יז.ד. הפסקת ההתנדבות

אחד המאפיינים של ההתנדבות, המבחין בינה ובין עבודה, מלבד ההסכמה שלא לקבל שכר, הוא חירותו של המתנדב לבחור האם ברצונו להתנדב ועד כמה הוא מעוניין להתנדב. אין זה אומר כי להתנדבות אין כללים שכן מקבל השירות רשאי לומר למתנדב באילו תנאים הוא ישמח להיעזר בו ובאילו תנאים הוא מבקש שלא להיעזר בו. הוא יכול לבקש מהמתנדב להגיע למספר שעות מינימלי וכן לעמוד ברמה מסוימת של שירות, ואף להתנות את מוכנותו לקבל את המתנדב בהסכמה לעמוד בתנאים אלו. אולם בכל שלב תישמר למתנדב הזכות לבחור שלא להתנדב.

יתר על כן, גם אחרי שהמתנדב הודיע על כוונתו להתנדב ואף התחייב לכך, לא ניתן לחייבו לעמוד בדיבורו והוא רשאי לבטל את הסכמתו להתנדב בכל עת[1]. אמנם מבחינה מוסרית יש הסבורים שמדובר בצעד שאינו ראוי, שכן חובה על האדם לעמוד בדיבורו[2], ולפיכך אין לבטל התנדבות אלא בנסיבות אשר היו מצדיקות התפטרות מעבודה בתמורה לשכר.

למרות האמור, יש לסייג במקצת את הזכות להפסיק את ההתנדבות באופן חד צדדי במקרה בו ביטול ללא הודעה מוקדמת מספקת עשוי לגרום נזק למקבל השירות, מצב המוגדר בהלכה בשם "דבר האבד". לעיתים הנהנה כבר הסתמך על המתנדב, ועזיבה פתאומית של המתנדב עשויה לפגוע בו, בפעילות המתוכננת, ובנהנים ממנה לא פחות מעזיבה של עובד בשכר. לעיתים עזיבה פתאומית עלולה לגרום אף לנזק חמור. לדוגמה, אדם גילה נזילה בביתו וחברו הסכים לתקנה בחינם. לבסוף, החבר לא הגיע, ועד שבעל הדירה הזמין שרברב נגרם נזק לרכושו.

יתר על כן, גופים רבים נעזרים במתנדבים לשם ביצוע עבודות שונות, חלקן חיוניות ביותר, וביטול התנדבות עלול לגרום אף לפגיעה בנפש. לשם ההמחשה שוו בנפשכם מה תהיה ההשלכה של החלטת צוותים של מתנדבים בארגון מגן דוד אדום שלא להופיע למשמרת אליה נרשמו? יכולתו של הארגון להשיג באופן מידי עובדים אשר יאיישו את האמבולנסים מוגבלת למדי, וכתוצאה מכך עלולים אנשים לשלם על החלטה שכזו בחייהם.

נחלקו הפוסקים בשאלה האם על המתנדב רובצת האחריות לנזק שגרם בביטול פתאומי של התנדבותו. יש מהפוסקים הסבורים כי חירותו של המתנדב שמורה לו תמיד[3], ואין לבוא אליו בתביעות אם חזר בו ממוכנותו להתנדב. לדעתם, גוף אשר בחר להסתמך על מתנדבים, ולא על עובדים בשכר, לקח בחשבון את האפשרות שאחד מהם יודיע לו פתאום שאינו מעוניין להגיע[4].

לעומתם יש פוסקים הסבורים שהעובדה שהאדם התנדב למשימה אינה מתירה לו להתנער ממנה באופן חסר אחריות, ואינה פוטרת אותו מאחריות לנזקים שגרם עקב ביטולו את ההתנדבות, ובנקודה זו אין הבדל בינו ובין עובד בשכר[5].

הש"ך נוקט עמדת ביניים[6]. לדעתו, מתנדב שהתחייב לבצע פעולה מסוימת, שאם יימנע מלבצעה יגרם לאדם אחר נזק – חייב לבצעה. אולם הוא רשאי בהחלט לחזור בו מהסכמתו לבצע את הפעולה בהתנדבות, והוא רשאי לדרוש תשלום מתאים על כך. כמובן זכותו של מקבל השירות לוותר על ההתנדבות מכול וכול, ולשכור אדם אחר שיעשה את העבודה. עמדת הש"ך מאזנת בין שמירה על חירותו של המתנדב לבין הגנה על מקבל השירות מנזקים שביטול חד צדדי עשוי לגרום לו וכך יש לנהוג למעשה[7].