הרשם לקבלת עדכונים
עיקרי דיני אונאה ואונאת מוכר גוי
השאלה
שלום!
האם מי שקונה מוצר והמוכר לא ידע ששווה הרבה יותר צריך להודיעו? ומה הדין אם זה גוי?
אם אפשר תשובה גם עם כמה מראי מקומות.
תודה רבה
התשובה
לצורך התשובה נביא בקצרה את עיקרי דיני הונאה ומקורותיהם
איסור הונאה הינו איסור מן התורה שנוגע לדיני מקח וממכר (ויקרא כה' יד'):
"וְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו"
וכן פשוט בשולחן ערוך (חושן משפט רכז, א).
לעניין גדרי הונאה, חז"ל שיערו שכשאדם טועה במחיר - אם הפער בין המחיר ששולם למחיר השוק הוא פחות משישית הסכום - הרי המתאנה מוחל, אבל אם הפער בין המחיר ששולם למחיר השוק גדול משישית - הרי המתאנה אינו מוכן לקיים את המקח ויכול לחזור בו אם ירצה אם ההפרש הוא בדיוק שישית אז על המאנה להחזיר את ההפרש והמקח קיים (מסכת בבא מציעא, דף מט' ב'. שולחן ערוך שם סעיף ב'-ד').
דין זה נאמר בין בקונה ובין במוכר, אלא שלגבי הקונה, אם הייתה טעות והוא שילם מחיר יקר יותר - הגבילו את זמן החזרה מהמקח עד שיוכל להראות למוכר אחר או לקרובו, כיוון שהחפץ בידיו ויכול להראותו לאחרים. מה שאין כן מוכר שטעה ומכר במחיר זול מידי - יכול לחזור בו לעולם כיוון שאין החפץ בידו, אלא אם כן מכר חפץ ששוויו ידוע וניתן לבירור, ואז אינו חוזר בו אלא עד כדי שיוכל לברר את מחירו. וכן אם מתברר שידע שטעה ולא תבע את ההחזר - הרי זו מחילה ואינו יכול לתבוע שוב.
גם כשהאונאה קטנה משישית והאומדנה היא שיש מחילה - יש אומרים שאסור לכתחילה לעשות כך, ורק בדיעבד אין צורך להחזיר (שולחן ערוך שם, סעיף ז', ועיין בסמ"ע שם ס"ק יד').
אונאת הגוי לא נכללת בדברי התורה, כפי שמדוייק בלשון הפסוק "איש את אחיו", וכן נפסק בשולחן ערוך "שעובד כוכבים אין לו אונאה" (שולחן ערוך חו"מ רכז, כו) אבל כתבו הפוסקים שראוי מאוד להיזהר בכך הן מפני חילול השם (ראה: ים של שלמה על מסכת בבא קמא, פרק י' סימן כ'). ומעבר לכך הרמ"א (חו"מ שמח,ב) כתב שיש אומרים (רמב"ם גניבה טז,ח) שאסור להטעותו (בלי קשר לחילול השם). הסמ"ע ביאר את דברי הרמ"א שאמנם אין כאן לאו של "לא תונו", אך עדיין הדבר כלול באיסור גניבת דעת שחל גם על גוי, ורק בדיעבד אם אונה אותו לא צריך להחזיר.
מעבר לכך, מסתבר שאם יהיה בזה קידוש השם אם יחזיר, הרי שהוא מחויב בכך, שלא גרע מהשבת אבידה, שגם היא נאמרה בתורה על אחיך אך מחויבים להחזיר במקום של קידוש השם (שלחן ערוך חושן משפט רסו, א). וכן כתב במשפט אונאה (עמוד סב בביאורים), ובהערות שם הביא שנחלקו בכך האחרונים: שו"ת משאת בנימין (סימן תט) וכנסת הגדולה (חו"מ הגב"י קפג אות קנד). ושם נידון היחס בין דין זה לדין השבת אבידה.
וכן מבואר בבאר הגולה על דברי הרמ"א (שמח,ב), וכך הוא מסיים:
"ואני כותב זה לדורות, שראיתי רבים העשירו את עצמם מטעות עכו"ם, ולא הצלחו וירדו מנכסיהם ולא הניחו אחריהם ברכה, ורבים אשר קדשו ה' והחזירו טעות עכו"ם בדבר חשוב, גדלו והצליחו והעשירו, והניחו יתרם לעולליהם, וכ"כ בספר חסידים [תתרע"ד] ואם זה בעכו"ם, שהיה ממונינו וחיינו בעיניהם הפקר כמ"ש חז"ל, בניך עולפו וגו' כתוא מכמר [ב"ק קי"ז א'], ק"ו מעתה שכמה מהחיוב עלינו לאלו אחינו מהאומות המכירין ה' אחד ומכבדין תורתו, ומאמינים בה שהיא אלהים, וקורין אותה [הייליגע שריפט], ומשמרין כפי המחוייב עליהן מדין תורתינו דהיינו הז' מצות, וגם אינן מניחין לעקם לנו אפילו שערה קטנה אפילו מגדול שבגדולים שלהן, ופשתה כהה שבנו לא יכבוה, ולא זו בלבד אלא שעושין, ג"כ גמילות חסדים רבות עם עניים שלנו, דכמה וכמה מתפרנסים רק מנדבת ידם, וא"כ איך נוכל להיות כפויי טובה ח"ו, ולא נאמר כיוסף שאמר ואיך אעשה הרעה הגדולה וחטאתי לאלהים]"
התשובה נכתבה על ידי הרב יובל חסיד ונערכה ע"י הרב חיים בלוך
