סיכום המאמר

1 . ההלכה מחייבת קיומו של שוויון פורמלי האוסר אפליה שרירותית של אדם או מגזר.
2 . ההלכה מאפשרת למדינה לחרוג מעקרון השוויון הפורמלי לתכלית ראויה.

3. ההלכה אינה מכירה בערך השוויון המהותי, ואינה מציבה כיעד את השגת שוויון בתוצאות. לפיכך אין להצדיק חקיקה או ביצוע פעולות שמטרתן העדפה מתקנת כאשר היא באה להשיג שוויון בתוצאות.
4 . העדפה מתקנת המבקשת לקדם מטרות ראויות לטובת הציבור, כגון יצירת שוויון הזדמנויות מהותי לשם ניצול טוב יותר של משאבי האנוש בחברה ולשם הגברת הצמיחה, או לשם גמילות חסד עם מגזרים חלשים הזקוקים לעזרה הינה פעולה ראויה.
5 . ראוי להנהיג שוויון הזדמנויות מהותי בתנאי הקבלה ליחידות הטכנולוגיה העילית בצה"ל באמצעות הנהגת מבחנים המותאמים למקום המגורים ולתרבות של כלל המועמדים לשירות ביטחון במדינת ישראל.
6 . העדפה מתקנת הנעשית באוניברסיטאות, המקנה עדיפות לסטודנטים שנסיבות החיים מנעו מהם לממש את כישרונותיהם הינה מעשה ראוי .
7 . העדפה מתקנת בקבלה לעבודה של עובדים המתקשים במציאת עבודה או שנמצאים במצוקה כלכלית מהווה קיום של מצוות צדקה .
8 . חברה פרטית רשאית לבצע העדפה מתקנת אם היא מבקשת לקדם ערכים ראויים בעיני התורה.