שאלה

שלום, בגליון האחרון של "אמונת עתיך" (106) הובאו שתי שאלות בפרק השאלות הקצרות בנושא של גיזום/עקירת עץ שמפריע לשכן (שאלה 8 ו-9).

יש לי בעיה דומה עם שכני בקומת הקרקע, שהעץ ששתל מגיע לגובה רב, עליו ממלאים את המרפסת שלי ונופו מסתיר את הנוף שמאחוריו... אך כאן יש הבדל מהמקרה המקורי - העץ ניטע ע"י השכן בגינה שגידר לעצמו, אך בשטח הגינה שאינו שלו מבחינה מוניציפאלית, אלא שטח ציבורי. הגינה נמצאת בעצם מעבר לשטח שהוגדר כ"קו הבניין" ובעצם השכן משתמש בשטח ציבורי ללא היתר מוועדת-בניין-ערים. מה יהיה הדין במקרה כזה? האם גם במקרה כזה עלות גיזום העץ תהיה על הניזוק או שמא אמורה להיות על בעל העץ? תודה מראש!

תשובה

בדיני ממונות לא ניתן לתת תשובה מלאה מבלי לשמוע את שני הצדדים, על כן נעסוק רק בעקרונות הכללים, ובמקרה של מחלוקת שני הצדדים צריכים לפנות לבית דין.

במקרה זה, יש לדון בשתי עילות לקצוץ את העץ: העובדה שהוא מזיק לשכנים, העובדה שהוא פולש לשטח הציבורי. נדון בשניהם:

הנזק לשכנים – בהלכה נפסק שעל הניזק להרחיק את עצמו, על כן הנוטע עץ ברשותו והעץ גדל ומפריע לשכן בענפיו או בשורשיו, השכן צריך לקצוץ את העץ על חשבונו (שו"ע חו"מ קנה,כו; שם לב).

אמנם מדגישים הפוסקים שטעם ההיתר לנטוע הוא משום שהנוטע "עושה בתוך שלו", על כן אם אדם נטע עץ גדול ברשות הרבים ללא היתר כיון שהוא מזיק כבר עכשיו, בזה בוודאי אין לו היתר וחייב לסלקו.

במקרה שזרע ברשות הרבים וגדל עץ המזיק לשכנים נראה שאין לזורע לקצוץ, שכך כתבו תוספות (ב"ב כו,א ד"ה אבל וכ"פ הרמ"א קנה,כה) לגבי הנוטע אילן קרוב מדי לגפנים שעלול להזיק להם שהאיסור הוא על נטיעת עץ גדול ולא על זריעת זרעים שיגדלו לאחר זמן.

מאידך, מהר"ן משמע שהוא הדין בנוגע למי שזורע. שהרי אסור לאדם ליטע עץ במרחק של פחות מ-25 אמה (כ-12.5 מ') מהעיר בארץ ישראל משום נוי העיר.

במקרה שאדם נטע בשטח זה עליו לקצוץ את העץ (ראו טור חו"מ קנה,כז והשו"ע השמיט את הדין הזה היות ולא נוהג בחו"ל וכן דעת הגר"א חו"מ קנה,סא; ובש"ך חו"מ קנה,יב סבר שנוהג בחו"ל). על כך כתב הר"ן (בבא בתרא כד,ב) שדין זה הוא אפילו במקרה שזרע וצמח עץ. אך הוא מבאר שזאת הואיל ויש כבר כעת נזק ופגיעה בנוי בכך שיש נטיעות בשטח שהיה אמור להיות פנוי.

במקרה זה מפורש בגמרא שאם פשע ונטע לאחר שהעיר כבר קיימת, הוצאות הקציצה מוטלות עליו, אך כאמור נראה שזה בגלל שהוא מזיק מיד כשזרע בשטח שאמור להיות פנוי.

במקרה דנן שהנזק בא לאחר זמן רב מהנטיעה ואינו נובע ממנו ישירות,  שהרי האילן נטוע ברשות הרבים ולוקח זמן רב עד שנגרם נזק לשכן, נראה שאינו אחראי על הנזק שנגרם לשכן מהענפים שחדרו לביתו, על כן נראה שאין להטיל עליו את הוצאות הקציצה.

הפלישה לשטח הציבורי – לגבי האיסור לנטוע ברשות הרבים לצורך עצמו יש לציין גם את הנאמר ברמב"ם (מעשר שני י,ד-ה): "נוטע לרבים בתוך שדהו חייב בערלה." דייק החזון איש (מובא בדרך אמונה לה): אבל נטע לרבים ברשות הרבים דעת רבנו דפטור ונראה דהטעם משום שעומד ליעקר שמקלקל את רה"ר ולא ניחא להו לרבים בזה." (והוסיף בספר דרך אמונה שיש חולקים בדין ערלה).

הרי שנטיעה ברשות הרבים אפילו לצורך הרבים נחשבת כעומדת לעקירה, קל וחומר במקרה דידן שהוא משתלט על שטח ברשות הרבים ומגדר אותו לעצמו, שמעשה זה הוא כמובן גזל, ועל כן נראה שאם הוא ממשיך להחזיק בשטח ומנכס את הנטיעה לעצמו הרי שבוודאי הוא מזיק את הרבים בנטיעה זו ועליו לעוקרה כולה ולא רק את הענפים המפריעים לשכן. על כן התביעה הנכונה עליו היא לסלק את הנטיעה הזו מרשות הרבים או להציע לרבים (לרשות המקומית) להשתמש בה אם יסכימו, ואם לא, לעוקרה על חשבונו.

לסיכום, כיון שהנטיעה פולשת לשטח הציבורי – יש חובה לעקור אותה ללא קשר לנזק שהיא גורמת לשכנים, אלא אם כן יקבל אישור מפורש מהרשות המקומית.