הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי והתפטרות עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לפני עיוור מועד הקרע ריח הגט רכב אוטונומי קדימויות בהצלת נפשות הצלת נפשות

חיוב דמי שימוש למפרע כשמעולם לא הוגשה תביעה בעניין הדירה / בית הדין הגדול 1376906/1

הרב אברהם שינדלר, הרב מימון נהרי, הרב ציון לוז - אילוז ( בית הדין הרבני הגדול)
בית הדין הגדול ביטל פסק של בית הדין האזורי שקבע שהאשה תשלם לבעל דמי שימוש בדירה על מגוריה בדירה מאז הגירושין, משום שהבעל מעולם לא תבע שתצא משם.

ב"ה

תיק 1376906/1

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב אברהם שינדלר, הרב מימון נהרי, הרב ציון לוז־אילוז

המערערת:      פלונית (ע"י ב"כ עו"ד רונית אלאג'ם זיסמן)

נגד

המשיב:           פלוני  

הנדון: אי־היכולת לפסוק דמי שימוש ללא תביעה או למפרע, ממועד הקודם לתביעה

פסק דין

לפנינו ערעור האישה (להלן גם: המערערת) על החלטתו של בית הדין האזורי אריאל מיום ט"ו באייר התשפ"ב (16.5.22) שבמסגרתה נדחתה תביעתה לבטל את חיובה לשלם לאיש (להלן גם: המשיב)  דמי שימוש בגין חלקו בדירה בהתאם לפסק הדין שניתן ביום כ"ו באדר א' התשפ"ב (27.2.22).

במסגרת פסק דין זה נקבע שהאישה חייבת לשלם לאיש דמי שימוש חודשיים בסך 2,250 ש"ח לחודש בעבור התקופה שמהגירושין בפועל (כ"ה באדר ב' התשע"ט – 1.4.19) ועד למועד פסק הדין הנ"ל, העולים לסך כללי של 78,750 ש"ח.

יש לנו להניח שהנימוק לחיוב בתקופה זו דווקא (ולא לפני כן) הוא שמאחר שמאז הגירושין האיש מנוע הלכתית מלהתגורר בדירה (בנוסף להיותו אסיר בכלא), הרי שבתקופה זו היא משתמשת בחלקו של האיש, וזאת בניגוד לתקופה שטרם הגירושין שאז היא לא מנעה ממנו את השימוש בחלקו שלו. 

על העולה משתי החלטות אלו, שיש לחייב את האישה בדמי שימוש למפרע, הוגש הערעור שלפנינו.

נימוקי הערעור הם שלושה במספר:

א.  לבית הדין לא הוגשה כל תביעה לפירוק שיתוף בדירה המשותפת, לא תביעה של המשיב וגם לא שלה. אדרבה, במסגרת התביעה לגירושין כרכה היא את התביעה הרכושית ובה תבעה להורות על חילוטה של כל הדירה לטובתה ועל רישומה על שמה (משלל סיבות). הדבר ברור שבנסיבות תביעה שכזו, ככל שתביעתה תתקבל אין מקום לחייב אותה בדמי שימוש, על השימוש בדירה שהוכרע שתהיה שלה בלעדית.

ב.   המשיב לא הגיש מעולם תביעה לדמי שימוש או לפירוק שיתוף. הואיל וכך השימוש שעשתה המערערת בחלקו בדירה היה מדעתו, והואיל וכך אין כל עילה ובסיס הלכתי לחייבה בדמי שימוש.

ג.   המערערת היא שהצילה ושמרה את חלקו של המשיב בדירה כששילמה בעבורו את כל תשלומי המשכנתה וחובות נוספים שרבצו על הדירה, ואלמלי פעולותיה בתשלום החובות להצלת הדירה הייתה הדירה נלקחת מהצדדים ולא הייתה למשיב דירה שעליה היה תובע ממי שהצילה את דירתו דמי שימוש.

המשיב לא הגיב לטענות אלו אלא הצהיר לפנינו שהוא סומך על שיקול דעתם של חברי בית הדין שישפטו בצדק. 

הכרעה

לאחר שבית הדין שמע באורך רוח את הצדדים ולאחר העיון בחומר שבתיק, בית הדין מקבל את הערעור הן על בסיס נימוקי הערעור המוצגים לעיל, שכולם מסתברים הם, וכולם אמת וצדק, והן על ביסוס הנימוקים הנוספים שלהלן.

להלן נימוקנו:

בית הדין סבור שאכן אין חילוק בין תביעה לחיוב בדמי שימוש של בעל החלק שהצד השני עושה בו שימוש לבין תביעה לפירוק שיתוף לאלתר, הכוללת בתוכה תביעה לחיוב בדמי שימוש עד הפירוק בפועל.

אך בתיק שלפנינו אומנם המערערת הגישה תביעת גירושין ובה כרכה את נושא הרכוש תוך דרישה להותיר את הדירה המשותפת בבעלותה מהסיבות המפורטות שם, אולם אין לראות תביעה זו כתביעה של המערערת לפירוק שיתוף ולחלוקת הדירה, מה גם שהמשיב עצמו לא הגיש תביעה שכזו ובית הדין לא נדרש כלל לפירוק השיתוף בדירה.

בהעדר תביעה מצד המשיב בית הדין אינו רשאי לפסוק במה שלא נדרש. כך גם במקרה שאם היה המשיב תובע את המערערת – הצד השני – הייתה היא מתחייבת בתשלום זה, וכמובא ברמ"א (חושן משפט סימן יז סעיף יב) שאין בית הדין רשאי לפסוק ביותר ממה שנתבע לפניו. ואף שנחלקו בדין זה ובתחולתו בנושאי כלים (שם), מכל מקום יעוין בדברי נתיבות המשפט (שם ס"ק א) שבכל תשלום שכדי לחייב בו נדרשת תביעה של התובע, ובהעדר תביעה לא רובץ על הצד האחר חוב כלשהו לכל הדעות אין בית הדין רשאי לפסוק בהעדר תביעה.

כאמור, חיוב בדמי שימוש יכול להיפסק רק לאחר שהוגשה תביעה, מה שלא התקיים בנסיבות שלפנינו. והואיל וכך בית הדין לא היה רשאי לפוסק דמי שימוש בהעדר תביעה.  

בפסק דין אחר (בית הדין הגדול תיק מס' 1129149/8, פסק דין מיום כ"ה באב התשע"ח –  6.8.18, שאחד החתומים מטה חתום עליו) מבוארים באריכות העקרונות לחיוב דמי שימוש למפרע, ונסיבות התיק שלפנינו אינן בכלל אותם עקרונות, עיין שם.

זאת ועוד, במהלך הדיון שלפנינו התברר כי למערערת תביעות שונות העשויות לשנות את זכאותו הקניינית של המשיב בדירה:

נציין לטענה בדבר הצורך בהערכה של תוצאות הצמדת חוב המשכנתה ששילמה המערערת לבדה למדד;

נציין לטענה כי בהחלטת בית המשפט בשנת 2004 בעניין פסיקת המזונות ציין השופט כי המשיב הסכים שפסיקת המזונות שהוטלה עליו תקוזז מחלקו בדירה ולהערכת באת כוח המערערת המדובר בסכום מצטבר של כמאתים אלף ש"ח;

עוד נציין שהתברר כי המערערת מתגוררת עם הבת המשותפת, כבת שלושים ושמונה, שנותרה רווקה לאחר ההתעללות [של המשיב] בה. במקרה זה, ומאחר שהבת היא יישות משפטית עצמאית, אין כל סיבה להטיל על המערערת תשלום מחצית מדמי השימוש בדירה ולכל היותר היה מקום לחיובה בשליש מהם.

בכל זה נדרש היה בית הדין לדון עוד בטרם יכריע אילו דרש המשיב לחייב את המערערת בדמי שימוש.

אולם כאמור הנימוק המרכזי שבשלו יש לקבל את הערעור הוא שאין תביעה מצד המשיב לפירוק שיתוף, ומצד המערערת הדרישה הייתה לקבל את הדירה ולא לפירוקה. אין כלל תיק לחלוקת רכוש במובן של פירוק השיתוף בדירה וחלוקתה אלא דרישה להותיר אותה למערערת ובכך – בדרישת המערערת, אם היא צודקת או לא – לא התקיים דיון בבית הדין.

מסקנות והוראות

לאור האמור פוסק בית הדין:

א.         הערעור מתקבל והחיוב בדמי שימוש למפרע מבוטל בזאת.

ב.         בית הדין סוגר את התיק.

ג.          אין צו להוצאות ועל המזכירות להשיב את כספי הערבות למערערת בהתאם לנהלים.

ד.         פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ד בטבת התשפ"ג (7.1.2023).

הרב אברהם שינדלר                     הרב מימון נהרי                      הרב ציון לוז־אילוז

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה