לשון הרע ותקשורת חופשית

לאחרונה התעורר ויכוח בעולם העיתונות הדתי האם ניתן לשמור על הלכות לשון הרע תוך כדי עבודה עיתונאית. בעמדת ההלכה בשאלה זו עסק בהרחבה הרב עזריאל אריאל, רב היישוב עטרת (שני מאמרים בגיליונות צהר ה-ו), להלן כמה עקרונות בסוגיה חשובה זו.

הגדרת האיסור

הרמב"ם (הלכות דעות ז, ב) כתב כך: "אי זהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר: 'כך אמר פלוני' 'כך וכך שמעתי על פלוני', אף על פי שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם. יש עון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חבירו אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו".

דהיינו, רכילות היא לומר לאדם אחד דברי גנאי שאמר עליו אדם אחר. רכילות גורמת כמובן לשנאה ולמחלוקות. לשון הרע הוא אמירת דברי גנאי (אף שהם נכונים) על אדם אחד בפני אנשים אחרים. והוצאת שם רע היא אמירת דברי שקר על אדם בפני אנשים אחרים.

לשון הרע לתועלת

אולם, לצד איסור לשון הרע ישנו היתר לספר לשון הרע כאשר הדבר נעשה לתועלת. בספר חפץ חיים הזכיר שני היתרים: האחד, כדי למנוע עשיית מעשים בלתי ראויים (חפץ-חיים, הל' לשון הרע כלל י סעי' א): "אם אחד ראה אדם שעשה עוולה לחבירו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו ...ונודע לו בבירור שלא השיב לו את הגזילה ולא שילם לו את נזקו... – אפילו ראה דבר זה ביחידי – יכול לספר הדברים לבני אדם לעזור לאשר אשם לו ולגנות המעשים הרעים בפני הבריות. אך ייזהר שלא יחסרו אלו השבעה פרטים שנבארם בסמוך".

היתר שני הוא כדי למנוע נזק לאדם אחר (חפץ-חיים, הלכות רכילות פרק ט סעי' א-ב): "אם אחד רואה שחבירו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחד, והוא משער שבוודאי יסובב לו ע"י זה ענין רע – צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא".

לשון הרע במשטר דמוקרטי

במשטר דמוקרטי הציבור הרחב מעורב בתהליכי קבלת ההחלטות, בעיקר כמובן, בבחירות, אולם, גם בין בחירות לבחירות יש חשיבות רבה למעורבות של הציבור בנעשה במרחב הציבורי.

אשר על כן, כתב הרב עזריאל אריאל כי שני ההיתרים שהובאו לעיל מאפשרים ומצדיקים במקרים מסוימים חשיפת עובדות מביכות על אנשי ציבור וקיומה של תקשורת חוקרת בפרט, וכך הוא כתב: "פרסום מעשיו ומחדליו של השלטון מאפשר לציבור לממש את זכותו להשפיע על המדיניות שהוא נוקט. לכן, עיתונאי הרואה מעשה שחיתות, או מדיניות הפוגעת לדעתו במדינה ובאזרחיה, נדרש לעיתים לפעול לתיקון המעוות דווקא על ידי פרסום. יתירה מזאת, גם אם אין תועלת מיידית מפרסומה של ידיעה מסוימת, עצם ידיעתם של העוסקים בצורכי הציבור שכל מעשיהם בספר נכתבים, מרתיעה אותם מלעשות מעשים אשר לא ייעשו. יש מקום א"כ לראות את העיקרון הקובע את 'זכות הציבור לדעת' בתוך ההגדרות ההלכתיות של אמירת 'לשון הרע לתועלת'... במערכת בחירות. ישנה תועלת רבה לציבור בכך שחסרונותיו ומגרעותיו של כל מועמד יהיו ידועים לו היטב, כדי שידע שלא לבחור בו".

אמנם, לא כל דבר גנאי מותר לספר, וכאן מציין הרב עזריאל אריאל שלושה עקרונות (ראו עוד פרטים במאמרים):

1. עקרון האמינות, ובכלל זה, חובת הוודאות וחובת הדיוק, כאשר מדובר במידע מסופק יש להדגיש זאת. 2. עקרון הכוונה – פרסום מתוך כוונה לתועלת הציבור. 3. מבחן התועלת – פרסום שיביא תועלת מוצדקת לציבור.

עקרונות אלו מגבילים את העבודה העיתונאית לתחומים בהם היא מועילה ובולמים אותה כאשר מדובר בבידור זול.