סתירה בין סעיפים של חוזה שכירות

הרב עמוס ראבילו
בחוזה השכירות קיימת לכאורה סתירה בין סעיף המאפשר לכל צד לסיים את החוזה בהודעה מוקדמת של 60 יום לבין סעיף המחייב את השוכר בתשלום מלוא דמי השכירות גם אם עזב קודם לכן. לפי כללי פרשנות שטרות, יש להעדיף פרשנות המיישבת בין הסעיפים, ולפיה סעיף 6.5 עוסק בעזיבה ללא הודעת ביטול כדין. גם חוק השכירות והשאילה מחזק פרשנות זו, ולכן השוכר רשאי לסיים את החוזה בהודעה מוקדמת של 60 יום ולהיפטר מתשלום עבור התקופה שלאחר מכן.
tags icon תגיות

סתירה בסעיפים של חוזה שכירות

שאלה:

חתמתי על חוזה שכירות ל־24 חודשים. בסעיף 5.2 נקבע כי כל אחד מהצדדים רשאי לסיים את החוזה בהודעה מוקדמת של חודשיים בכתב. אולם, בסעיף 6.5 נקבע כי 'למען הסר ספק מובהר בזה כי השוכר יהיה חייב לשלם את מלוא דמי השכירות בגין כל תקופת השכירות, גם אם בפועל לא ישתמש במושכר, או באם יפנה אותו לפני תום תקופת השכירות מכל סיבה שהיא, אלא אם יקבל את הסכמת המשכיר לכך מראש ובכתב ובהתאם לסעיף 5.2.'

האם השוכר רשאי לסיים את החוזה לאחר הודעה מוקדמת של חודשיים, ולהיפטר מתשלום דמי השכירות עבור יתרת התקופה, או שעליו לשלם עד תום 24 החודשים?

תשובה:

לא ניתן לפסוק הלכה למעשה בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים; לפיכך, התשובה שלהלן מתייחסת לנתונים המופיעים בשאלה בלבד.

א. פרשנות סעיפים סותרים בשטר

השולחן ערוך (חושן משפט סימן מ"ב, סעיף ה'), על פי הסוגיה במסכת בבא בתרא (דף קס"ה ע"ב), קובע את כללי הפרשנות לסתירות פנימיות בחוזה: "היה כתוב בו למעלה דבר אחד, ולמטה דבר אחר, ואפשר לקיים [את שניהם] – מקיימים אותם. אבל אם הם סותרים זה את זה, כגון שכתוב למעלה 'מנה' ולמטה 'מאתים', או איפכא – הולכים אחר התחתון... אם היה כתוב בו 'מאה שהם מאתים' או 'מאתים שהם מאה' – אינו גובה אלא מאה, שהוא הפחות שבשניהם, דיד בעל השטר על התחתונה."

כלומר, קיימים שלושה שלבים בפרשנות החוזה:

1. יישוב הסעיפים: לכתחילה, יש לנסות ולפרש את הסעיפים כך שיקיימו זה את זה ולא יסתרו. בעניין זה נחלקו נושאי הכלים: לדעת הסמ"ע (שם, ס"ק י'), גם כאשר היישוב בין הלשונות הוא דחוק, מעדיפים ליישב ולקיים את שני הסעיפים; ואילו לדעת הש"ך (שם, ס"ק ט'), במקום שבו היישוב דחוק, אין ליישב ביניהם.

2. חזרה (הולכים אחר התחתון): כאשר אין אפשרות ליישב את הסתירה, הולכים אחר הסעיף המאוחר (התחתון), מתוך הנחה שהצדדים חזרו בהם מן האמור בסעיף הקודם.

3. הכרעה בספקות: כאשר לא ניתן לפרש את הסעיפים כחזרה (כגון בלשון הסותרת את עצמה מיניה וביה), פוסקים על פי כללי הספקות: "יד בעל השטר על התחתונה", "המוציא מחברו עליו הראיה", ו"קרקע בחזקת בעליה עומדת". (וכתב הפתחי תשובה, שם ס"ק ג', שאם הסתירה היא בין שני דברים שאין אחד מהם כלול בחברו – כגון שמן ויין – צ"ע אם השטר בטל לגמרי או שהולכים אחר התחתון).

ב. פרשנות החוזה שלפנינו

במקרה שלפנינו, היישוב בין הסעיפים איננו דחוק:

סעיף 5.2 מעניק לך זכות עצמאית ומוחלטת להביא את החוזה לסיום מוקדם באמצעות הודעה מוקדמת ובכתב של חודשיים (60 יום), ללא תלות בהסכמת המשכיר.

סעיף 6.5 עוסק במי שעוזב את הדירה באופן חד-צדדי מבלי להפעיל את מנגנון הביטול שבסעיף 5.2 (ומבלי לקבל את הסכמת המשכיר לעזיבה מיידית) – ואז אכן אי-השימוש בדירה אינו פוטר אותו מתשלום עד תום החוזה.

אף שהניסוח בסוף סעיף 6.5 ("אלא אם יקבל את הסכמת המשכיר... ובהתאם לסעיף 5.2") מעט מסורבל, יש לפרשו כשתי חלופות נפרדות (הסכמה לעזיבה מיידית, או ביטול כדין לפי סעיף 5.2), כדי שלא לרוקן מתוכן את סעיף 5.2.

לפיכך, אם תמסור הודעה מוקדמת ובכתב של 60 יום, תהיה פטור מתשלום דמי שכירות עבור התקופה שלאחר מועד סיום ההודעה המוקדמת.

ג. החוק הישראלי

בחוק השכירות והשאלה סעיף 25יג נכתב: "א. תניה בחוזה שכירות למגורים המאפשרת למשכיר לבטל את החוזה שלא בשל הפרתו בטלה, אלא אם כן קיימת גם לשוכר זכות ביטול כאמור.

ב. המשכיר יודיע לשוכר על ביטול חוזה שכירות למגורים בהתאם לתניה כאמור בסעיף קטן (א), 90 ימים מראש, לפחות, והשוכר יודיע למשכיר על ביטול החוזה בהתאם לתניה כאמור, 60 ימים מראש, לפחות." בהמשך נכתב שסעיף זה קוגנטי, כלומר, לא ניתן להתנות ולבטל אותו. 

לפי זה, אם נפרש את סעיף 6.5 בצורה אחרת ממה שפרשתי הרי יוצא שלמשכיר יש זכות לבטל ללא עילה, ואילו לשוכר אין זכות כזאת. לפי החוק – תנאי כזה בטל ולשני הצדדים יהיה עילה לבטל בכל מקרה (ואדרבה - המכיר יצטרך להודיע 90 יום מראש, ואילו השוכר 60 יום מראש בלבד). ולכן סביר הרבה יותר לפרש את החוזה כאמור שאין סתירה וסעיף 6.5 מדבר על נושא אחר. (לעניין זה ראו גם את מאמרו של הרב איתיאל סופר, ״חוזה שכירות דירה״, אמונת עתיך 153, עמ׳ 134–142, באילו מקרים יש להתחשב בחוק השכירות ובסעיפים הקוגנטיים שלו, וראו גם "חוקי התורה- פרשנות הסכמים" אמונת עתיך 132 עמ' 90.)

כל טוב.

הדפיסו הדפסה