הרשם לקבלת עדכונים
פרשת חקת - ספר מלחמות ה' והארץ האסורה
שעורים לפרשת חקת:
אנו מוצאים בפרשתנו את תיאור מסעי ישראל במדבר, ומשם עוברת התורה לדבר בשירה.
התורה אומרת: "ויסעו בני ישראל ויחנו באבת ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על פני מואב ממזרח השמש משם נסעו ויחנו בנחל זרד משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבל האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אסף את העם ואתנה להם מים אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימן".
התחבטו המפרשים מהו ספר מלחמות ה', והיכן נגמר הצטוט מספר מלחמות ה'. איזו מלחמה היתה שם?
וחוץ מזה: למה שבה התורה ומזכירה כאן את הבאר מתחלת הפרשה? מה הבאר עושה כאן, אחרי שכבר הגיעו ישראל לנחל ארנון?
אפשר לענות על השאלה מתוך הסתכלות בהמשך הפרשה. עד כאן תארה התורה את הליכת ישראל סביב ארץ אדום ומואב, ארצות שישראל לא עברו בהן מפני שנצטוו לא להתגרות בהן ולא להלחם בהן (כמבואר בפרשת דברים), ולכן ישראל סבבו אותן. התורה תארה את הקפת ארץ מואב ואדום והביאה את דברי ספר מלחמות ה'. אח"כ עוברת התורה לספר את סִפור סיחון מלך האמורי, שישראל כן לחמו בו וכן התגרו בו מלחמה. וגם הספור הזה מסתים בשירה: "על כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון".
כלומר: יש כאן תיאור הארצות שישראל סבבו ולא נלחמו בהן, שבסופו באה השירה הפותחת ב"על כן יאמר", ואח"כ תיאור הארצות שישראל עברו דרכן ולחמו בהן, שבסופו באה השירה הפותחת ב"על כן יאמרו".
למה הובאה כאן שירת המושלים? כבר למדונו חז"ל שהשירה הזאת מלמדת שעמון ומואב טהרו בסיחון. את ארץ סיחון הותר לנו לכבוש בגלל התהליך המסוכם בשירת המושלים. מחציתו השניה של הפרק מתארת את כִבושי ישראל ומנמקת זאת בשירה הפותחת ב"על כן יאמרו", לפי זה יש לפרש גם את מחציתו הראשונה של הפרק: ספר מלחמות ה' מתאר את הארצות שנאסר עלינו לכבשן מפני שהן אמורות בספר מלחמות ה'. ספר מלחמות ה' הפותח ב"על כן יאמר" מנמק מדוע בארצות המוזכרות שם נאסר עלינו להלחם. ה' נלחם באמורי ונתן את ארצו ירושה לבני עשו בן יצחק ולבני לוט, כאמור בפרשת דברים.
לפי זה ספר מלחמות ה' כולל את כל הקטע שצוטט לעיל. מ"את והב בסופה" ועד "ונשקפה על פני הישימן". הוא מתאר את גבולותיה של הארץ שנאסר עלינו לכבוש, סביב סביב. גבולה הוא מוָהב בסופה, דרך נחל ארנון, אשד הנחלים, ער, גבול מואב, אל הבאר שנכרתה במי מריבה (וכאן בא מאמר מוסגר המזכיר את השירה ששרו ישראל על הבאר, השירה שנגמרת במלים "במחוקק במשענותם"). וממשיך ספר מלחמות ה' ומתאר את גבולותיה של הארץ האסורה, ממערב ומצפון לאותה ארץ: מתנה, נחליאל, ושלשת המקומות שבהם יעמוד בלעם בפרשה הבאה, מקומות בארץ מואב: במות, ראש הפסגה, והפעור הנשקף על פני הישימן.
ישראל לא חזרו אפוא אל הבאר, הם עזבו אותה וסבבו את ארץ מואב ואדום, התורה חוזרת כאן ומתארת את גבולות השטח שהקיפו ישראל, שגם הבאר נמצאת בגבולו. הבאר ההיא היא בקדש. קדש היא בקצה ארץ אדום, שהרי משם שלח משה מלאכים אל מלך אדום. וכיון שהתורה מתארת כאן את היקפה של ארץ אדום, היא מזכירה גם את הבאר.
לפי זה, ספר מלחמות ה' הוא הספר המתאר את הורשת הארץ לגבולותיה מיושביה הכנענים והאמוריים הקדומים, ונתינתה לעמי אברהם.
הפרשיה הבאה היא מקבילתה של הפרשיה הזאת. הפרשיה הזאת מתארת את השטח האסור בכִבוש שישראל לא כבשוהו, והיא מסימת בעל כן יאמר בספר מלחמת ה'. הפרשיה הבאה מתארת את כִבוש האזור המותר, והיא מסימת בעל כן יאמרו המשלים. על כן יאמר כנגד על כן יאמרו. ספר מלחמת ה' כנגד שירת המשלים. את המקום שנאמר בספר מלחמת ה' לא כבשנו ולא ירשנו, אבל את סיחון שהללוהו המושלים, ונירם אבד חשבון, ונשים, וכו'.
