הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי והתפטרות עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לפני עיוור

חיוב גט לאדם שאינו מפסיק להעיר הערות לאשתו, וגם לבית הדין / בית הדין ירושלים 4335096/3

הרב יצחק אושינסקי, הרב מאיר קאהן, הרב יעקב מ' שטיינהויז ( בית הדין הרבני האזורי ירושלים)
בית הדין חייב בגט אדם שלא מפסיק להעיר לאשו הערות, וגם בבית הדין לא השיב לשאלות הדיינים אלא האריך בהערותיו.

ב"ה

תיק 4335096/3

בבית הדין הרבני האזורי ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב מאיר קאהן, הרב יעקב מ' שטיינהויז

התובעת:         פלונית (ע"י ב"כ עו"ד מרדכי שיינין)

נגד

הנתבע:           פלוני  

הנדון: חיוב גט לבעל שמתווכח בעקשנות עם אשתו ולא נותן לה מנוח

החלטה

בפנינו תביעת גירושין כרוכה של התובעת, ומנגד, תביעת שלום בית של הבעל.

ונזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום י"ב באדר א' תשפ"ב (13.2.22):

בית הדין הציע להפנות את הצדדים לאבחון לשלום בית, הבעל נשאל האם יסכים לקבל עליו את מסקנות היועץ, והבעל מגיב: אשתף פעולה, אעשה הכול לשלום בית, אם המסקנה שבגלל שהאישה לא רוצה אותי, אז זו בעיה. היא מזמן איימה שהיא תעזוב את הבית.

למעשה, הבעל לא מוכן להצהיר שהוא יקבל את מסקנות היועץ.

ב"כ האישה מוסיף: היו כבר דיבורים על גט. היא הסכים לגרש ואחר כך אמר שלא ייתן גט. הקרע בין הצדים ענק ובלתי ניתן לאיחוי. ואם בית הדין סבור שיש לבחון על ידי איש מקצוע כדי לקדם הליכים, אנו לא ששים לגט, ואם יאמר שאין מה לעשות, זה דבר גמור ואבוד, אז מצופה שהבעל יגרש. הבעל לא מוכן להתחייב, אז זה יהיה מיותר.    

עד כאן עיקרי טענות הצדדים ההדדיות.

ובכן, עסקינן באישה הדורשת גירושין ונחושה לכך, בעל המביע נחישות לשלום בית, והצדדים לא פרודים במגוריהם. יש לבחון האם הבעל מבין את מצבה של אשתו, האם הוא פתוח לרצונותיה או בכלל יודע אותם. נוצר רושם כי הבעל אובססיבי בתגובותיו, מבקש להגיב לכל פרט, משתדל שלא לפספס שום אמירה או תגובה, מבקש להגיב לכל אמירה של ב"כ האישה וכד'.

מחד, הצדדים בנתק של מגע או יחסי אישות כבר 12 שנה, אך מאידך, הצדדים נשואים שנים רבות, להם 10 ילדים והם לא פרודים במגוריהם. לאור האמור, טרם לכל החלטה, בית הדין מעונין לבחון באופן מקצועי את יחסי הצדדים, והאם יש התכנות להשבת וייצוב השלום ביניהם.  

לשם כך, בית הדין מפנה את הצדדים למר שלמה וינר, פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי (טל 0502555277) לבחינת השאלה הנ"ל עם הצדדים.

הצדדים יפנו אליו מיוזמתם לאלתר.

עלות הטיפול תחול על שני הצדדים בשווה.

שני הצדדים מחויבים לשתף פעולה עם הפסיכולוג ולפנות אליו לאלתר.

מבוקש כי הפסיכולוג יבחן את העניין בהקדם, ומבוקשת חוות דעתו בתוך 30 יום. 

לאור חוות דעתו, בית הדין ישקול את המשך ההליכים, ואף ישקול אפשרות לקיום דיון הוכחות בתביעת הגירושין, ככל ולא תושג הסכמה. 

והתקבלה הודעת הפסיכולוג מר וינר מיום י' באדר ב' תשפ"ב (13.3.22), שבסיומה רשם כי "אינני רואה כל אפשרות לשקם את מערכת היחסים בין [ב'] ל[א']". ובאשר לכך נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום י' באדר ב' תשפ"ב (13.3.22):

בפנינו הודעת הפסיכולוג מר וינר מהיום י' באדר ב' תשפ"ב (13.3.22), שבסיומה רשם כי "אינני רואה כל אפשרות לשקם את מערכת היחסים בין [ב'] ל[א']".

ונזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום י"ב באדר א' תשפ"ב (13.2.22):

[...]

ועתה כאמור בפנינו הודעת הפסיכולוג מר וינר מהיום י' באדר ב' תשפ"ב (13.3.22), שבסיומה רשם כי "אינני רואה כל אפשרות לשקם את מערכת היחסים בין [ב'] ל[א']".

ובכן, ייקבע דיון הוכחות בתביעת הגירושין ותביעת השלום בית, ויוקדשו לו שעתיים וחצי, כאשר בסיומו יסכמו הצדדים טענותיהם בעל פה (ע"פ תקנות הדיון) טרם פסיקה.

בכל מקרה, לא תינתן פסיקה לגירושין, אף אם לכך יוביל התיק, ככל והצדדים לא יהיו פרודים במגוריהם, וככל שלא תיבדק האפשרות לתביעת כתובה.

ברם, מעבר לכלל האמור, ככל ותושג הסכמה אחרת בין הצדדים, כנראה יתייתר הצורך בדיון.

וזו מהות הדיון הקבוע להיום.

הצדדים עדיין גרים תחת קורת גג אחת. טוען ב"כ התובעת: האישה אמורה לסגור על דירה לפי הפסיקה. זה מכביד עליה, כי היא רוצה לרכוש את חלקו של הבעל במסגרת פירוק השיתוף, כך שהיציאה והחזרה מכבידים, אז האישה ערוכה לעזוב כשיקבע מועד לגט, ויש לה כבר דירה. ממועד הגט והלאה נתבע דמי שימוש ראויים.

הבעל מגיב לשאלת בית הדין האם התקדם בניהם משהו חיובי מאז הדיון הקודם:

הייתה התקדמות חיובית מאז, היא לא עזבה אף שהצהירה לעזוב, יש בן בשידוכים, הרב אשר וייס הכחיש שהוא יעץ לה להתגרש, וביקש לומר שנבוא אליו, אך אשתי מסרבת. הילדים הגדולים הנשואים נתקו אתה קשר. אני בקשר עם כל הילדים. לא אני אשם בניתוק הקשר. היא כעסה עלי אחרי שהיינו אצל ד"ר וינר, היא סירבה לבוא למפגש נוסף אצלו. היא לא שלמה עם התהליך. היה ניסיון רק לפני 12 שנה. היא כעסה אחרי הטיפול אצל וינר, נהגה בצורה בוטה ולא מתאימה, היא איימה לעזוב ולא עשתה זאת. אני מכיר אותה 32 שנה. היא דברה על גט כבר לפני שנתיים, וגם קודם. הבית מתפקד יפה. יש תקשורת מינימאלית, אני אומר בוקר טוב, לילה טוב, ואין תגובה שלה לפעמים. היא ביקשה ממני בקשות ואני עוזר. הצעתי לה לקרוא ספרים. היא מסרבת. היא לא רוצה לדבר, היא סותמת אוזניים. יש אצלי בעיה והיא לא שומעת אותי. 

האישה מגיבה:

המצב בחודשים האחרונים הוא בלתי נסבל, הבעל לא עובד, הוא בבית כל היום, הוא לא בכולל, ונמצא בבית כל היום. אני עובדת חלק מהשבוע מהבית, והוא לא מפסיק לחפש זמנים ולהטיח בי ולאיים עלי ולפמפם לי באזנים שאני הורסת את הבית ואת החיים. וכל היום וכל יום כך, וזה הדברים הקלים. עברתי ממנו השפלות ואיומים, ובעיקר הרס לי את החיים והסית את שלושת הילדים נגדי. (בוכה). אני גידלתי אותם לבד, הוא מחרף אותי בפני הילדים, הם מרחמים עליו ולא רוצים שיתפרק הבית, אני לא מספרת להם כי אני חסה עליהם. הוא לא נותן לי מנוח, אמר לי שהיולדת תצא מהבית עכשיו, משתמש בילדים. הילד בשידוכים, הוא לא דיבר מעולם עם שדכן או עשה בירור, תמיד אני. אמר לילד שהוא יגרום שהוא יפסיק להיפגש. עשה לי טרור כי בקשתי כסף לצרכי החג.

ומשיבה לשאלות בית הדין:

האישה: לא עזבתי את הבית, הילדים התחננו שלא אעזוב את הבית, הקטן לא יודע עדיין מכך. ביום 1.7.22 מתפנה יחידה, ואם יפסק, אני אעזוב. הוא טוען שאני צריכה ללכת ליועץ, אך הוא לא הסתדר עם היועצים. אבקש לשמוע מה רודריגז אמר. ביקשתי ממנו שלא יערב את הילדים, אך הבעל לא מבין מדוע אני רוצה להתגרש. היה מעיר אותי בהריונות כדי לשמש.

הבעל: אין פה פירור של אמת.

האישה: הוא רדף אחרי ואמר שאני לא נורמלית. נשאתי את העול לבד כל חיי. מאז הדיון הקודם, לא עשה כלום בשביל שלום בית, לא קנה מתנה ולא כתב ולא עשה כלום, רק רמס והורס את הילדים. לא אחיה אתו אפילו עוד שניה. הסיפור נגמר, אני נגעלת ואני נבעתת. אומר שאני מתנהגת בחמוריות ובבהמיות. הוא רוצה לתפוס אותי כמו בת ערובה. הוא לא רוצה להתגרש, כי נוח לו במקום זה, אני מפרנסת בהרבה כסף ועושה כל בית, הוא לא מחויב לאישה או למשפחה או לעבודה. בעבר הוא למד, הוא שנים כבר לא במסגרת.

הבעל מגיב לשאלות בית הדין לאור טענות האישה:

במשך 8 שנים נסעתי הרבה לחו"ל כדי להחזיק את הבית, היא לא שילמה אז לבית, ואז לא הייתי בעבודה או בכולל, 9 חודשים אני בארץ, וחיפשתי עבודה, הייתי במכון תורני על כתב יד, סיימתי עם זה, וכן עבדתי זמנית בבית ספר בבית שמש, יש ספר ומאמרים שפרסמתי ואין לי זמן פנוי. אני מדבר אתה פעם בשבועיים בממוצע, ניסיתי לדבר אתה יפה. היא רצתה שלום דרך גט. אני לא הסתתי את הילדים נגדה, הילדים הלכו ליועץ, שאמר להם דברים חריפים על האם על מה שהיא עושה. הוא אמר שהיא לא אוהבת את הילדים. יש ילד בשידוכים. יש לה בעיה ביחסים בנינו, כבד לה אתי שאני מאריך ולא עונה לשאלות שלה, הרב רודריגז טוען שזו הבעיה המרכזית. אמר שיש סיכוי וצריך להילחם על הבית. היא רוצה לברוח, אך סביר שהיא תתחרט כפי שאמר רודריגז, למדתי את הסוגיות של מאיס עלי. אני מעורב בשידוכים, אך ...

בשלב זה, ולאור העובדה שהבעל לא מפסיק לדבר, ולא מקשיב לשאלות בית הדין, לא היה אפשר להמשיך ולשמוע את גרסת הבעל, אף שרצה להאריך ולדבר עוד ועוד, ואף שהתבקש פעם אחר פעם להתרכז בשאלות בית הדין.

ב"כ התובעת: מאז הדיון האחרון אני מופצץ בטלפונים, ואני עוצר זאת מיד, אך בבית היא לא יכולה לעצור. יש הקלטות שהבעל מאשר שהוא משתמש וישתמש בילדים ככלי ניגוח כנגד האם. כן מסכת הטרדות של הבעל לאישה, כולל הקלטות שאומר "אני אתנהג גרוע, עד שלא תהיי בן אדם". כן אמר שהוא מאיים עליה עם הילדים. כן משיב שהוא לוקח את הילדים כבני ערובה. כן אמר שידאג שהילדים לא יהיו בבית. ו"עד שלא תהי בן אדם, אף אחד לא יהיה בחג", "אני מאיים כל מה שאני רוצה", "את הרסת את הילדים כל השנים", כן בשיחה נוספת. עשה כל פעולה הפוכה לשלום בית. הרב אשר וייס אישר לאישה לצאת לגירושין וגם אמר לילדים שבסופו של דבר זו החלטה של האם לפי הבנתה. באשר לרודריגז, הצעתי ללכת אליו, אם הבעל יקבל את דעתו, יש שיחה של כשעה וחצי, שיחה של הבעל והאישה ורודריגז, ביום 6.4, היועץ אמר לו שם אודות דיבורי הבעל "את מפריעה לעצמך", "בדיוק בגלל זה היא לא רוצה להישאר", "אתה כל רגע מוסיף שמן למדורה שהיא בוערת ועולה למעלה", "האטימות שלך אוכלת כל חלקה טובה",  "בעקשנות ומניפולציות שאתה עושה אתה מצדיק כל רגע שהיא רוצה להתגרש", הבעל לא מבין מה רצה ממנו "אתה אוחז בקרנות מזבח, ובכל מילה אתה משכנע אותה שלא כדאי לך להישאר אתי". וכן אמר היועץ "אתה לבד בטיפשות", "קשה לי לקחת אחריות באדם שבשעה וחצי מסביר לך דברים ואתה לא קולט", "אתה לוקח הכל ושופך לזבל".

הבעל: זו הוצאת דברים מהקשרם, כן דיבר אתי הרב רודריגז על צורת הדיבור שלי איתה. בהחלט יתכן שכך נאמר מילה במילה, אך יש לראות את ההקשר. הוא עלה על נקודה בתקשורת והראה כמה אני לא בסדר.

ב"כ התובעת: יש שיחה נוספת, מינואר 22, שהבעל קרא לה "חמורה" ו"בהמה", והיא אמרה לו שכך יקרא לאשתו הבאה, ואז אמר "אמרתי, החמוריות שלך עוברת את הגבול", וכן "החמוריות והבהמיות שלך חוגגת, והכל בא ממך", וכן "יש פה אישה שצריכה אישפוז, והיא תהיה במקום".

הבעל מגיב: לא זוכר את המשפטים הללו.

ב"כ התובעת: הוא אמר לה גם "את הורסת את כולם פה, עשרות שנים את הורסת". "תעשי סטופ להתנהגות המזעזעת שלך".

הושמעה הקלטה, בה נשמע הבעל אומר את חלק הדברים, כולל באשר לבהמיות ולאשפוז.

הבעל: היא משכה אותי בדברים. לא ידעתי שהיא מקליטה אותי. היא תכננה הקלטות, יכולתי גם להקליט. היו לעיתים רחוקות ביטויים חריפים, אני קשה לכעוס. זה היה לפני כמה חודשים. היא אמרה דברים חמורים ולא רוצה להגיד.

הוצע לו לומר מה הביטויים שלה, והבעל מבקש שלא לומר. מעתה הוקצבו מראש 20 דקות לחקירת הצדדים, אף שהתארכה החקירה לבסוף לכמעט כפול זמן מכך. 

חקירת התובעת

חוקר הבעל את האישה ואלו תשובותיה לו:

האישה: אכן הבעל רצה שאטבול, לפני 7 שנים לא סירב הבעל שאטבול, המטפלים שהצעתי, הבעל הסכים ללכת בלי שבירר מי הם. הבעל ביקש ללכת לטיפול, וזרק שמות בעלמא. הבעל לא יזם את היועצים, נעתר לבקשתי להגיע ליועצים מסוימים. נפגשתי עם הרב פיליפ הרבה פגישות, כן עם רנד הרבה ואבחון ולפחות 7 פגישות, כן עם יועצים באופן אישי, עם לוריא לפחות 20 פגישות, אצל לוריא הפסקתי את הטיפול, כי קבלתי מסר מהבעל שלוריא אמר שאני לא נורמלית. כן הטיפול שם היה חסר תועלת. עם גב' ריגל נפגשתי כמה פעמים והבעל רק פעם אחת, והיא אמרה שלא יכלה לטפל במקרים כמו בעלי ויש לו הפרעת אישיות. המליצה לי להתגרש. היא אמרה לי שצעקת עליה, ושביקשת את הכסף חזרה.

הבעל מאריך בדברים כל העת, אף שמותרה כל עת שהזמן שלו לחקירות הולך ואוזל, אך למרות זאת לא מפסיק לדבר סחור סחור ולא מתמקד בשאלות. ומשיכה ומגיבה התובעת בחקירתה:

מאז התחלת להגיד דברים יפים. מעט מאוד קנית פרחים, פחות מ 30 פעם כל שנים. קנה לי פמוטי כסף, לא יודעת האם השתתף במתנת גיל 50 שלי, אמרת לי שהלוואי שיכולת לקנות לי יהלום. לא עוזר לי לקלף ירקות, רק בסוף לפעמים זה קורה. אני תמיד מבשלת לבדי. בשנים האחרונות הוא לקח את רכב 3 פעמים לטסט. גם לאחרונה, בקשתי ממנו לקחת את הרכב לתיקון, מוריד זבל בבית, מעט פעמים לקח פאה לפאנית, לא כיבדת את אבי לעולם ואבי ביקש שאתגרש ממנו. הייתי לילה אחד אצל אבי, מתוך 30 שנה. לא עושה תיקונים בבית. לא מטפל, מפרק את הסוכה עם הילדים, אתה עוזר להם, לומד עם הבן בשבת, כל החיים, טיפלתי בעשרה ילדים לגמרי, אתה לא הכנת להם אוכל בלילה, אני הכנתי, הבאת את הילדים מאוחר לחיידר. הפסקתי להביא לך את משכורתי. כל כסף היחידה הולך לצרכי הבית. 25 שנה שילמתי משכנתא לבד, החשבון המשותף היה המשכורת שלי. היה לי הסכם עם חברה שלי, על הלוואה, הבעל שילם שלא על דעתי. ארנונה מים גז חשמל ועד בית מל"ל הבעל משלם בשנים אחרונות, אני שילמתי 25 שנה לבד. אכן הוא שילם את צרכי החתונה וגם אני משלמת סך דומה להוצאות אחרונות. לא יודעת מה התחייבת לילדים. אני משלמת לילדים. רציתי שילמד דיינות ורבנות אך ביקשתי שישתלב בעבודה, אף שהמלצתי שיסיים את המסלול. למד במכון מורים ולמד יעוץ משכנתאות. עבד קבוע רק במילוי מקום.

למעשה, הנתבע חקר לפחות חצי שעה את התובעת, אף שחלק משאלותיו לא היו רלוונטיות, כגון "האם את מאשרת שזרקתי זבל בבית" וכד'. לאחר הפסקה, ממשיך הבעל בחקירה ושואל את האישה שאלות נוספות, והיא משיבה:

לא רציתי שהוא יצא לחו"ל, לא עודדתי שיצא לחו"ל, רק שיעבוד מסודר בארץ. לא התנגדתי. לא רוצה לראות מסמך. הפסקתי ללכת למקווה לפני 11 שנים, עבדתי במילוי מקום.

הבעל מציג מסמך שעבד במשך 3 שנים, במקום עבודה אחד. במסמך הביטוח לאומי הנ"ל נראה שהבעל עבד בעבודות רבות במהלך השנים.

חקירת הנתבע 

חוקר ב"כ התובעת את הנתבע, ואלו תשובותיו לו:

אשתי, גופנית, היתה לה בעיה עם בלוטת התריס, גידול, לא מסוכן, וזה גרם לה בעיות הורמונליות. נפשית – במצבי לחץ יצאה מהכלים, צריכה טיפול זה לא בגלל שהיא משוגעת. לא מומחה לקבוע האם יש לה בעיה נפשית. יש לה קשיים נפשיים, וגם לי. בשנית הראשונות היו לה קשיים עם עצמה ועם הוריה, לא יכול לקבוע אם זה בעיה נפשית. יש לנו 10 ילדים. היו לה הרבה התפרצויות, במיוחד בהריון. הצעתי לה ללכת לטיפול. אשתי לא סובלת מהזיות, אך מדמיינת. תיאור מציאות לא נכון, מלבישה רגשות על המציאות. זו מציאות שקוראת עכשיו. לא יודע האם היה כך במשך השנים. אין לנו יחסי אישות כבר 11 וחצי שנה. ביקשתי יפה שתעשה יחסי אישות, אך זה רגיש אצלה והיא מתביישת בכך. חוץ מלבקש, ... האישה רוצה להתגרש, זו שאלה קשה, משהו מפריע לה, לא היו יועצים במשך 11 שנה אחרונות.

הבעל לא השיב לשאלה מדוע לדעתו האישה רוצה להתגרש אף שדיבר סחור סחור. וממשיך ומשיב הנתבע:

אם האישה תעשה מאמצים כנים לדעתי ותהיה המלצה להתגרש. אם דמות תורנית מוכרת תשמע את שנינו ותאמר שיש להתגרש, אני אשקול את המצב. נדרש ממה לשתף פעולה עם היועץ. היא צריכה לרצות בייעוץ, אין קרע גדול. וינר כתב "לפיכך", זה לפי מה שרשם מעלה. גיניתי אותה מדי פעם והתחרטתי. סמכתי עליה בענייני הבית, היא לפעמים בחוסר יושר במודע, התאכזבתי ממה שהיא לא ישרה, זה הטבע שלה ולא מתוך רוע. ובדברים מהותיים היא בסדר והיא ישרה.

בית הדין העיר כי בתשובות רבות, תשובותיו של הנתבע מתפתלות ימינה ושמאלה למעלה ולמטה ולא מגיב לשאלה אלא רק סחור סחור. וממשיך ומשיב הנתבע:

הבית חשוב לאישה, אך יש כאלו שדוחפים אותה והיא לא שלמה. אם ייעשה מאמץ אמיתי, לא מתקבל על הדעת ולא דרכה של תורה שאישה רוצה להתגרש עם ילדים נשואים בלי שהובררה טענה אמיתית. יש הסכם ממון ביני לבין אשתי, אני חתמתי עליו, והוצא ממני במרמה. האישה הוציאה ממני במרמה את ההסכם, ההסכם הזה מלפני 3 שנים, ההונאה נודעה לי לפני 4 חודשים, עד אז טענה האישה שהדירות לא שלה, רק של מישהו שרשום על שמו, ולפני 4 חודשים טענה שהדירות שלה. קראתי את כתב התביעה כשהוגש, בחודש 11 2021, ולא רציתי לעשות סיפור. ההסכם אושר בבית משפט באזור. הבאתי מארה"ב מאות אלפי ש"ח. הצעתי לה מתנה לפסח, שתקנה לעצמה בכסף, והיא לא רצתה. 

שוב, הבעל לא השיב על חלק ניכר מהשאלות, רק דיבר עוד ועוד סחור סחור.

בשלב זה תמו החקירות ההדדיות ושלב ההוכחות; ובהתאם להחלטה המצוטטת מעלה, הוצע לצדדים לסכם בעל פה (סיכומים) טרם פסיקה.

סיכומים

ב"כ התובעת מוותר על סיכומים, וטוען שמכלול החומר יהווה מבחינתו כסיכומים.

בנוסף, מבקש ב"כ התובעת שהפסיקה תהיה על הגירושין וגם על פירוק השיתוף בדירה המשותפת הרשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים, ומבקש שהדירה תימכר לכל המרבה במחיר, ולכל אחד מהם זכות קדימה לרכוש את הנכס, והתמחרות אם ההצעות שוות, ובחלוף 90 יום, אני אמונה לכונס. האישה לא תחזיק במה שלא מגיע לה, והתמורה של הדירה תחולק בשווה. והחשבון המשותף ייסגר בתוך 14 יום. האישה מוותרת על כתובה בכפוף לסידור הגט. מבקשים פסיקה על חלוקת זכויות ע"פ דין תורה, שזה העדפה של על ידי הדחק ויישארו שלה. אף הסכם הממון בתוקף, ואם יש לבעל טענות, יגיש לערכאה מתאימה. הקשר בין הקטינים וההורים יימשך. והקטין מ', נבקש שיהיה אצל האם ולאב הסדרי ראיה מורחבים לטובת הילד וכמה שירצה. ושבית הדין יפסוק מזונות.

הבעל מבקש לסכם בעל פה, והוקצבו לו 10 דקות לדבר ברצף לשם הבעת סיכומיו, וסיכומיו נרשמו בפרוטוקול. בסיום דבריו, ובניגוד לעמדת ב"כ התובעת, הבעל מבקש לחלוק את הזכויות הסוציאליות לפי חוק יחסי ממון ולא על פי דין תורה. לשיטתו, התוצאה של חוק יחסי ממון מתאימה לחלוקה לפי דין תורה. 

דיון והכרעה

ובכן, עסקינן באישה הדורשת גירושין ונחושה לכך, בעל המביע נחישות לשלום בית, והצדדים לא פרודים במגוריהם.

בית הדין סבור כי בתיק זה יש מקום לחייב את הבעל לגירושין, מחמת כמה עילות.

הבעל מאוס בעיני אשתו

ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום י"ב באדר א' תשפ"ב (13.2.22):

ובכן, עסקינן באישה הדורשת גירושין ונחושה לכך, בעל המביע נחישות לשלום בית, והצדדים לא פרודים במגוריהם. יש לבחון האם הבעל מבין את מצבה של אשתו, האם הוא פתוח לרצונותיה או בכלל יודע אותם. נוצר רושם כי הבעל אובססיבי בתגובותיו, מבקש להגיב לכך פרט, משתדל שלא לפספס שום אמירה או תגובה, מבקש להגיב לכל אמירה של ב"כ האישה וכד'.

ועתה, לאור דיון ההוכחות, מתחזקת לצערנו התרשמות זאת. בית הדין משוכנע שהבעל לא מבין את רצונותיה של אשתו, לא מבין את מצבה, לא מבין מדוע היא לא רוצה אותו, ולא מבין מה הבעיה אם לא היו יחסי אישות כבר 12 שנה, ולא מבין מדוע הדבר מצביע על נתק או בעיה.

לצערנו, הבעל משדר כל העת "ניתוק" ואף לקות בבוחן המציאות. הבעל מנותק מאשתו, ואף די מנותק ממהלך הדיון שהתקיים; כפי המתואר בהחלטות מעלה, מגיב סחור סחור ולא על מה שנדרש, מדבר הרבה וללא הפסק, ואף לא מצליח לתקשר עם בית הדין באופן נאות, מלבד רצונו לדבר בלא סוף ולעיתים בלא תכלית.       

למעשה, בית הדין מתרשם כי הבעל מאוס בעיני אשתו, ואף אי רצונה לקיים עמו יחסי אישות במשך כ-12 שנה, מעידים על כך.

בנוסף, נצטט מתוך דו"ח הפסיכולוג מר וינר מיום י' באדר ב' תשפ"ב (13.3.22):

"[א'] התקשרה אלי והבהירה לי שהיא סולדת מ[ב'] – היא חשה כלפיו דחייה עזה פיזית ונפשת, ועמדתה נחרצת".

ואף דברים אלו מעידים על מאיסות בבעל.

ונזכיר מתוך טענות האישה בדיון הראשון שהתקיים, כפי שרשום בהחלטת בית הדין מיום י"ב באדר א' תשפ"ב (13.2.22):

האישה מפרטת תביעתה: במשך שנים רבות ביקשתי גט מבעלי, לא יכולתי להמשיך לחיות כך, ביקשתי הסכם, הוא מבין ויודע שאיך שאנו חיים זה לא חיים, ובעיקר ב-12 שנה אחרונות שאין יחסי אישות. לא נוגעים אחד בשני. לא הלכתי למקווה כבר 12 שנה, מההיריון של הבן.

ואין לך טענת מאיסות גדולה מזו (וידוע שע"פ הדין, אין צורך במילים המפורשות של "מאיס עלי").

ונזכיר עוד מתוך טענות האישה בדיון הראשון שהתקיים, כפי שרשום בהחלטת בית הדין מיום י"ב באדר א' תשפ"ב (13.2.22):

יש את ה-18 שנה שחיינו כשהוא היה כאן בארץ, למד בתחילה וניסה לעבוד ללא הצלחה. אני פרנסתי לבד כל השנים האלו וילדתי ב-19 שנה 10 ילדים. אני חייתי לבד כל השנים. בלי עזרה או אכפתיות, ובלי תפקוד שלו בבית. הינו אצל כמה יועצים, ולא עזר. לא הייתה שום התקדמות. הייתה התעלמות מצדו כל השנים, והייתה ביקורת, הכפשות ואיומים. הוא רדף אחריי, הוא הולך אחרי, מאשים ומכפיש שאני מתבזבזת, שלא אקנה לו, לא ענה לי לשיחות טלפונים, הוא ענה לי רק 10 אחוז לשיחות שלי, ואם חזר, לאחר 10 שעות. אחרי הלידה הרביעית הייתי שבוע לאחר לידה, עברנו דירה, והוא לא עזר. אם בקשתי משהו, הוא צחק שבכיתי, ואם לא בכיתי, הוא היה מאשים אותי בהאשמות חמורות. בשנים האחרונות הוא אומר שאני משוגעת ולא נורמלית ושאני צריכה טיפול. אם הייתי בשקט, היה בסדר. אם הייתי מדברת, הוא היה יושב עלי שעות ומסביר לי למה אני לא בסדר. אני גידלתי 10 ילדים לבד, עשיתי הכול כדי לעשות להם הכי טוב, וקבלתי הכפשות וזעזוע. אני לא רוצה לחיות כך יותר. הוא שואל למה אני לא הולכת למקווה. הוא לא עובד, וכשאני חוזרת מהעבודה הוא בבית. אני אומרת לו שאין לי זמן, ולא מעניין אותו, והוא יסביר לי כמה אני גרועה ולא נורמלית. לפני 12 שנה היו לנו 9 ילדים בבית, ולא יכולתי לפנות לגירושין, ואף פחדתי נורא. היום יש 6 נשואים. היו מטפלים, האחרון לוריא, אמר שנהיה בתשמיש וזה לא עבד. הבעל אמר שלוריא אמר שאני לא נורמלית, ולכן הפסקתי את הטיפול. מבחינתי, כבר אין מקום לשלום בית. הייתה גם מטפלת שושנה ריגל, הייתה אתי כמה פגישות, ראתה אותו, הייתה תיגרה בחדר, הוא צעק עליה, והיא אמרה שמוכנה לבוא ולהעיד. היא אמרה שאני חייבה להתגרש ממנו. היא אמרה שיש לבעל הפרעת אישיות ושאני חייבת להתגרש, אך אמרה שאחכה שהבת תתחתן. הייתה מטפלת בשם אהובה צוקרמן, הוא לא שיתף פעולה שם בטיפול. הוא צעק עליה. את כל הטיפולים שהיו אני יזמתי. ביקשתי שהוא יביא מטפל. אני עובדת כמורה בתיכון ומגישה לבגרות כבר 30 שנה, ובשנה האחרונה יועצת משכנתאות. עדיין מכינה לבגרויות. הבעל לא עובד כל השנים. הוא 12 שנה יצא לחו"ל, בשנים האחרונות הוא היה נוסע הרבה לחו"ל, שם אסף כסף, לא יודעת מה היה בכסף הזה, הוא רק נתן 2000 ש"ח לחודש. הוא משלם חשבונות מים, חשמל, ושכר לימוד ילדים. את החתונות אני משלמת יותר, ואת המחיה אני משלמת בבית. הוא המריד את הילדים נגדי. הוא טוען שלא רוצה להתגרש בגלל הילדים, הוא המריד את הגדולים, שאם אמשיך את ההליך, הם יצטרכו להתאחד נגדי. הקשר שלי מצוין עם כל הילדים. הקשר שלו עם הילדים, יותר טוב בשנים האחרונות. הלכתי לאחד מגדולי הדור, הסברתי לו הכול, והוא לא ביקש שהבעל יגיע, ואמר לי שאם זה המצב, שאבקש גט. אני לא רוצה להמשיך לחיות כך. אני חושבת לצאת מהבית. יש לנו ילד אחד בתוך הבית.

ובתוך טענותיה אלו ישנן טענות של מאיסות בבעל בשל התנהגותו כגון:

"אם בקשתי משהו, הוא צחק שבכיתי, ואם לא בכיתי, הוא היה מאשים אותי בהאשמות חמורות. בשנים האחרונות הוא אומר שאני משוגעת ולא נורמלית ושאני צריכה טיפול. אם הייתי בשקט, היה בסדר. אם הייתי מדברת, הוא היה יושב עלי שעות ומסביר לי למה אני לא בסדר".

או מה שטענה:

"הוא המריד את הילדים נגדי. הוא טוען שלא רוצה להתגרש בגלל הילדים, הוא המריד את הגדולים, שאם אמשיך את ההליך, הם יצטרכו להתאחד נגדי".

ועוד. ואף בדיון ההוכחות (הדיון השני) האישה טענה:

"לא אחיה אתו אפילו עוד שניה. הסיפור נגמר, אני נגעלת ואני נבעתת. הוא אומר שאני מתנהגת בחמוריות ובבהמיות. הוא רוצה לתפוס אותי כמו בת ערובה".

ואף אמירות אלו הן טענת מאיסות מובהקת.

ולעמדת בית דין זה, יש לחייב בעל בגט, בטענת מאיס עלי מבוררת. הנחה זו מתחזקת בכך שהאישה ויתרה על כתובתה בכפוף לסידור הגט. 

הבעל מצער מאוד את אשתו

בנוסף, הבעל מצער מאוד את אשתו, בהתנהלות אובססיבית שאף בית הדין נחשף לה במהלך שני הדיונים שהתקיימו; הבעל נעול על דעותיו, לא מפסיק להביע את משנתו באופן אובססיבי המנותקת לעיתים מהמציאות בשטח. אף בבית, נראה כי הבעל היה "מטריף" את רוחה של אשתו בהתנהלות אובססיבית של דיבורים ושכנוע מולה, כפי שנוהג אף בבית הדין. יתכן וזו אף הסיבה לכך שהבעל לא הצליח להתמיד במקום עבודה מסודר כל השנים, למעט עבודה אחת שעבר בה ברציפות 3 שנים.

באשר לכך נזכיר אף מתוך טענות האישה בדיון הראשון שהתקיים, כפי שרשום בהחלטת בית הדין מיום י"ב באדר א' תשפ"ב (13.2.22):

בשנים האחרונות הוא אומר שאני משוגעת ולא נורמלית ושאני צריכה טיפול. אם הייתי בשקט, היה בסדר. אם הייתי מדברת, הוא היה יושב עלי שעות ומסביר לי למה אני לא בסדר.

כך שהאישה מתארת מסע שכנועים של "יושב עלי שעות" התואם במאוד להתרשמות בית הדין. באשר לכך אף נזכיר מתוך טענות האישה בדיון ההוכחות שהתקיים:

האישה מגיבה: המצב בחודשים האחרונים הוא בלתי נסבל, הבעל לא עובד, הוא בבית כל היום, הוא לא בכולל, ונמצא בבית כל היום. אני עובדת חלק מהשבוע מהבית, והוא לא מפסיק לחפש זמנים ולהטיח בי ולאיים עלי ולפמפם לי באזנים שאני הורסת את הבית ואת החיים. וכל היום וכל יום כך, וזה הדברים הקלים. [...] הוא לא נותן לי מנוח.

כך שאף בדיון השני שהאישה מתארת מסע שכנועים של "מפמפם לי באוזניים" התואם אף הוא במאוד להתרשמות בית הדין.

נעיר כי במהלך דיון ההוכחות שהתקיים, האישה בכתה שוב ושוב, נראה היה שאכן היא סובלת מאוד במחיצתו של הבעל.

אף המטפל של הצדדים, הרב רודריגז, הטיח בבעל כי התנהלותו הנ"ל הורסת את חיי הנישואים. באשר לכך, נזכיר ציטוטים מדברי המטפל הנ"ל כלפי הבעל שנטענו ע"י ב"כ התובעת (מתוך הקלטה, לטענתו):

"אתה מפריע לעצמך", "בדיוק בגלל זה היא לא רוצה להישאר", "אתה כל רגע מוסיף שמן למדור שהיא בוערת ועולה למעלה", "האטימות שלך אוכלת כל חלקה טובה", "בעקשנות ומניפולציות שאתה עושה אתה מצדיק כל רגע שהיא רוצה להתגרש", "אתה אוחז בקרנות המזבח, ובכל מילה אתה משכנע אותה שלא כדאי לך להישאר אתי".

וכן אמר לו היועץ:

"אתה לבד בטיפשות", "קשה לי לקחת אחריות באדם שבשעה וחצי מסביר לך דברים ואתה לא קולט", "אתה לוקח הכל ושופך לזבל".

לאחר שהציטוטים הנ"ל הוטחו בבעל ע"י ב"כ התובעת, הבעל הגיב: זו הוצאת דברים מהקשרם, כן דיבר אתי הרב רודריגז על צורת הדיבור שלי איתה. בהחלט יתכן שכך נאמר מילה במילה, אך יש לראות את ההקשר. הוא עלה על נקודה בתקשורת והראה כמה אני לא בסדר.

כך שהבעל לא הכחיש כי אכן כך נאמר לו ע"י היועץ, אך טען שהדברים "הוצאו מהקשרם". אך הודה שהיועץ העיר לו על אופן הדיבור והתקשורת הנ"ל.

כך שאף היועץ הנ"ל הבהיר לבעל כי התנהלותו האובססיבית, שבעצם לא מקשיב לאף אחד חוץ מלעצמו, ו"מטריף" בהתנהלותו את כל מי שלא סובר כמותו, היא זו שהורסת את חיי הנישואין, ובכך הוא "מצדיק כל רגע שהאישה רוצה להתגרש" כמאמר היועץ.

בנוסף, הבעל אף ציער את האישה באמירות פוגעניות. באשר לכך, טען ב"כ התובעת בדיון ההוכחות:

יש שיחה נוספת, מינואר 22, שהבעל קרא לה חמורה ובהמה, והיא אמרה לו שכך יקרה לאשתו הבאה, ואז אמר "אמרתי, החמוריות שלך עוברת את הגבול", וכן "החמוריות והבהמיות שלך חוגגת, ובכל בא ממך", וכן "יש פה אישה שצריכה אישפוז, והיא תהיה במקום".

הבעל הגיב: לא זוכר את המשפטים הללו.

והוסיף ב"כ התובעת: הוא אמר לה גם "את הורסת את כולם פה, עשרות שנים את הורסת". "תעשי סטופ להתנהגות המזעזעת שלך".

הושמעה הקלטה, בה נשמע הבעל אומר את חלק הדברים, כולל באשר לבהמיות ולאשפוז.

הבעל הגיב: היא משכה אותי בדברים. לא ידעתי שהיא מקליטה אותי. היא תכננה הקלטות, יכולתי גם להקליט. היו לעיתים רחוקות ביטויים חריפים, אני קשה לכעוס. זה היה לפני כמה חודשים. היא אמרה דברים חמורים ולא רוצה להגיד.

כך שלמעשה, התברר כי הבעל כן אמר לאשתו את הביטויים הקשים הנ"ל.

וגרימת צער כה חמור לאישה, מהווה עילה לחיוב גט, שהרי אישה נתנה לחיים ולא לצער.

וראו שו"ת תשב"ץ (ח"ב סימן ח):

 "אישה שבעלה מצער אותה הרבה עד שמרוב הצער היא מואסת בו, והכל יודעין בו שהוא אדם קשה הרבה, והיא אינה יכולה לסבול אותו לרוב הקטטות והמריבות, הודיענו מה הדין בזה, והשיב, קרוב הדבר שיוציא ויתן כתובה דק"ל לחיים ניתנה ולא לצער, דנפקא לן מקרא דכתיב כי היא היתה אם כל חי (כתובות סא ע"א.) וכו' לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת וכו'".

ובית הדין סבור שדברים אלו מתאימים לצערנו אף ביחס לנתבע דנן והתנהלותו מול אשתו.

ואמנם, בית הדין מתרשם כי הבעל "מנותק" מעניינים רבים הסובבים אותו, כפי שתואר לעיל, ויתכן והדבר גובל בלקות אישית בבוחן המציאות (ואף האישה עצמה טענה בדיון ההוכחות "עם גב' ריגל נפגשתי כמה פעמים והבעל רק פעם אחת, והיא אמרה שלא יכלה לטפל במקרים כמו בעלי ויש לו הפרעת אישיות"). למעשה, הבעל טוען כל העת שאשתו מדומיינת, וכפי דבריו בדיון האחרון "אשתי לא סובלת מהזיות, אך מדמיינת. תיאור מציאות לא נכון, מלבישה רגשות על המציאות", ברם, למעשה, בית הדין מתרשם כי האישה מאוד "על הקרקע"; אך לצערנו, הבעל הוא זה שמנותק, בעל קושי בבוחן המציאות. האם הבחנה זו יכולה לפגוע בהחלטה לחייבו בגירושין בגין זה שמצער את אשתו? התשובה לכך שלילית, שהרי אין משמעות לסיבה שהבעל מצער את אשתו, והתוצאה השלילית היא הקובעת.

כאמור, אין בכך כדי לגרוע מחיובו לגרש את אשתו, ככל והיא סובלת מכך. בעניין זה, נזכיר האמור בפסק דין בית הדין הגדול (תיק 1229944/1, פורסם):

לדעתנו אין זה משנה אם הבעל עושה הדברים בכוונת מכוון או שאופיו ובוחן המציאות המוטעה גורם להתעללות באישה ובמשפחה. מאחר שהתוצאה של עינוי האישה היא עובדה.

באשר לבעל המצער את אשתו, ציטטו בפס"ד הנ"ל את תשובת התשב"ץ הנ"ל (חלק ב סימן ח):

עוד שאלת: אישה שבעלה מצער אותה הרבה עד שמרוב הצער היא מואסת אותו, והכל יודעים בו שהוא אדם קשה הרבה, והיא אינה יכולה לסבול אותו לרוב הקטטות והמריבות, וגם שהוא מרעיבה עד שהיא שנאה את החיים, והיא אינה יכולה לבא לבית דין מפני שאחד מבעלי ההוראה הפחידה שאם תשאל כתובתה בבית דין שתפסיד אותה – הודיענו מהו הדין בזה.

תשובה: קרוב הדבר בזה שיוציא ויתן כתובה, דקיימא לן "לחיים ניתנה ולא לצער" דנפקא לן מקרא דכתיב "כי היא היתה אם כל חי" – בפרק אף על פי (כתובות סא ע"א). ואפילו במדיר את אשתו בדברים שאין לה צער כל כך אמרינן "יוציא ויתן כתובה" כדאיתא בהמדיר בהרבה מקומות (שם ע ע"א, ע"א ע"ב), דוק ותשכח, כל שכן בצער תדיר שיש לנו לומר "יוציא ויתן כתובה" לפי "שאין אדם דר עם נחש בכפיפה". ואף על גב דבאומר "איני זן ואיני מפרנס" פסק הרי"ף ז"ל דלא יוציא ויתן כתובה – התם היינו טעמא משום דאפשר בתקנה: עד שיכפוהו לגרש יכפוהו לזון, אבל הכא "מעוות לא יוכל לתקון" הוא. ומקרא מלא דבר הכתוב "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב", ועוד כתוב "טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו", הרי שיותר קשה היא מריבה מחסרון מזונות, ואיזו טובה יש לאישה שבעלה מצערה במריבה בכל יום ויום? ואפילו לכוף אותו להוציא יש לדון מקל וחומר דבעל פוליפוס (שם עז ע"א), דהשתא: מפני ריח הפה כופין, מפני צער תדיר שהוא מר ממות לא כל שכן? וכיוצא בזה הקל וחומר הזכירו בירושלמי (כתובות פרק ה הלכה ז) על "איני זן ואיני מפרנס". וגם יש פוסקין באומר "איני זן ואיני מפרנס" – כופין אותו להוציא, ואם זה מרעיב אותה הרי הוא בכלל זה.

ועוד הוסיפו שם:

בשאלה שנשאל התשב"ץ מדובר באישה שבעלה מצערה – לא הוזכר במה, אלא שיש קטטות ומריבות, ושמע מינה שמצערה בדברים אחרים ולאו דווקא בהכאה, ומיירי גם שהוא מרעיבה – ולא ביאר אם ההרעבה היא מניעת מזונות סתמא או בשל הקטטות. ונראה שאין זה מעלה ומוריד. מכיוון שהתוצאה של התנהגות זו היא שהאישה קצה בחייה.

לימוד גדול לימדנו התשב"ץ, שאם בדברים שאין לאישה צער גדול כדאיתא במשניות דפרק המדיר אומרים "יוציא ויתן כתובה", קל וחומר במצערה צער גדול, והוסיף שאי אפשר לדרוש מאישה לחיות בבית מלא מריבות, שאין טעם לאישה בחיים שכאלה, והוסיף שיש לדון אף לכופו דחמיר מ'ריח הפה' דכופין. ואזיל בשיטת הרשב"א והאגודה ועוד ראשונים שהובאו בבית יוסף (סימן קנד) שה'רשימה' לחיוב וכפייה אינה 'רשימה סגורה' אלא תלויה בשיקול דעת הדיין, וחייב הוא לדמות מילתא למילתא.

והביאו עוד מקרה דומה שבתשובה לנכדו של התשב"ץ בשו"ת יכין ובועז (חלק ב סימן מד), בדבר אישה שעזבה בית בעלה ורצו לפייסה שתחזור לביתו ויפרנסנה, והיא שלחה ל'גדולי הקהל' "שיסירו מעליה נזק בעלה", וכך נרשם שם:

ונתנה להם אמתלא שהשנאה ששנאתו היא מחמת הצער הגדול שציערה בעודה בריאה, וגם תוך חליה זה הרבה צער ציערה, והיתה מקבלת הכל, אבל עכשיו שהיא נוטה למות ושלחה מביתו אינה יכולה עוד לסבול [...]

ועיין שם שהפצירו בה שתחזור לבעלה ומיאנה לחזור – עיין באריכות שבלשון השאלה, עיין שם בתשובה שכתב:

מאחר שהאיש הוא רע מעללים, כאשר נודע טבעו וקושי רוחו והיה מקניט אותה ומצערה – קרוב היה הדבר שיוציא ויתן כתובה, דקיימא לן "לחיים ניתנה ולא לצער נתנה" [...] ואפילו במדיר את אשתו בדברים שאין לה צער כל כך אמרינן "יוציא ויתן כתובה" לפי ש"אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת".

 ועיין שם שהביא ככל לשון זקנו התשב"ץ וסיים כדבריו:

ואף על פי שיש בתשובות האחרונים שאין כופין בזה – אפשר שלא אמרו על כיוצא בזה הצער הגדול, ואילו הות דידהו לא הוו אמרו הכי, ורחמנא ליצלן מעלבון העלובות "וכי כך עונין את המעוקות?"

וסיימו דבריהם שם:

והנה גם בעובדה זו שהובאה בשו"ת יכין ובועז לא הוזכר כלל אלא שהיה מצערה, ושמע מינה דאף היכא שמצער את אשתו בהתעללות נפשית חייב לגרשה, כמבואר בדברי התשב"ץ ובדברי נכדו בשו"ת יכין ובועז.

והוא הדין בנידון דידן, שהתנהלות הבעל גורמת לעינוי האישה. בנסיבות אלו, שהבעל אינו משלם דבר על התנהלותו, חובת בית הדין להפעיל את האמצעים שבידיו להביא לגירושי הצדדים, ויפה שעה אחת קודם.

כך שגרימת צער לבן זוג, יש בה כדי לחייב בגט את הצד המצער.

לאור הנימוקים הללו יחדיו, וכל אחד לחוד, הבעל חייב לגרש את אשתו המשוועת להתגרש.

מסקנה

תביעת הבעל לשלום בית, נדחית, מחוסר היתכנות, ואף לאור חו"ד הפסיכולוג.

תביעת הגירושין של התובעת, מתקבלת.

הבעל חייב לגרש את אשתו.

לא ייפתח עדיין תיק לסידור גט ולא ייקבע עדיין מועד לסידור גט בשל המגורים המשותפים.

לאחר קבלת הצהרת התובעת כי היא עזבה את המגורים המשותפים, ייפתח תיק לסידור גט וייקבע מועד לסידור הגט.

במידה והבעל יסרב לגרש במועד הראשון שייקבע, האישה תהיה רשאית לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה - 1995.

הדירה המשותפת הרשומה על שם שני הצדדים תימכר בתוך 90 יום לכל המרבה במחיר, וזכות ראשונים למי מהצדדים שיבקש לרכוש אותה, ותמורתה תחולק בשווה. אם שניהם חפצים בה, תיערך התמחרות ביניהם כמקובל. במידה ולא יצליחו במשימתם בתוך פרק זמן זה, בית הדין ישקול מינוי כונס למכירת הדירה, ואף אפשרות לכונס חיצוני בהיות הבעל לא מיוצג.

מבחינת בית הדין, הסכם הממון שבין הצדדים הוא בתוקפו, ולא נמצאה עילה לסבור כטענת הבעל שהאישה רימתה אותו בכך, וכל שכן שאף לשיטתו "הרמאות" ידועה לו כבר זמן רב, לפחות מעת הגשת התביעה לגירושין, והא לא טרח לעשות מאומה בעניין זה. ברם, ההסכם לא אושר בבית הדין, כך שהדבר לא בסמכותנו.

החשבון המשותף ייסגר בתוך 30 יום.

לאחר סידור הגט בפועל, בית הדין ידון בחלוקת הזכויות הפנסיוניות בין הצדדים.

לאחר הפירוד בפועל, בית הדין ידון בהסדרי שהות, וכנגזרת מכך, באשר לדמי מזונות הקטינים.  

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י' בסיון התשפ"ב (09/06/2022).

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד                   הרב מאיר קאהן                       הרב יעקב מ' שטיינהויז

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה