הרשם לקבלת עדכונים
סקירת פס"ד רבני: נישואין בזהות בדויה
לפסק הדין המלא לחצו
גניבת זהות
חז"ל כבר קבעו ש"מעשה אבות – סימן לבנים", אולם, לא בטוח שהם התכוונו לפרשה שהגיעה לפתחו של בית הדין הרבני בבאר שבע (תיק מס' 1011498/1, בפני הדיינים: הרב אליעזר איגרא – אב"ד, הרב אהרן דרשביץ, הרב משה בצרי). מדובר באשה (להלן, לאה) שהגיעה מחו"ל ונישאה בישראל לאדם לאחר שהתגיירה. אלא שהיא הציגה את עצמה במשך תקופה ארוכה בפני בעלה והרשויות בשמה של אשה אחרת (להלן, רחל).
רחל, שזהותה נגנבה היתה נשואה באושר, ולא ידעה שבלי ידיעתה קבעו בתי הדין שהיא איננה נשואה, שהיא עברה גיור, ולבסוף שהיא התחתנה כדת משה וישראל עם אדם אחר. כל זאת, בעקבות מעשי הרמאות של לאה. גם בעלה של לאה חשב שאשתו היא רחל, וכן שהיא עברה את המסכת המשפטית האמורה.
בשלב מסוים גילה משרד הפנים את התרמית, והכדור הוחזר שוב למגרש של בית הדין הרבני. כמובן שבין הדין קבע שלאה עדיין רשומה כנשואה, אלא שהשאלה היתה האם רחל נשואה, או שמא, כיון שהיא נישאה בזהות בדויה – נישואיה בטלים. בפועל, בעלה של רחל ביקש להמשיך ולחיות עמה כך שהשאלה היתה האם יש צורך בקידושין חוזרים או שמא לא.
"והנה היא לאה"
בפסק דינו של הרב אליעזר איגרא הוא החליט להכריע במחלוקת ולא להסתפק בנישואין חוזרים לחומרא. לפיכך, הוא חזר למעשי האבות בספר בראשית – לנישואיה של לאה ליעקב, בזהות בדויה של רחל. בעקבות המעשה בתורה עלתה השאלה מדוע הקידושין של לאה חלו, לאחר שהתברר ליעקב שהוא התחתן איתה במקום עם רחל.
בכך עסק המהרש"א (חידושי אגדות סנהדרין יט, ב) שכתב: "הרי גם לאה נתקדשה לו בביאה ולא הוה ליה קדושי לאה קדושי טעות דיעקב ודאי לא היה עושה בעילתו בעילת זנות". דהיינו, כיון שאילו הקידושין היו בטלים בגלל ההטעיה, הרי שנמצאת בעילתו של יעקב בעילת זנות. בכך יעקב לא רצה, ולכן הוא מחל על ההטעיה וקיבל בדיעבד את לאה כאשתו.
על פי דברי המהרש"א, במקרה זה, בעלה של לאה יכול למחול על זכותו לבטל את הקידושין, ולקיים אותם.
ויתור על ביטול
דברי המהרש"א נוגעים למחלוקת ראשונים יסודית. מוסכם, שכאשר אדם ביצע הליך משפטי מותנה, הוא יכול לוותר על התנאי. למשל, אדם שאמר שהוא קונה בית בתנאי שהמוכר ישיג אישור להרחבת הבית, יכול לוותר על התנאי ולקנות את הבית גם ללא אישור.
כעת השאלה היא האם גם כאשר ישנה טעות בסיסית במאפייני העסקה, הקונה יכול לוותר על זכותו לבטל את העסקה, ולקיים אותה. שאלה זו עלתה בנוגע לאדם שנשא אשה שחשב שהיא בתולה, והתברר לו שטעה. האם כעת הוא יכול לקיים אותה מבלי לקדש אותה מחדש?
בעניין זה ישנה מחלוקת, לדעת הרמב"ם (אישות יא, יז) ופוסקים רבים נוספים, הבעל יכול לקיים את אשתו ללא קידושין נוספים, וכך פסק גם הרמ"א (אה"ע סח, ט): "כל מי שטוען טענת בתולים וטענתו טענה, אם רוצה לקיימה אחר כך, כותב לה כתובה מנה". דהיינו, בעל שטען שאשתו לא היתה בתולה כשנשאה, יכול לקיימה ולהפחית את גובה הכתובה.
לעומת זאת, בספר בית שמואל (סח, כד) דייק מדברי התוספות שהם חולקים על כך: "ונשמע עוד מתוספות (כתובות י, א, ד"ה חזקה) דהיכא דהוי מקח טעות צריך לקדשה מחדש ולעשות נישואים". לשיטת התוספות, יש הבדל מהותי בין תנאי לבין מקח טעות: על תנאי אדם יכול למחול ולקיים את ההליך, ואילו במקרה של מקח טעות כיון שלא היתה מעולם גמירות דעת לביצוע ההליך הפגם אינו ניתן לריפוי.
מסקנת הרב איגרא היא שכיון שרוב מוחלט של הפוסקים סבר שניתן לקיים את הקידושין ללא צורך בקידושין חוזרים – הרי שבמקרה הנדון, בני הזוג נשואים ללא צורך בקידושין חוזרים.
פורסם במוסף צדק של מקור ראשון, גיליון 929