האם מותר לעבוד בעיתון שמפרסם ידיעות על אנשים, או שיש בכך לשון הרע?

שאלה:
אני עובד כאיש לשון בעיתון מוכר ונפוץ. במסגרת תפקידי כיום, שכולל הרבה מעבר לתקינות לשונית של הטקסט, אני נתקל לא פעם בשאלות הלכתיות מהתחום של בין אדם לחברו. עליי מוטל לנסח כותרת, כותרות משנה, כיתובי תמונה, לבחור תמונות וכד'. באופן טבעי, בטקסטים שעוסקים בביקורת על אדם/מוסד מסוים, מבוקש ממני שאבליט אותה, כגון בניסוח הכותרות, בתמונה של מושא הביקורת וכד'. בלי קשר לעמדתי האישית, אני מרגיש לא בנוח עם הפעולות האלו. אף שהביקורות מוצדקות בעיניי, ותוכנן אלו דברים שהייתי מתבטא בעל פה, אינני בטוח אם הפומבי שאני נותן להן מותר הוא. שאלות מסוג זה קשורות כמובן למהותו של העיתון עצמו ולאו דווקא לתפקידי הספציפי, אך עד לאחרונה דחיתי את הבירור בהן. כעת אני מבקש לדעת אם ואיך באפשרותי להכריע מתי פרסום הוא בגדר ביקורת מותרת ומתי יש בו משום לשון הרע. מניח שקשה לתת בנושא עקרונות מוגדרים, אך אשמח לכמה שיותר, או אפילו להפנות אותי למקורות נוספים/לכתובת שאצלה אוכל לברר שאלות ספציפיות. תודה.

תשובה:

שלום וברכה, כמו שכתבת שאלה זו באמת מורכבת, ואחלק אותה לשתי שאלות:

• האם יש היתר לעבודה העיתונאית באופן כללי לכתוב כתבות שיש בהם גם לשון הרע?
• והיה ויש איסור על עיתונאים, האם עבודה בתור יועץ לשוני תהיה אסורה גם היא מדין מסייע לדבר עבירה.

על השאלה הראשונה כבר נכתב רבות[1] ואכתוב כאן בתמצות . באמת נראה באופן פשוט שאסור לעבוד כעיתונאי, שהרי חלק מהעבודה הוא פרסום שלילי על אנשים, מוסדות וציבורים מסויימים.

אמנם מספר פוסקים[2] רצו להתיר את הדבר מהטעמים הבאים:

• תועלת - לתקשורת יש תפקיד לשמור על היושר בחברה ולכן אפשר לראות את הלשון הרע שנכתב בה כנכתב לתועלת, במובן יותר רחב מההיתר לדבר לה"ר לתועלת לאדם פרטי. שכן אחד התפקידים של העיתון הוא לחשוף שחיתויות ופרשיות שתצמח תועלת רבה לציבור אם ישמע עליהם וימנע אותם, ולכן כתבות ותחקירים כאלו הינם מותרים גם אם לא נעשו ע"פ כללי ההיתר של דיבור לה"ר לתועלת לאדם פרטי[3].  
• הסכמה - יש שרצו לראות את בחירתו של איש ציבור וכניסתו לתפקיד כהסכמה מכללא שיכתבו עליו לשון הרע. דבר זה לא מוסכם כלל בעיקר בגלל דברי ה"חפץ חיים" שאסור לאדם לומר לה"ר גם על עצמו.
• "אפי תלתא"- הגמרא בערכין (טז.) כותבת כך-

"אמר רבה בר רב הונא: כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא; מ"ט? חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה".

(כל דבר שנאמר לפני שלושה אין בו איסור משום לה"ר, למה? חברך יש לו חבר, ולחבר גם יש חבר, והכוונה היא שהדבר כבר יתפרסם בכל מקרה).

הפוסקים נחלקו בהיקף ההיתר[4] וצ"ע עד כמה היתר זה יועיל במקרה של עיתונאי (גם לדעות המקילות).

נראה שההיתר המרכזי ע"פ רוב הפוסקים לגבי עבודה כעיתונאי יהיה מצד התועלת[5], ואילו ההיתרים מצד אפי תלתא והסכמה מכללא, הינם רק צירוף על מנת להתיר יותר בשופי.

שלושת היתרים אלו רלוונטיים לחלק מהידיעות ולחלק לא. אנסה לחלק את הידיעות בעיתון למספר סוגים ולכתוב מה תהיה ההלכה לגבי כל סוג-

• ידיעות על מעשים של אנשי ציבור בדברים הנוגעים לציבור (כולל גם- היכן כספי ציבור מושקעים, מוסר עבודה וכד') - ידיעות אלו יהיה מותר לפרסם בעיתון על פי שלושת ההיתרים שציינתי, מפני שגם יש בהם תועלת, גם אפשר לומר שאנשי הציבור הסכימו (מכללא) לפרסום עליהם, וגם הדבר בוודאי כבר פורסם.
• ידיעות על אנשי ציבור בדברים אישיים שאינם נוגעים לציבור- בידיעות כאלו יחולו רק ההיתרים השני והשלישי (הסכמה מכללא ו"אפי תלתא"), שהם היתרים חלשים יותר מההיתר המרכזי שהוא התועלת הציבורית.
• ידיעות על אנשים פרטיים בדברים שיש בהם תועלת (לדוגמא- עברייני מין, גנבים וכד' והדיעות, בגלל ההיתר הראשון משום תועלת.
• ידיעות על אנשים פרטיים בעניינים שאין בהם תועלת- יהיה מותר לפרסם רק לפי ההיתר השלישי ("אפי תלתא") שהוא היתר חלש יותר.

במקרים שבהם אין היתר מצד התועלת, אפשר לחלק בין ידיעות חיוביות על המסוקר, בהם האיסור יהיה מצד "אבק לה"ר" ויש בו יותר מקום להתיר, לבין ידיעות שליליות שהם אסורות באיסור תורה משום לה"ר, ונראה שיותר קשה להקל בפרסומן.

עד כאן סקרתי את נושא ההיתר לעבוד כעיתונאי בכלל, עכשיו אברר האם בתפקדך בתור יועץ לשוני בעיתון יש איסור לפרסם דברים שאינם מותרים מצד מסייע לדבר עבירה.

איסור מסייע הוא איסור דרבנן, שחל גם במקרה בו העבירה הייתה נעשית גם ללא עזרתך. אולם הפוסקים כתבו מספר מקרים בהם הוא לא חל,  במקום של הפסד ממון נחלקו הפוסקים. [6]

אם כן נראה שגם בידיעות שפרסומם הוא לא ע"פ ההיתר של תועלת, יש מקום להתיר לעבוד בתור עורך לשוני ולא כעיתונאי ממש, בצירוף דעות המקילים בהפסד ממון במסייע.