותר משקשה היא מנקודת המבט המשפטית־אזרחית, אלא שכבר הותרה מכוחן של תקנות קדומות). אולם שעה שהעניין לא איפרק מחולשיה בהיבטים נוספים ברי כי העדר האימות, ולא כל שכן העדר ייפוי כוח כתוב, מצטרף לשאר ה"מעלות" ומונע ניהול הליך.

בענייננו:

אין לפנינו פרטי זהות מלאים, ובנוגע למשיבים המייצג גם אינו עורך דין או טוען רבני מוכר וכו' ולפנינו אין אף מסמך מטעמו של הלה שבו הוא טוען או מודיע כי מייצג הוא את המשיבים, אלא שמטעם המערערים (לכאורה) נטען כי הלה מייצגם, וזאת על בסיס ההליך שהתקיים בבית דין קמא.

אשר לייפוי הכוח שמטעם המערערים, המצוי בתיק בית דין קמא, מן העיון עולה כי הלה הודיע כי הוא מייצגם של המערערים וצירף יפויי כוח, אך הללו חסרים את אימות חתימת המערערים.

מתן הוראות

לפיכך אני מורה כדלהלן:

1.         עו"ד אינדורסקי יפעל עם מרשיו להשלמת פרטי הזהות של מרשתו, המערערת [ד'], וימציא ייפוי כוח חתום על ידי כל מרשיו ומאומת כדין.

כמו כן ישלים את המידע, ככל שזה מצוי בידיו, בנוגע לרב [ר'], ויודיענו מיהו ומה דרכי ההתקשרות עימו, וכך גם בנוגע לרב [ש'] שייצג את המשיבים בעבר ושאפשר שירצה בית דיננו לברר מי ייפה את כוחו אז – אם כל המשיבים או רק המשיב שביקש בפירוש לאשר את ייצוגו באמצעותו – וכיצד.

2.         עותק מהחלטתי זו יומצא על ידי המזכירות למשיב [ה'] על פי כתובת הדואר האלקטרוני שצוינה לעיל ולמנהל העיזבון עו"ד יצחק מירון.

הללו יפעלו להמציא לבית הדין בהקדם פרטים מלאים של כל המשיבים, היינו מלבד הכתובות שהמציא עו"ד אינדורסקי גם מספרי דרכונים, וכן את פרטי המייצג, ככל שיש כזה, המייצג את המשיבים וייפוי כוח חתום ומאומת כדין שיינתן למייצג זה מטעמם של כל המשיבים.

3.         עותק מהחלטתי זו יומצא גם לאפוטרופוס הכללי שיוכל להגיב גם הוא, אם ימצא לנכון, בנוגע לאמור.

4.         החלטה זו מותרת בפרסם בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים (לרבות שמו של המנוח). כן יושמטו ממנה שמותיהם של המייצגים, לכאורה, בעבר או בהווה, שאינם עורכי דין או טוענים רבניים ושלא הגישו לפנינו לעת עתה מסמכים כלשהם.

ניתן ביום כ' במרחשוון התשפ"ב (26.10.2021).

הרב שלמה שפירא

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה