הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי והתפטרות עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לפני עיוור

טו.ג. יסודות החיוב של עובד שהזיק והדין בגרמא ובמניעת רווח

הרב אורי סדן
בנוסף לחיוב עובד שהזיק מדיני הנזיקין, נשען חיובו של העובד גם על דיני שומרים. אלו מטילים עליו חובה למנוע את הנזק מראש באמצעות תשומת לב מיוחדת ומרחיבים את אחריותו גם למחדלים שבעטיים ניזוק רכוש המעסיק אשר נחשבים בהקשרים אחרים לנזקי גרמא. בנוסף לכך עשוי העובד להתחייב מדין הסתמכות המעסיק עליו וביצוע פעולות תוך שהוא מתבסס על עבודתו. חיוב מדין זה עשוי לכלול גם מניעת רווח ונזקים שאינם פיזיים ואו שאינם מידיים.

עד כה עסקנו בעובד שהזיק ברשלנותו (וכן חריגה מהוראות וכדומה). כעת נבחן את יסודות החיוב של עובד שהזיק. 

היסוד הראשון הוא כמובן דיני הנזיקין, שחלים במקרה שהעובד הזיק לרכוש של המעסיק שאינו נוגע לעבודתו כלל. בנוסף לכך, ישנו יסוד חיוב שני – העובד קיבל על עצמו אחריות מיוחדת לרכושו של המעסיק המופקד בידו[1]. זו מקנה לעובד מעמד של שומר על רכוש המעסיק. אחריות זו מתבטאת הן בצעדים שנועדו למנוע את הנזק, והן במידת האחריות אשר תוטל עליו ביחס לתוצאות מעשיו כאשר נגרם נזק:

הגדרתו של העובד כשומר על רכושו של המעסיק מחייבת אותו בתשומת לב מיוחדת. לכן מידת תשומת הלב הנדרשת מהעובד גדולה מזו הנדרשת מכל אדם אחר (כאמור, כל עוד מדובר בתשומת לב המקובלת בענף בו הוא עובד). לדוגמה, אדם שהלך לתומו ברחוב ונכשל ונפל על כלי ושברו, פטור מלשלם עליו[2], לעומתו עובד שנכשל ונפל וגרם בכך נזק לרכוש של המעסיק שהיה בידיו חייב לשלם עליו[3], שכן היה עליו לשים לב לכך בהליכתו.

במובן זה התייחסות ההלכה למעשיו של העובד שהזיק חמורה יותר מהתייחסותה למעשי אדם סתם שהזיק את חברו. יתר על כן, חיובו של העובד כשומר על רכוש המעסיק מחייב אותו לא רק במעשים אלא גם במחדלים שבעטיים ניזוק רכוש המעסיק, וזאת למרות שלו היו נעשים (או שלא נעשים) על ידי אדם אחר הוא היה פטור מכיוון שהם היו מוגדרים כגרמא[4]. לדעת מרבית הפוסקים[5] אין להסיק מכאן שעובד חייב בכל נזק שמוגדר כגרמא, גם ברכוש של המעסיק שלא הופקד בידיו, אולם יש מן הפוסקים[6] הסבורים שעובד מעצם מעמדו חייב בכל נזק לו גרמו מעשיו או מחדליו גם אם זה מוגדר כגרמא, וגם אם זה נעשה נגרם לרכוש המעסיק שלא הופקד בידיו.

יסוד שלישי נובע מכך, ההתקשרות שבין העובד והמעסיק יצרה מצב בו המעסיק הסתמך על התחייבות העובד לבצע פעולות מסוימות ובגין הסתמכות זו המעסיק ביצע פעולה שגרמה נזק, או נכנס לשרשרת של הוצאות בגין יצור והתחייבויות כספיות ואחרות. הימנעות של העובד מביצוע משימותיו תגרום לכך שכל ההוצאות האלה ירדו לטמיון מה שעשוי להיחשב כנזק ולחייבו בתשלום[7]. למשל, פועלי בניין שהחליטו באופן שרירותי לא להגיע לעבודה ביום של יציקת בטון עלולים להתחייב בהוצאות על הבטון שלא נעשה בו שימוש ואבד. כמו כן, כאמור לעיל, כאשר בעל מוסך לא ביצע טיפול כפי שהתבקש הוא עשוי להתחייב בנזק שייגרם לרכב אם בעליו ינהג בו.

יש מן הפוסקים הסבורים שיש ללכת צעד אחד נוסף ומכוח ההסתמכות לחייב את העובד בנוסף לנזק גם על אובדן רווחים צפויים שנמנעו מן המעסיק בגין מחדליו של העובד[8]. אולם מרבית הפוסקים סבורים שאין לחייב את העובד במניעת רווח מן המעסיק[9]

מחלוקות אלו לא הוכרעו[10], לפיכך, בכל מקרה שאיננו נזק פיזי ישיר על הצדדים לפנות לדיין שיורה להם כיצד עליהם לנהוג. הדיין יבחן מהי מידת השכיחות של הנזק הנידון[11], באיזו מידה הנזק נגרם ברשלנותו של העובד או באונס[12]. כמו כן יבחן הדיין את מידת היכולת של הצדדים לשאת באחריות לנזק (וראו על כך עוד להלן, סעיף ז). גורמים אלו עשויים להשפיע על גובה התשלום אותו יידרש העובד לשלם, אם בכלל.

 

[1] שולחן ערוך חו"מ שו, א.

[2] שולחן ערוך חו"מ שעח, א.

[3] שולחן ערוך חו"מ שד, א.

[4] ראו שולחן ערוך חו"מ שצו, סעיף ד ולעומתו סעיף ח. בנוגע לפטור מנזקי גרמא ראו שולחן ערוך ורמ"א חו"מ שפו, א-ג.

[5] שו"ת הרשב"א א, אלף נב; עליות דרבנו יונה בבא בתרא כא ע"ב; נימוקי יוסף י ע"ב מדפי הרי"ף; רמ"א חו"מ נה, א; שפו, ג; שו"ת הרדב"ז א, צה; ערוך השולחן חו"מ שפד, ג, על פי בבא קמא צח ע"ב.

[6] שו"ת חתם סופר ה, קמ; קעח, על פי שו"ת הרא"ש לט, ב; שו"ת מהר"ש אנגל, עח; פתחי חושן שכירות, ז, נג. כך הורה לי (בעל פה ובכתב) הרב דב ליאור, בין היתר בשל השפעת החוק הישראלי.

[7] מהר"ח אור זרוע, הגהות אשר"י בבא מציעא ו, ב מחייב את העובד בתשלום; רמ"א חו"מ שלג, ו ש"ך שם, לג. לעומת זאת הרמב"ן, בבא מציעא עו ע"ב, ד"ה והוי, אינו מחייב בתשלום, ולמעשה כתבו הפוסקים שהדבר נשאר בספק, נתיבות המשפט שלג, יד; שו"ת מנחת יצחק ד, קד.

[8] רא"ה, הובא על ידי הריטב"א, שיטה מקובצת בבא מציעא עג ע"ב ד"ה האי מאן; ראב"ד, שיטה מקובצת שם. נתיבות המשפט קעו, לא; קפג, א; שו, ו.

[9] רשב"א בבא מציעא עג ע"ב, ד"ה משלם; רא"ש בבא מציעא ה, סט. להרחבה בענין חיוב על מניעת רווח בהקשרים נוספים ראו: הרב חיים בלוך, נייר עמדה 13: חיוב על מניעת רווח, אתר דין תורה, ובמקורות הרבים שהובאו שם.

[10] שו"ת חתם סופר ה, קעח (בסוף התשובה); שו"ת מהר"ש אנגל, עח; פסקי בית דין ירושלים יב עמ' קצד.

[11] על פי חלק מהשיטות, ככל שהנזק שכיח יותר יש יותר מקום לראותו כגרמי ולא כגרמא, ולחייב עליו, ראו ריצב"א, תוספות בבא בתרא כב ע"ב, ד"ה זאת; ש"ך חו"מ שפו, א.

[12] משפט הפועלים כה, הערה יז.