הדין הבינלאומי בהלכה - סקירה

השאיפה לצמצום האלימות בלחימה

השאיפה להגבלת השימוש בכוח והאכזריות בלחימה החלה להתממש במאה הקודמת באמצעות אמנות בינלאומיות לדיני מלחמה, אמנות אלו מגבילות את צורת הלחימה ועוצמת הפגיעה וכך מפחיתות הרג ואכזריות.

אין ספק שהיהדות מברכת מציאת פתרונות לסכסוכים בין לאומיים שישענו על צמצום ההרג. מעבר לכך צמצום ההרג והאכזריות הוא אינטרס משותף לכלל האנושות. את המקורות המקראיים המתארים את האכזריות בלחימה הסביר הרב אברהם יצחק הכהן קוק כך (אגרות הראי"ה, פט):

עניני המלחמות, אי אפשר היה כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא ילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים ח"ו את שאריתם; ואדרבא היה מוכרח מאד גם להפיל פחד על הפראים גם ע"י הנהגות אכזריות, רק עם צפיה. להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה...

בעבר, בעולם ללא דיני מלחמה ואמנות בינלאומיות היה הכרח לנהוג באכזריות בלחימה. אמנם, הרב קוק מדגיש שיש צורך להיזהר שלא "לדחוק את השעה" ולדבר גבוהה גבוהה על מוסר לחימה אוטופי כאשר בפועל המציאות היא אכזרית ומדממת. למעשה משמעות הדברים היא שיש לשאוף למיתון השימוש בכוח והאכזריות בלחימה, כל זאת מתוך ראייה מפוקחת של המציאות והאויב שלפנינו.

התוקף ההלכתי של הדין הבינלאומי

הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני, סימן טז, פרק ה, ט-כד) במאמר על פעולת קיבייה על פי ההלכה, חידש שיש תוקף הלכתי לדין הבינלאומי על פי הכלל "דינא דמלכותא – דינא". וזאת, בתנאי שמדובר בחוק שמבוצע בפועל ולא רק במילים ריקות.

בעקבות הרב ישראלי התפתח דיון הלכתי בסוגיות רבות לאור שאלת מעמדו של הדין הבינלאומי. מאמר חשוב בהקשר זה הוא מאמרו של הרב פרופ נריה גוטל על לחימה בשטח רווי אוכלוסיה אזרחית. המאמר התפרסם במהלך האינתיפאדה השנייה, ועסק ב"סיכול הממוקד".

הרב רכניץ עסק בכמה סוגיות לאור קביעתו של הרב ישראלי: שאלת הגדרת האויב בלחימה בטרור , בסוגייתהתערבות צבאית בינלאומית, וב דו"ח גולדסטון שפורסם לאחר מבצע עופרת יצוקה.