המעשים השונים הכלולים בתחום המשפט העברי, נחלקים לשני סוגים עיקרים: א. מעשים שעיקרם בתוצאה. ב. מעשים שעיקרם הוא המעשה עצמו. באופן כללי ניתן לומר, כי למעשים המשתייכים לסוג הראשון תהיה משמעות הלכתית גם אם נעשו תוך העדר שליטה, ואילו למעשים המשתייכים לסוג השני לא תהיה, בנסיבות של העדר שליטה, כל משמעות הלכתית. עיקרון זה משתרע על פני תחומים רבים מתחומי המשפט העברי: עבירות, שינוי מעמד אישי, קיום מצוות ודיני הנזיקין.

אדם חתם על חוזה לרכישת דירה, בו הוזכר סעיף של קנס במקרה של עיכוב. הרכישה התעכבה בגלל המלחמה. זהו אונס, לכן הוא פטור מהקנס.

מה דין נאמן צוואה שהתרשל ומנע רווח, ושאר היורשים מפחדים ממנו? רק בית דין יכול להכריע בשאלה זאת. אולם, ככלל הסכמה של היורשים לנאמנות מכוח פחד מוגדר בפשטות כ"אנוס דנפשיה" שאינו מפגיע את סמכות הנאמן. נחלקו הפוסקים האם ניתן לתבוע נאמן שהתרשל על נזקים של מניעת רווח, ותנאי בעל פה שמבטל צוואה ולא נכתב בטל.