המשפט הפלילי בהלכה

שאלת היחס האידיאולוגי למדינת ישראל זכתה לעיסוק נרחב ומפורט. ספרים רבים נכתבו כדי לשכנע כי זו ראשית צמיחת גאולתנו או חלילה להיפך, פרק נוסף בגלות החשוכה. אולם, מעטים הם שעסקו במעמדה ההלכתי של המדינה ומוסדותיה.

וכך, מידי פעם בפעם עולה זווית מסוימת של שאלת היחס למדינה, והיא נדונה כאילו השנה היא תש"ח, כאשר שום דבר עוד לא נדון ולא הוכרע. דוגמא לסוגיה כזו היא שאלת היחס למערכת המשפט הפלילית של מדינת ישראל.

שאלה זו מובחנת משאלת היחס למערכת המשפט האזרחית במדינה. כיון שרוב מוחלט של הפוסקים סבורים שישנו איסור הלכתי לפנות אליה (ראו למשל, הרב יעקב אריאל, תחומין א), וגם המתירים סבורים שלכתחילה יש לפנות לבית דין של תורה (ראו למשל, השופט יעקב בזק, תחומין ב). חשוב לציין שגם בין האוסרים, ישנם פוסקים (כגון, הרב אשר וייס) הסבורים שהאיסור מוטל על כתפי התובע, ולא על כתפי השופט שנאלץ להכריע בין בעלי הדין שלפניו.

משפט פלילי נכרי

את הדיון בשאלת המשפט הפלילי נתחיל בשאלת היחס למשפט הפלילי הנכרי, רוצה לומר, האם אדם המתגורר בניו יורק והוא הותקף ונחבל על ידי יהודי אחר רשאי להתלונן למשטרת ניו יורק.

בעניין זה עמדת הרמב"ם היא שאם מדובר באירוע חד פעמי ישנו איסור להסגיר את התוקף למשטרה הנכרית, וכך נפסק בשו"ע (חו"מ שפח, ט): "אסור למסור לישראל ביד עובדי כוכבים אנסים, בין בגופו בין בממונו; ואפילו היה רשע ובעל עבירות; ואפילו היה מיצר לו ומצערו".

לעומת זאת, לדעת הריטב"א (בבא מציעא פג, ב), שלא נפסקה להלכה, הדבר מותר. וכך הוא מפרש את מה שמסופר בגמרא על בנו של רשב"י, רבי אלעזר, שהיה שוטר במשטרה הרומאית.

על דברי השו"ע מעיר ערוך השולחן שיש להבחין בין משטרים מושחתים למשטרים מתוקנים (ערוך השולחן חו"מ שפח, ז): "ידוע לכל קוראי הדורות שבזמן הקדמון במדינות הרחוקות לא היה לאיש בטחון בגופו וממונו מפני השודדים והאנסים אף שנשאו עליהם שם משרה. כידוע גם היום מאיזה מדינות מאפריקא השוד והחמס שפחות הממשלה עושים... כי המוסר ומלשין את חבירו לפני שודדים כאלה הלא רודפו בגופו וממונו ולכן ניתן להצילו בנפשו". לעומת זאת, הוא מציין את השלטון ברוסיה ובבריטניה ככאלה שאין איסור להסגיר להם פושעים. העובדה שהוא מזכיר את בריטניה, שבה לא התגורר, מלמדת שהדברים לא נכתבו מחמת פחד השלטון, ואכן כך פסק בשו"ת ציץ אליעזר (יט, נב).

משפט פלילי ישראלי

בנוגע למשפט הפלילי היהודי, היתה מסורת של מאות שנים בקהילות ישראל בימי הביניים בהן היה משפט פלילי על פי תקנות הקהל ובפני ערכאות אזרחיות ולא רבניות (ראו למשל, שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן, רעט). תקנות אלה הגדירו את הראיות הנדרשות ואת העונשים על העבירות, וזאת, בנוסף לעונשים הקיימים בתורה.

לקראת הקמת המדינה, התקיים דיון במועצת הרבנות הראשית בשאלת המשפט הפלילי. הרב הראשי, הריא"ה הרצוג, סבר שיש לקיים את השיפוט הפלילי בבתי דין של תורה, וזאת על פי תקנות מרחיבות. לעומתו, רוב חברי מועצת הרבנות הראשית סברו שיש לקיים את השיפוט בפני ערכאות אזרחיות (תחוקה לישראל על פי התורה א, עמ' 173).

הלכה למעשה בשו"ת ציץ אליעזר (יט, נב) כתב שבמקרה של חשד להתעללות מינית בגן ילדים יש לפנות למשטרה.

בשולי הדברים יש להעיר על דבריו של המשנה ליועמ"ש רז נזרי שתקף בראיון (שפורסם כאן לפני שבועיים) את הביקורת של הרב שלמה אבינר על הרשעתם של הנשיא לשעבר קצב ושל רומן זדורוב. למיטב ידיעתי, הרב אבינר לא טען שאין סמכות למערכת הפלילית של מדינת ישראל, הוא רק טען שלדעתו המערכת שגתה. ביקורת כזו היא יותר מלגיטימית במדינה דמוקרטית.

פורסם במוסף צדק של מקור ראשון גיליון 924