תמצית פסק הדין

בפני בית הדין בירושלים נידונה תביעה על תשלום שכר וחיוב שומר על גניבה. 

התובעת עבדה כמלצרית בחברה להפקת אירועים. לטענתה, האחראי עליה אמר לה להניח את תיקה הפרטי במקום מסוים ולהתחיל לעבוד, ובמהלך הערב נגנב לתובעת פלאפון שהיה בתיק. התובעת תובעת מהחברה 1800 ₪ על שווי הפלאפון. כמו כן, היא תובעת את שכר עבודתה שלא שולם לה עד כה.
הנתבעת מודה שלא שולם לתובעת שכרה, אך היא מכחישה את אחריותה על הפלאפון. לטענתה אומנם אין היא יודעת מי אמר לעובדת להניח את התיק באותו מקום, אך ההנחיות של החברה הן שאין להשאיר חפצי ערך בתיקים ואין החברה אחראית לחפצים שיגנבו מהתיקים.

נושאי הדיון

בית הדין דן והכריע במספר נקודות עקרוניות:
א. שכר העבודה – בית הדין מחה בפני הנתבעת על אי התשלום והנחה אותה שלהבא חובה עליה לשלם בערב על העבודה כדין חיוב התורה. בנוסף, כאשר הכסף עומד ומחכה לעובד על החברה חלה החובה לדאוג לידע את העובד על כך.
ב. קבלת שמירה ע"י אמירת "הנח כאן" – לטענת התובעת היא נתבקשה להניח את התיק ולהתחיל לעבוד ויש לראות באמירה זאת קבלת שמירה. אמנם, בגמרא בב"מ פא: מובא שאם אמר אדם "הנח" סתם יש בזה ספק ואין להתייחס לזה כאל קבלת שמירה; אך בית הדין הכריע שבנידון דידן אם נכונים דברי התובעת מובן שהאחראי ביקש להשאיר את הרושם שהוא אחראי ויש לראות בזה קבלת שמירה. כמו כן, מדובר כאן בשומר שכר כיון שהוא מקבל תמורה ע"י עבודתה.
ג. קנין בשומרים – בית הדין הביא את מחלוקת הראשונים האם צריך קנין בקבלת שמירה והכריע שבנדון דידן כיון שהחברה שכרה את המקום גם לשיטת הרמב"ם שצריך קנין מועילה התחייבות בשמירה באמירת "הנח" ברשות השומר.
ד. מעמדו של האחראי – בעל החברה טוען שההנחיה הכללית היא שאין להשאיר חפצי ערך בתיקים, וזאת בניגוד לדברי האחראי על אותה עובדת באותו ערב. מתוך הדברים, הסתבר שהאחראי שינה משליחותו ועליו לשאת בתוצאות. עם זאת, בית הדין קבע שבמקרה זה על החברה לשאת בתשלום משום שהאחראי פעל לשם החברה ומשום שהוא היה נציג החברה כלפי התובעת.
ה. שבועה ותשלום על פי טענות הצדדים – הדיון עד כה נשען על גרסתה של התובעת; אולם החברה לא איתרה את האחראי מאותו ערב, ואף טענה כי הנחייתה היא שלא להשאיר חפצים. לאור זאת יש לראות את טענתה של החברה כ"איני יודע אם התחייבתי". אמנם, כיון שהחברה מודה שלא שולם שכר העבודה ממילא מתחייבת החברה בשבועת מודה במקצת. חיוב זה אינו פשוט כאן כיון שהחברה "אינה יכול להישבע" שאינה יודעת מה אמר האחראי. אך כיון שלא היה להם לדעת, הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים האם כשלא היה לו לדעת אומרים מתוך שאינו יכול להישבע משלם.
 

פסק הדין

משקלול הדברים חייב בית הדין את הנתבעת בשכר העובדה ועוד שליש מסכום הפלאפון, וכן בהשתתפות בהוצאות התביעה, סה"כ 700 ₪.