נייר עמדה מספר 3: תוקפם ההלכתי של חוקי המדינה בדיני ממונות

תקציר נייר העמדה

תוקפם של חוקי המדינה מכוח מנהג או התחייבות

לחוקים רבים העוסקים בדיני ממונות ישנה השפעה על דין התורה, גם אם לאותם חוקים אין כל תוקף מחייב על פי ההלכה. זאת, מפני שחוקים אלה השפיעו ומשפיעים על התנהלות השוק, ובכך הם יוצרים מנהג, מעצבים את גמירות דעתם של בני האדם ומגדירים זכויות קנייניות. בהקשר זה ניתן לציין כמה מצבים:
1. ע"פ שיטת הרב משה פיינשטיין חיובים הנובעים מהתקשרות מרצון, נעשים על סמך הנוהג החוקי המקובל (לדוגמא, על פי חוק הגנת הדייר), וגם על פי הפסיקה בבתי המשפט (לדוגמא, חוק החוזים האחידים).
2. התקשרות מרצון עם גופים הפועלים מכוח החוק (לדוגמא, חברה בע"מ) נעשית על דעת החוק.
3. לדעת הרב אשר וייס ניתן לחייב רופא בפיצוי על חבלה כיון שעל דעת כן נוצרה ההתקשרות עם החולה.
4. כל זאת, בתנאי שאכן זהו המנהג (ולא רק אות מתה בספר החוקים), שמדובר במנהג שכיח ושלא מדובר במנהג גרוע. 

תוקפם החוקי של חוקי המדינה בדיני ממונות

רבים הם הפוסקים הסבורים שיש תוקף הלכתי לחלק מחוקי הכנסת העוסקים בדיני ממונות, זאת, בתנאי שיש בהם "תיקון הקהל". לאור זאת, ניתן להציע שלושה קריטריונים לבחינת מעמדם החוקי של חוקי הכנסת:
1. לחוק העוסק בסדר שלטוני וציבורי יש תוקף, ולכן יש תוקף גם להשלכות שלו על דיני ממונות (לדוגמא, חוקי התעבורה והחובה לרשום עסקת מקרקעין בטאבו לצורך גביית מסים). 
2. חוק המממש עיקרון תורני, דוגמת, פיצויי פיטורין (בדומה להענקה), חוק המונע פיטורי עובדת בהריון.
3. חוק הדומה לתקנות חז"ל או לתקנות שאומצו על ידי חז"ל, דוגמת, הגנה על זכויות יוצרים, הדומה לתקנות ולהסכמות של חכמי ישראל.