השאלה:

שלום וישר כוחכם. יש בעל חוב שחייב לי כמה מאות שקלים. הוא טוען טענות שונות להיפטר מתשלום (מהתייעצות עם שני דיינים הבנתי למעלה מכל ספק שאין בטענותיו כלל כדי לפוטרו תשלום). שאלתיו היכן רוצה להידיין ואמר לי שם של רב מסויים. אך הרב הזה כמעט לא עונה ניסיתי עשרות פעמים וענה רק ארבע או חמש פעמים. בשלוש מהפעמים שענה, הציע זמן לדיון, אך הזמן לא התאים לנתבע (לדבריו). שאלתי היא משולשת.

א. האם במצב כזה ניתן לומר (ולהתכוון לכך) לנתבע שאני נותן לו שבוע לקבוע דיון אצל דיין כרצונו ובאם לא יקבע דיון כזה אאלץ לצערי לפנות לבית משפט (בבית משפט אני חושב שגם הוא מבין שאין לו כלל סיכוי)?

ב. האם ניתן לומר לו כך, לכל הפחות בתורת איום בלי כוונה לבצע?

ג. אני חושב כבר להרים ידיים ולהתייאש, אבל אין בכוונתי "למחול" על החוב, לא חושב שיש לי סיבה לכך, אבל כן לוותר על התביעה בבי"ד. האם נכון לעשות כך (מבחינה מוסרית השקפתית. פשוט לי שהלכתית זה מותר)? או שדבר כזה בעצם גורם לנתבע לעמוד באיסור גזל כל ימיו בעוד ע"י בי"ד תברר האמת ויהיה מחוייב לפעול על פיה. האם יש עניין להתאצץ לתבוע? או שלפנים משורת הדין דווקא להתייאש מהתביעה?

תשובה

בס"ד

שלום וברכה

סדרי הדין בבית דין לממנות

א-ב. איני יכול לדבר על כל בתי הדין, אני יודע מה עושים אצלנו. כאשר אתה מגיש תביעה, בית הדין פונה לנתבע. אם הנתבע אומר שהוא רוצה בית דין אחר, אז נותנים לו ארכה של שבועיים לשלוח להם שטר בוררות חתום על ידי בית הדין השני. אם הנתבע לא עושה כך התובע מקבל היתר פניה לערכאות. אבל רב פרטי שאינו בית דין לא מחויב לכם, ובטח אין לו מזכירות שעושה את הפעולות האלו.

איום בפניה לערכאות

לאיים בפניה לערכאות ולהתכוון לכך אסור עיין תשובתו של הרב סילמן כתב עת הישר והטוב חלק ד עמו' נד שלמד כן מדברי השו"ע סימן שפח,ח. והרב סילמן הציע שאם הוא רוצה לאיים על השני במכתב של עו"ד יכתוב את המכתב בנוסח הבא: " אפעל בכל כוחות והאפשרויות העומדים לרשותי". ונוסח זה מותר כיון שהליכה לערכאות אינו אפשרות העומדת לצידו.

לאיים בפניה לערכאות כדי לגרום לשני לבוא לדין תורה, נראה שמותר. אבל להגיש את התביעה כבר בבית המשפט- אסור. כך למד הגאון הרב אשר וייס מדברי הרמב"ן בתחילת פרשת משפטים, שעצם הגשת התביעה בפני הערכאות יש בה ייקור וכבוד לערכאות ועל כן היא אסורה (הדברים נאמרו בשיעור 'גדרי ערכאות ומשמעותם' בתאריך כו חשוון תשע"ו דקה 37).

מחילה על החוב

ג. אף אחד לא חייב מצד מידת חסידות למחול על חובות. אנשים נעלים מאוד כמו החפץ חיים והרב אריה לוין עשו דברים כאלו עם גנבים שלקחו להם דברים, אבל אנחנו- לא. אתה יכול להודיע לו שאתה לא תרדוף אחריו יותר אבל אינך מוחל לו כלל ותבוא לכל מקום שהוא ירצה כדי לברר את העניין, וכך הכדור חוזר למגרש שלו, ויצאת ידי כל הדעות.