נזק לציוד תאורה מושכר

שאלה

המשכיר השכיר לשוכר למשך יומיים ציוד תאורה שכלל בין השאר גם כבלים ומכשירים חשמליים. השוכר השתמש בציוד באירועים תמורת תשלום.

ביום הראשון השוכר השתמש בציוד והוא היה תקין. ביום השני השוכר חיבר את הציוד ואחד המכשירים לא עבד. הוא התקשר למשכיר ולאחר כמה ניסיונות הם סיכמו שהשוכר ישכור מכשיר אחר עבור האירוע, וכך נעשה. המכשיר השני חובר וגם הוא לא עבד.

בעקבות זאת כעסו מארגני האירוע על השוכר.

בסוף האירוע התברר שהכבל נפגם בין היום הראשון והיום השני, והכבל שרף את שני המכשירים – של המשכיר ואת המכשיר השני.

כעת שני הצדדים שואלים מי אשם בנזק לשני המכשירים ולכבל ולפגיעה בשם הטוב של המשכיר והשוכר אל מול מזמיני האירוע השני?

תשובה

לגבי הנזק לדימר של המשכיר – אם מוסכם שהשוכר נהג כמקובל עם הכבל, אזי יש כאן פטור ב"מתה מחמת מלאכה" שקיים גם לגבי שוכר (פתחי חושן פקדון ושאלה י, ב).

לגבי דין מתה מחמת מלאכה מצאנו כמה טעמים:

א. הרמב"ן (ב"מ צו, ב) כתב שהמשאיל פשע שנתן רכוש שאינו מתאים לשימוש.

ב. לעומתו, כתב הרשב"א (בשטמ"ק ב"מ צו, ב) שהמשאיל מחל על נזקים אלה.

ג. רבי אפרים נבון (מחנה אפרים הלכות שאלה ופקדון סימן ד) הסביר שכיון שהכלי לא יכול היה לעמוד בעבודה, הרי שזו שאלה בטעות. 

לפי הנימוקים השני והשלישי השוכר פטור מנזק שנגרם למושכר אבל המשכיר אינו אחראי לנזק שנגרם לצד ג'.

לפי הנימוק הראשון היה אפשר לומר שהמשכיר אחראי לנזק שנגרם גם לצד ג' כיון שהשוכר סמך עליו שהוא מקבל ציוד תקין, מדין "גרמי". אולם, כיון ששני הצדדים מסכימים שהמשכיר לא התרשל, אין חיוב גרמי במקרה כזה, כיון שחיוב מין גרמי מותנה ברשלנות (כך משמע מדברי הרמב"ם סנהדרין ו, ד, לדעת ר"י בתוספות פטור גם כאשר נהג ברשלנות, הובא ברמ"א חו"מ שפו, ג).

בוודאי שכל צד פטור מהנזק לשם הטוב של הצד השני. שני הצדדים פעלו באופן סביר ולכן אין לחייב אותם בנזק עקיף, אפילו מדין גרמא.

לסיכום, המשכיר יישא בנזק לציוד שלו, והשוכר בנזק למכשיר השני. ייתכן שהשוכר פטור מלשלם על המכשיר השני בגלל מתה מחמת מלאכה, אבל הדבר צריך בירור עם בעל המכשיר השני.