רטיבות מהדירה העליונה שגרמה לשוכר מהדירה התחתונה לצאת 

רטיבות מהדירה העליונה שגרמה לשוכר מהדירה התחתונה לצאת 

שאלה:

יש לי דירה שגרמה נזק לדירה התחתונה בעקבות כך השוכרת ברחה בעל הדירה תובע אותי לשלם לו את תקופת השכירות שהיא ברחה האם זה מוצדק בתקופה שהיא לא שילמה לו

תשובה:

הבנתי מהשאלה שהתרו בך לתקן ולא תקנת.  כמו כן, מוטלת עליך חובה לתקן את הנזקים.

א. מניעת רווחי שכירות בית

דעת התוספות (בבא קמא כ ע"א, ד"ה זה) היא שאם אדם מנע מחברו להשכיר חצר העומדת להשכרה ודר בה (אך לא נהנה ממנה כי יכול היה לגור במקום אחר בחינם) הוא פטור מתשלום. ואף אם גירש באלימות את חברו מביתו ודר באותו הבית – הוא פטור מתשלום לניזק, כיוון שמדובר בגרמא בלבד.

הרי"ף (בבא קמא ט ע"א) והרמב"ם (גזלה ואבדה ג, ט) חלקו על כך ולדעתם המזיק חייב לשלם. אלא שנחלקו הראשונים באילו מקרים חייב המזיק לשלם. הרא"ש (בבא קמא פרק ב סימן ו) כתב שהחיוב נובע מהעובדה שנהנה המזיק מחסרונו של הניזק: "...איכא לחיוביה משום שאכל חסרונו של זה". אך במקרים אחרים אינו חייב לשלם. לעומת זאת הנימוקי יוסף בשם הרמ"ה (בבא קמא ח ע"ב, מדפי הרי"ף) כתב שאפילו לא נהנה מחיסרון חברו חייב לשלם: "וכל היכא דקיימא לאגרא וגרם לאפסודיה כגון דגזלה מיניה אף על גב דלא דר בה חייב ואפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי, וכל שכן למאן דדאין".

המחנה אפרים (גזלה סימן יא) דן בשיטות השונות, וכתב בדעת הרי"ף והרמב"ם שיש חיוב לשלם אפילו במקרה של מניעת רווח אם הרווח הוא ודאי, ובו במקום יש אפשרות לניזק להרוויח: "ולכאורה נראה דלא דמי לההיא דהמבטל כיסו דהתם לאו ברי היזקא דאפשר שלא ירויח, ועוד דבאותה שעה עדיין לא היה שם מי שהיה לוקחה בריוח. לא כן בדר בחצר חברו דע"י שזה נכנס ודר בה אינה נשכרת לאחרים נמצא שע"י מפסיד לחברו ובריא היזקא, ונראה דכל כה"ג חייב מדינא דגרמי".

אם כן עולה מהדברים, שבמקום בו יש נזק ודאי (ברי היזקא) ניתן לחייב אפילו על מניעת רווח וכל שכן על הפסד (ראו דיון בנושא זה: הרב חיים בלוך, "נייר עמדה מספר 13: חיוב על מניעת רווח", אתר דין תורה).

ב. השוואת המקרה שלנו למחיצת הכרם

הגמרא בבא קמא ק ע"א-ע"ב: "מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור, נפרצה - אומר לו גדור, נתייאש ממנה ולא גדרה – הרי זה קידש וחייב באחריותו".

מדובר על אדם שנמנע מלתקן את מחיצת הכרם וגרם לכך שהכרם נאסר בגלל כלאיים, ודינו שהוא חייב על הנזק. ר"י (תוספות בבא קמא ק ע"ב) ביאר שיש צורך להתרות במזיק לגדור את הגדר כדי לוודא שהוא מזיד ולא שוגג. ויש להתרות בו פעמיים משום –  "דאף פעם שנית דנפרצה צריך להתרות בו ואם לא התרו בו לגדור אין חייב באחריותו שאין סבור להיות חייב לגדור כל שעה שנפרצה".

כלומר, גם אחרי ההתראה הראשונה יש צורך בהתראה נוספת כיון שיתכן והמזיק חשב שאין עליו חובה לגדור יותר מפעם אחת. מכל מקום במקרה שלפנינו כנראה היתה התראה ולא הוזכר כלל שניסו לתקן את הנזק ואם כן ישנו חיוב תשלום על השכן העליון.

ג. נזקי מים – 'אש' או 'בור' או 'גרמי'.

נחלקו הפוסקים האם נזקי מים מוגדרים כבור, או כאש או כנזקי אדם ב'גרמי', ודעת השידרה המרכזית בפוסקים שצריך לשלם (כנזקי אש, וי"א כנזקי 'גרמי').

לפי ההגדרה שנזקי מים חייב משום אש נחלקו הפוסקים האם חייב לשלם באופן שהאש הזיקה נזק 'גרמי':

הרמ"א (שפו, א) כתב: "ודוקא באדם חייב דינא דגרמי, אבל בבהמה, לכולי עלמא פטור" ומקורו מהנימוקי יוסף בבא קמא מח ע"ב שבהמה שהבאישה מי בור בריח שלה, אע"פ שמדובר על נזקי גרמי פטור כי לא חייבה התורה גרמי בבהמה. הש"ך (שפו, ה) כתב לבאר דין זה שמאחר וגרמי לשיטתו חייב משום קנס, וקנס קנסו רק במקרה השכיח, אין לחייב נזקי בהמתו בגרמי לפי שאינם שכיחים (וראו ביאור סברת הנימוקי יוסף בקהילות יעקב בבא קמא סימן לה).

לעומת זאת הרמב"ן (בקונטרס דינא דגרמי הובא על ידי הש"ך שפו, ה) סובר שאם הבהמה הזיקה בגרמי חייב לשלם.

דיון דומה יש במקרה בו הזיק באופן של גרמי דגרמי:

בעל התרומות (שער נא חלק ו) כתב שגרמי דגרמי פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אך הרמב"ן (קונטרס דינא דגרמי) סובר שגם במקרה זה חייב בדיני אדם גם כן. מסקנת הש"ך (שפו, יח) וקצות החושן (כה, יג) ונתיבות המשפט (קז, ז) שפטור.

אולם גם לפי השיטות שפטור, היינו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כמו גרמא.

למסקנה, נראה שמאחר ועצם החיוב בתשלום על מניעת שכירות תלוי במחלוקת ראשונים גדולה, אין לחייב את השכן בתשלום, אולם להוי ידוע שמן הראוי לשלם כדי לצאת ידי שמים.