מהם היסודות האמוניים יהודיים שבבסיס תפיסתו המדינית - של ד"ר יעקב הרצוג? האם הם השפיעו על עשייתו המדינית? ואם כן, כיצד?

בס"ד

תקציר עבודת גמר מחקרית (תזה)

על משנתו המדינית של הרב ד"ר יעקב הרצוג ז"ל

יצחק ואזנה

           בעבודה זו בקשתי לבחון מהם היסודות האמוניים-יהודיים שבבסיס תפיסתו המדינית של הרב ד"ר יעקב הרצוג, ולבדוק האם הם השפיעו על  פעילותו   המדינית.

           יעקב הרצוג שימש בשירות המדינה בתפקידי מדינאות, דיפלומטיה ומינהל, במהלך עשרים וארבע שנותיה הראשונות, עד לפטירתו. הוא הוכיח כשרון ומיומנות וזכה להערכה רבה. נודע כאיש רוח תורני, תלמיד חכם ואיש אשכולות. מתוך עיון בדבריו ומעקב אחר פעולותיו, ניסיתי לזהות עקרונות יסוד של משנה מדינית היונקת מעולם האמונה וההגות היהודית.

           בראשית הדברים הצגתי בקצרה את יסודות הזיקה האימננטית שבין האמונה היהודית והמושג המדיני. זיקה זו מתחילה בנבואתו הראשונה של אברהם, מתבססת במעמד הר סיני – "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות, י"ט ו), נמשכת בחתירה רצופת המהמורות להתבססות בארץ-ישראל, ומגיעה לפסגת מימושה במלכות דוד ושלמה, המשמשת גם מופת לדורות וחידושה עומד במרכז חזון אחרית הימים של הנביאים.

           המושג המדיני בישראל מתייחד בשלושה מאפיינים מרכזיים:

1. החזון הרוחני קדם ליצירת המסגרת הלאומית ומהווה בו מרכיב עיקרי.
2. קיים קשר הדוק בין המצב המוסרי של העם למצבו המדיני.
3. החזון מכיל תיקון אוניברסלי ולא רק לאומי.

החורבן והגלות כמעט השכיחו מהעם את המושג המדיני. העיסוק בו בהיקף לאומי התחדש רק עם פעילותה של התנועה הציונית וכינון המדינה, אבל אז היה מנותק, בדרך-כלל, ממסורת האמונה היהודית. יעקב הרצוג ראה בכך טעות יסודית בהבנת מהותו של העם היהודי, המביאה ממילא לטעויות מדיניות והסברתיות. לדידו המסורת איננה רק משא של זכרונות, אלא ביטוי נאמן ומגדיר של זהות העם וייחודו.

           יעקב הרצוג היה בנו של הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הרצוג, והעיד כי דמותו ואמונתו השפיעו עליו במיוחד. הוא נולד באירלנד ועלה ארצה בגיל 17. בארץ  שקד על לימוד התורה במוסדות תורה מובילים, וצמח להיות תלמיד חכם. היה קשור לחשובים בראשי הישיבות, פרסם חיבור תורני רחב היקף והוסמך לרבנות. גם בהמשך דרכו למד עם רבנים חשובים, ופעל רבות לחיזוק והקמה של מוסדות תורה. נודע כבעל חסד ובעל ענווה.

           לפני קום המדינה סייע יעקב הרצוג לאביו במהלך מסעותיו לאירופה בשלהי השואה ואחריה, ועסק בתיווך בין הוועד הלאומי למחתרות ה'פורשים'. הוא ביצע עבור 'ההגנה' פעילות מודיעינית בקרב הקצונה הבריטית הבכירה. עם קום המדינה מונה למנהל מחלקה במשרד הדתות ובהמשך עבר למשרד החוץ. היה ממובילי המאבק המדיני על מעמד ירושלים, ופעל בתחום רכישת קרקעות. התמחה ביחסי ישראל והנצרות, על זרמיה השונים. נטל חלק מרכזי במערכה המדינית שאחרי מבצע סיני, שימש כציר ישראל בוושינגטון וכשגריר בקנדה. ניהל וויכוח פומבי עם ההיסטוריון הנודע ארנולד טוינבי, שהתבטא בגנות מדינת ישראל והעם היהודי. הוויכוח זכה להדים רחבים, הדברים פורסמו בכתב ואף נכנסו לתכנית הלימודים בישראל. בהמשך מונה לסמנכ"ל משרד החוץ, ומאוחר יותר נבחר לכהונת הרב הראשי לבריטניה, אך המינוי לא יצא לפועל עקב מחלתו. ב-1966 מונה ע"י לוי אשכול לתפקיד מנכ"ל משרד רה"מ. בשליחותו ניהל שיחות חשאיות עם חוסיין מלך ירדן. לקראת מלחמת ששת-הימים היה שותף בהתייעצויות ובמהלכים המדיניים. מיד אחרי המלחמה נטל חלק בהסדרת היחסים עם המימסד הנוצרי, בפיתוח ירושלים העתיקה וחידש את המגעים עם חוסיין. דגל בהתיישבות ברחבי השטחים שנכבשו. יזם והוביל וועידה כלכלית בינלאומית בירושלים והיה ממובילי ההסברה הישראלית. המשיך בתפקידו גם בתקופת כהונתה של גולדה מאיר והיה שותף להתמודדות עם תכניות השלום של ארה"ב ושל האו"ם. בחודש אדר תשל"ב, מרס 1972, מת לאחר מחלה.

           בעבודתי הצבעתי על שלוש תפישות יסוד, שחוזרות על עצמן בדברי הרצוג בהקשרים שונים, ומהוות תשתית לתפישתו המדינית:

1. ודאות הגאולה – הזכיר בהזדמנויות שונות את אמרתו של אביו, כי מסורת בידינו שחורבן שלישי לא יהיה. סקרתי מקורות חז"ל, מפרשים וחוקרים בני זמננו סביב מסורת זו. ניתחתי את דברי הרב הרצוג בהקשר זה, והצבעתי על ביטויי הדבר בדבריו של יעקב הרצוג.
2. עם לבדד ישכון, רציפות – פסוק זה צוטט על-ידי הרצוג אינספור פעמים. הוא ראה בו גילום של אופי העם היהודי ותולדותיו. בדידות זו נובעת מייחודו של העם ובאה לביטוי בתחומים רבים. סקרתי מקורות חז"ל ומפרשים על היבטיו של הפסוק והדגמתי את יישומם בדבריו של הרצוג ובגישתו המדינית. הוא גרס כי אין להפריד בין היסוד הרוחני לניתוח הריאלי. טען שרציפות הדורות בעם היהודי שונה מהותית מכל עם אחר, ומציינת דומיננטיות רוחנית שמעבר להשפעת הזמן החולף. אי-לכך טען שאין לדון על זכות העם היהודי על ארץ-ישראל ע"פ הפרמטרים המקובלים בעמים אחרים.
3. מאבק האמונה היהודית מול הפטליזם הערבי – ביסוד המאבק המדיני, זיהה הרצוג מאבק רוחני עמוק. הוא טען שהפטליזם הערבי אינו מקבל אפשרות של שינוי במרחב ואינו משלים עם חידוש הנוכחות היהודית באזור, בשל בטחונו שזוהי תופעה חולפת וכי המציאות אינה בת שינוי מהותי. האמונה היהודית, לעומת זאת, מחוללת שינוי כזה מתוקף חתירתה העמוקה לתיקון עולם, הכרוכה בעמדתה המוסרית ורוחניותה הנצחית. לדעת הרצוג, הניצחון במלחמת ששת-הימים יצר התחלה של שינוי תודעתי ורוחני בקרב הערבים, אשר בסופו של תהליך ארוך יביא להשלמתם עם נוכחות ישראל ועל-ידי כך ייפתח פתח לשלום. הוא הצביע על השפעות גומלין בין ההתרחשויות המדיניות לבין תהליכים רוחניים.

            סקרתי את מעורבותו ועמדותיו של הרצוג בעת המאבק המדיני העיקש על מעמדה של ירושלים, כנגד כוונות הבינאום בשנותיה הראשונות של המדינה. באמצעות עיון בדברי הרצוג ובמסמכי ארכיון, עקבתי אחר עמדותיו העקרוניות והערכיות בנוגע למהותה של ירושלים ומקומה בחיי העם היהודי, ואחרי האופן שבו ביטא זאת במהלכיו המדיניים.

           מדברים של הרצוג עצמו, מעדויות אחרים עליו ולאור הרקע שממנו בא ובו התחנך, עולה בבירור דמותו של איש רוח מובהק, משכיל ורחב אופקים בעל כשרון דיפלומטי רב, המושרש היטב בעולם המסורת היהודית ומכוון אורחותיו על-פיה. מושגיה מעצבים את השקפתו על ההיסטוריה הלאומית והעולמית. מכח אמונה עמוקה זו התמסר לפעילות ציבורית ולאומית באופן מלא. אין זה מפתיע שיסודות אלה השפיעו גם על ראייתו המדינית.

            דרכו של יעקב הרצוג מהווה מודל לחיבור ההווה היהודי עם מקורותיו המכוננים.  זהו חיבור מפרה, המעניק משמעות לקיום היהודי ומטרותיו. ערכו רב בהיותו מגשר ומאחד בין מימדי העומק של העבר היהודי לבין תקוות ההתחדשות מכוחו בימינו. עם מטען רוחני ואידיאולוגי זה עמד בחזית ההתמודדות בזירה הבינלאומית, והוא שעיצב את טיעוניו ואת התנהלותו מול אומות העולם.